בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעלומת הזרחן הלבן

במתקפה על עזה משתמשת ישראל בתחמושת חוקית ומותרת, כך טוען צה"ל, אך מסרב לפרט מהו פשר העשן האדמדם, הגז המחניק ו"זיקוקי הדינור". מומחה לזיהוי פצצות שעבד בעבור הפנטגון מוכן לתת פרטים: מדובר בפצצות זרחן לבן, פגזים מונחי לוויין וטילים מסתובבים

תגובות

אדמה שרועדת מתחת לרגליים, עשן סמיך במיוחד, פצצות שמתפצלות ללהבות אש לוחכות כל שאי אפשר לכבות במים, פטריות עשן בצבע ורדרד אדמדם, גז מחניק, צריבות חזקות בעור וכוויות חמורות, השחתה יוצאת דופן של גופות ההרוגים ושל גופות הפצועים. כל אלו הם תוצרי הפצצות שישראל מטילה על עזה, לפי הדיווחים והעדויות מהרצועה. צה"ל טוען עם זאת, שכל הנשק והתחמושת שבהם הוא משתמש ברצועה "מותרים לפי המשפט הבינלאומי" (ראו תיבה).

מהיום הראשון למתקפה האווירית הסיקו העזתים שישראל משתמשת בנשק ובתחמושת שבהם לא התנסו בשמונה השנים האחרונות. סוגי הפציעות הקשות, שעליהם דיווחו גם רופאים בבתי החולים ברצועה, הוסיפו עוד סיבה לאימה הגדולה שבה שרויים במילא התושבים.

בדיוק מסיבה זו בא לארץ מארק גרלאסקו, איש ארגון זכויות האדם ("Human Rights Watch") ומומחה לעניינים צבאיים. משימתו היא לבדוק אם הנשק שבשימוש הצדדים הוא חוקי, ואם השימוש שנעשה בו חוקי. גרלאסקו לא מורשה להיכנס לרצועה - כמו אנשי ארגוני זכויות אדם אחרים ועיתונאים זרים. לכן, הוא אומר, כיוון שאינו יכול לבדוק שאריות תחמושת ולראות במו עיניו את ההריסות, לגבי חלק מסוגי הנשק לא נותר לו אלא לנחש ולחשוש. אבל גם ממרחק, אין לו כל ספק שישראל משתמשת בפצצות זרחן לבן. את זה הוא ראה מיד כשעמד בשבוע שעבר על גבעה ממול לרצועה, ובמשך כמה שעות תיצפת על ההפצצות הישראליות.

ארגונו מיהר לפרסם בשבת קריאה לישראל, "להפסיק לעשות שימוש בלתי חוקי בזרחן לבן בעזה". השימוש בפצצות זרחן מותר בשדות קרב, אומר גרלאסקו, אבל השפעות הלוואי שלו על בני אדם ועל הסביבה הן קשות ומסוכנות. "הפוטנציאל לגרימת נזק לאזרחים מועצם בשל צפיפות האוכלוסין הגבוהה בעזה", מצוין בהודעת הארגון. היצרן הוא החברה האמריקאית "ג'נרל דיינמיקס".

"זיקוקי הדינור", העשן הסמיך, הגז המחניק ולהבות האש שמים אינם מכבים אותן - כולם סימנים לפצצות הזרחן הלבן. השימוש הרב בהן הוא אחד הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, אומר גרלאסקו, שם איבד צה"ל הרבה טנקים. "פצצות הזרחן יוצרות מסך עשן כבד, ואם החמאס יורה טיל נגד טנקים - העשן מונע מהטיל לעקוב אחר הטנק", אמר. ישנן שתי דרכים להשתמש בפצצות: פיצוץ על פני הקרקע, ואז נוצר מסך העשן בשטח מצומצם, ובפיצוץ באוויר של פצצה שבתוכה 116 שבבים טבולים בזרחן. ברגע שהיא מתפרקת והזרחן בא במגע עם האוויר, הוא ניצת. כך נוצרים "זיקוקי הדינור" ושובלי העשן דמויי מדוזות. התפזורת היא על פני שטח רחב, והסכנה לדליקות ולפגיעה באזרחים גדלה. הזרחן מכלה זכוכית, עץ וצמחייה וגורם לכוויות קשות למי שבא אתו במגע.

טווח הטעות של פגז

נשק חדש שתושבי עזה למדו להכיר על בשרם, הוא פגז מונחה ג'י-פי-אס, כלומר מערכת המצוידת במכשירי ניווט לווייני, פרי פיתוח ישראלי. לדברי גורמים צבאיים ישראליים, פגז כזה פגע בשוגג בבית הספר של אונרוו"א והרג - לפי דיווחי האו"ם - 30 בני אדם לאחר שסטה ב-30 מטרים מיעדו: משגרי קסאמים. "זה מוזר", אומר גרלאסקו, "כי לפי הספרות, טווח הטעות של פגז כזה הוא שלושה מטרים ולא 30. אני לא מבין איך היו יכולים לעשות שגיאה כזו".

