בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עופרת יצוקה | עת להחליט

תגובות

היעדר התיאום בין התנועה של צה"ל בשטח רצועת עזה להתפתחויות בזירה המדינית - אחת הרעות החולות של המלחמה עד כה - הגיע לשיא בסוף השבוע. המטכ"ל, למוד הכוויות של מלחמת לבנון השנייה, נזהר מלהביע עמדה פומבית בעניין. אבל אילו בחרו הקצינים לדבר, אפשר היה לשמוע שהגיעה העת להחליט, שהדשדוש עלול לעלות לישראל מחיר יקר.

צריך לשים לב, למשל, למה שאומר קצין בכיר בדימוס, האלוף (מיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף התכנון במטכ"ל. "הצבא לא יכול למשוך יותר את המצב הקיים. נדרשת הכרעה: האם אתה מגיע להפסקת אש בתוך יומיים-שלושה, או שאתה מתחיל להניע מהלך צבאי גדול, שיהיה צורך בשבועיים לפחות כדי להשלימו. אנחנו משחקים עם זה כבר שבוע. נקודת ההחלטה מגיעה לסיומה היום. אחרת, ניכנס לדפוס של לבנון ב-2006. מי שלא מבין את זה, לא מבין איפה הוא נמצא", אמר. איילנד כועס ובוטה, משום שהוא מיטיב להבין את הממשק שבין הצבאי למדיני. החיילים השוהים בשטח הרצועה נמצאים שם זה היום השמיני. בהתחשב בשטח המוגבל שעליו השתלטו עד כה, מרחב הפעולה וההפתעה שלהם אינו גדול. הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, לוחץ כל העת על המח"טים להחליף את מיקום הכוחות וליזום התקפות נקודתיות, פן יספגו אבידות בעצמם.

אתמול, למשל, סרק גדוד הסיור של גולני רחובות בפאתי מחנה פליטים. גזרת גולני נחשבת עד כה הקשה ביותר בלחימה. היערכות החמאס שם נשענת על שיטות חיזבאללה מדרום לבנון. זה סוג פעולות שמביא שחיקה מתמשכת של החמאס. אבל הוא אינו מספק לדרג המדיני את תמונות הניצחון, ובעקבותיהן את סולם היציאה שהוא מחפש. לא הרחק מעזה, בצאלים, עדיין ממתינות חטיבות המילואים שגויסו בצו 8 והשלימו את אימוניהן. גם אותן אי אפשר להחזיק בכוננות לנצח.

קצין בכיר במטכ"ל, שזה תחום עיסוקו, אמר ביום חמישי אחר הצהריים לעיתונאים שהשעון המדיני לא לוחץ. הוא לא הזכיר כלל את הדיון הצפוי במועצת הביטחון. קריאתה של המועצה להפסקת אש, שעות אחדות לאחר מכן, תפסה את ישראל בלתי מוכנה. היא גם נטלה את העוקץ מדיון הקבינט ביום שישי. ההכרזה אמנם סמלית, לא לגמרי מחייבת, אבל היא משרטטת לישראל את גבולות הגזרה ביחס למבצע, במיוחד לנוכח השבעת הנשיא אובמה בארה"ב, בעוד תשעה ימים בדיוק.

החמאס מסתיר אבידות

החלטה על מבצע גדול, שידרוש כאמור זמן, אינה כרוכה רק בסכנה של אבידות, אלא גם בסכנת הסתבכות בינלאומית. כפי שהדברים נראו אמש, ישראל החליטה שלא להחליט. המשמעות המעשית היא המשך המבצע, בינתיים, אך נראה שטרם אושר סופית מהלך גדול יותר.

על השגת הסדר סיום מדיני מעיב היעדר פלטפורמה יעילה. האלוף (מיל') עמוס גלעד עתיד לצאת השבוע שוב לקהיר, בניסיון לקדם הסכם. מצרים מסתייגת מהצבת כוחות זרים שיפקחו על הגבול עם הרצועה, אך ייתכן שתסכים לסיוע טכני ממדינות במערב. ביקור שר החוץ הגרמני בישראל היום אמור לסייע בגיבוש הפתרון. המהלכים המדיניים והצבאיים יכולים להשתלב בנקודה זו. אם, למשל, תפעל ישראל לדחוק עשרות אלפי פלשתינאים לגבול מצרים, היא עשויה להאיץ את התערבותה.