הפגז פותח בסוף 2006 ותחילת 2007, לאחר שגיאות שהתגלו במלחמת לבנון. זהו פגז שנועד לנוע בקשת, ולפגוע במטרה "שאינך רואה, אבל מתוך רצון לדייק ובמידה מסוימת להקטין למינימום פגיעה באזרחים". גרלאסקו אומר שזו הפעם הראשונה שמשתמשים בפגז זה בעימות צבאי כלשהו. "אני שומע פלשתינאים שאומרים שישראל מנסה עליהם תמיד נשק חדש, בשביל האמריקאים. למלה ?ניסוי' יש משמעות אחרת בשביל האמריקאים, כי אנחנו חושבים על ניסוי בהקשר של בעלי חיים. אבל אכן, זהו מבחן שדה ראשון לפגז". הפגז החדש פותח במשותף על ידי תעשיית הנשק הישראלית וחברה פרטית אמריקאית ששמה "אליאנט" (Alliant).

ישראל, מבחין גרלאסקו, הפיקה הרבה לקחים מהמלחמות של ארה"ב באפגניסטאן ובעיראק, אבל יותר מכל ממלחמתה שלה בלבנון ב-2006. הפגז, שלא היה אמור לפגוע בבית הספר, הוא אחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה, והוא פותח "בידיעה שהם נלחמים באויב שנמצא בשטח צפוף אוכלוסין. זהו נשק שנועד להקטין למינימום קורבנות אזרחיים, וזה אירוני שבמקום זאת, הוא הרג אזרחים".

ירושה מהמלחמה הקרה

לקח חשוב אחר שהפיקה ישראל ממלחמת לבנון השנייה הוא שהיא אינה יכולה להישען לגמרי על ארה"ב לשם אספקת הנשק. בזמן מלחמת לבנון השנייה, כשאזל לצה"ל מלאי פצצות המצרר, ביקשה ישראל משלוח חירום של 1,200 רקטות (שבכל אחת 644 פצצות). ארה"ב סירבה, ו"בשלב זה ישראל אמרה ?איננו יכולים להיות תלויים בלעדית באמריקאים'".

"אל דאגה", מרגיע גרלאסקו, למרות המצרר, ולמרות הפיתוח הישראלי העצמאי, "הקשרים בין ארה"ב וישראל נשארו מצוינים, ובסופו של דבר, הנשק שישראל משתמשת בו הוא בעיקרו אמריקאי". לא כל הנשק חדיש: הרוב הוא נשק אמריקאי שפותח בזמן המלחמה הקרה, ויעדיו היו צבאיים במובהק. התותחים והפצצות שבידי ישראל נועדו להרוס טנקים רוסיים "ולא בתים פלשתיניים". הנשק שמיוצר עכשיו מפותח בידיעה שהמטרה היא חמושים הפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית. אבל עדיין רב ההרג וההרס שגורם הנשק הישן, "הרגיל", הזול יותר והמתוחכם פחות.

בספטמבר 2008 נענתה ארה"ב לבקשת ישראל לספק לה 1,000 פצצות מסוג חדש - 39-GBU, והן הגיעו בתחילת דצמבר. אלו הפצצות שתושבי רפיח הבחינו בהן ביום הראשון למתקפה האווירית, מבלי שידעו לתת להן שם (הג'רוזלם פוסט היה הראשון לדווח על כך). התושבים הופתעו כשלא שמעו פיצוץ מיד לאחר שהטילו המטוסים את משאם. במקום זאת, רעדה האדמה מתחת לרגליהם.

היצרנית של פצצות אלו היא חברת בואינג האמריקאית. קוטרן הקטן ומשקלן הקל מבטיח שכל מטוס קרב יכול לשאת מספר רב יותר של פצצות, ולפיכך להגדיל את מספר המטרות בכל המראה. גרלאסקו אומר שזו הפעם הראשונה שישראל מקבלת פצצה כזו. היא מדויקת מאוד, חודרת עמוק אל תוך האדמה. וגם היא נועדה להקטין את הנזק הסביבתי, כי אינה מתפוצצת על פני שטח גדול, כפי שפצצות אחרות עושות. אבל פצצות אחרות, "רגילות", דיווחו התושבים, הרסו את הבתים לאורך הגבול עם מצרים, משום סמיכותם למנהרות.

תושבי עזה הבחינו שכמה מהפצצות שמוטלות עליהם מייצרות פטריות עשן בגווני אדום שונים. כאן אומר גרלאסקו שהוא אינו יכול לדעת בוודאות: "אולי ישראל משתמשת בנשק חדש שלא ראינו קודם. אולי זה Dime - DENSE INERT METAL" EXPLOSIVE", פצצה המורכבת מ-25% חומר נפץ ו-75% טונגסטן, מתכת כבדה, שמעורבבים בגרגרים דקים, כמו פלפל. כשהפצצה מכה בקרקע, היא יוצרת מעין תרסיס, ערפל, לפחות משנייה. התרסיס נעלם והיא מתפוצצת. יש לה תכונה טובה ורעה. הטובה: שהיא פוגעת בשטח קטן מאוד, 10-20 מטרים, והאש שהיא מציתה מתכלה מהר. אם תיפול עלינו פצצה כזו עכשיו, ניהרג, אבל אף אחד מסביבנו לא ייפגע. הבעיה היא, שכשאתה נהרג, אתה נקרע לגזרים. שום דבר לא נשאר".

גם הפציעות קשות יותר מאשר מפגיעת רסיסי תחמושת רגילה. אח בבית חולים "אל-עאודה" שבג'באליה, אמר למרכז הפלשתיני לזכויות האדם כי 90% מהפצועים שחילץ בכמעט שלושה שבועות נמצאו כשהם קטועי איבר אחד או יותר.

"לא נדע עד שצה"ל ישוחח אתנו"

האם אלו הפצצות שגורמות את הפציעות הקשות עליהן מדווחים רופאים? גרלאסקו אומר ש"אף אחד לא ראה פצצות אלו בשימוש קודם, אבל זוהי אחת הבעיות שנובעות מהעובדה שישראל לא מאפשרת לעיתונאים ולארגוני זכויות אדם להיכנס לרצועה: השמועות רק תופחות". אולי הגוונים האדמדמים נוצרים בגלל המתכת "אבל זהו רק חשד. אנחנו לא יודעים, ולא נדע עד שניכנס לרצועה או עד שצה"ל ישוחח אתנו".

נשק חדיש אחר שהוא מעריך שנמצא בשימוש הוא ה"ספייק" (Spike) "זהו נשק חדש, שפותח ב-2005-2006. טיל שעושה סיבובים מהירים מאוד ומסוגל לרדוף אחר מטרתו. הוא פותח על ידי רפא"ל יחד עם הצי האמריקאי". גם הספינות שמפגיזות את עזה, ממערב, הן ישראליות. אבל התותחים - איטלקיים, תוצרת חברת OTO MALERA.

מעמדת התצפית המתסכלת שלו ועל סמך "העבר הרע של ישראל עם פצצות מצרר - בלבנון וכספקית נשק לגיאורגיה", גרלאסקו חרד מהמחשבה שישראל משתמשת ב-- Apam פגז טנק חדש שפותח על ידי תע"ש (התעשייה הצבאית) אחרי לבנון ובתוכו שש פצצות מצרר. הוא נורה אל מעל למטרה שמתחבאת מאחורי מחסה כלשהו, ואז מתפוצץ מעל ראשי האנשים - חוליות עז א-דין אל-קסאם למשל - בעת ירי רקטות.

"הגראד חסר ערך צבאי"

גרלאסקו וארגונו בוחנים גם את הצד השני: "קסאם וגראד הם בלתי חוקיים, כי הם לא מדויקים מספיק. החמאס מרבה להשתמש במוקשים ובמטעני צד, שאזרחים עלולים להיפגע מהם", הוא אומר. "איננו שם, לכן איננו יודעים באיזו מידה אזרחים פלשתינאים נפגעים בגלל החמאס, אם משום שהם יורים בחיילים וכדוריהם פוגעים באזרחים, אם משום שטילי הנ.ט שלהם מפספסים ופוגעים בבית". ב-2005 הוא נפגש עם אחד מהנציגים הפוליטיים של החמאס ואמר לו שירי הגראדים מנוגד לאמנת ז'נווה. התשובה שקיבל ממנו היתה שכל הישראלים חיילים. "אמרתי להם כי ?הקריאה שלכם את החוק הבינלאומי אינה נכונה'", הוא אומר.

מדהים, הוא אומר, איך בתנאי הרצועה הם יכולים לייצר את הקסאמים. אבל הגראד הוא נשק צבאי תקני. אורכו 3 מטר, יש לו ראש חץ והוא פיתוח מודרני של הקטיושה הרוסית. אבל הוא נועד במקורו להיות משוגר בתוך צרור של 21 טילים "כדי לכסות אזור רחב ולגרום להלם, לא רק להתפוצץ. כמובן הוא יכול להרוג מישהו. אבל גראד בודד שנורה הוא כמעט חסר ערך מנקודת ראות צבאית".

באשר לטענות הישראליות לגבי הסתרת נשק ותחמושת במבנים ציבוריים, כמו מסגדים, אומר