בצד הפלשתיני, יש לא מעט אנשים הטוענים שהניצחון הישראלי נמצא בהישג יד, אך מצריך החלטה ישראלית להפיל את שלטון החמאס. לדעתם, אם יצליח צה"ל להשתלט על סמלי שלטון מובהקים בעזה, המשמעות תהיה סיום הריבונות של החמאס ברצועה. הזרוע הצבאית נמצאת גם כך במגננה. להבנת אותם פלשתינאים, מהלך סמלי כזה יביא להתמוטטות כללית של הארגון בעזה.

סמלים אפשריים כאלה הם ה"מונתדא", בניין הנשיאות הפלשתיני לחוף ימה של עזה; מבנה הפרלמנט ההיסטורי "התשריעי"; האוניברסיטה האיסלאמית; וה"סראיה", המפקדה הראשית של הכוחות ששלטו ברצועה במאת השנים האחרונות. המשותף לכל הסמלים הללו הוא מיקומם: החלק המערבי של שכונת רימאל, העשירה והמרווחת יחסית. עד כה העדיף צה"ל לחימה בצד השני, במזרח העיר עזה.

בינתיים, נראה שחמאס עושה כל שביכולתו כדי להסתיר את אבידותיו. על פי הדיווחים הרשמיים המגיעים מהרצועה, הזרוע הצבאית כלל לא איבדה לוחמים. דווקא מקורות ברשות הפלשתינית מגלים שאנשי הזרוע איבדו יותר מ-300 "חיילים" (הערכה התואמת את פרסומי צה"ל). הערכות המודיעין המצרי גבוהות אף יותר. מבחינת הזרוע הצבאית, המבחן העיקרי אחר: הישרדות והמשך ירי הרקטות. בינתיים, היא עומדת בו.

בשולי הדברים

מפעלותיו של הרב הראשי לצה"ל, תא"ל אביחי רונצקי, נסקרו כאן בהרחבה בחודשים האחרונים. המלחמה בעזה מביאה לידי ביטוי את שני הצדדים הבולטים שבפעילות הרבנות, בהנהגתו: נוכחות בחזית עם הכוחות, תוך גילוי גמישות בסוגיות של שמירת מצוות, לצד פעילות הטפה, המתקבלת בעצימת עין מצד הפיקוד הבכיר.

הרב עצמו כבר הספיק לשהות בשטח, עמוק עם הכוחות, לא פחות קרבי מהרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום. דיווח תמים בגיליון האחרון של המגזין הצבאי "במחנה" מספר על כוח גבעתי שלוחמיו, דקה לפני הכניסה לעזה, מצטופפים כדי לקבל את ברכת הרב הגדודי, המשוטט ביניהם כשספר תורה בידו ונוגע בראשיהם. אולי אין להתפלא שזה הנוהג, בצבא שקרוב לשליש מלוחמיו ביחידות החוד הם חובשי כיפה. הרבנות נכנסת כאן לוואקום נרחב שהותירו המפקדים וחיל החינוך.

אבל חיילים מהשטח מספרים גם על תופעות אחרות: מכשירי אם-פי-3 ובהם דרשות מוקלטות של רבנים, שחולקו ללוחמים (כך מדווחת התנועה ליהדות מתקדמת), אספקת טליתות ("שכפ"צ רוחני") ועוד. האם מישהו מפקח על המסרים של הרבנים? זה מתחיל להריח כמו "מלחמת מצווה". אמנם איש עוד לא התיז כאן מים קדושים על הלוחמים או חילק להם מפתחות לגן-עדן, אבל לשם כך תהיה תמיד המלחמה הבאה.



חיילי צה'ל ממתינים על גבול הרצועה, שלשום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו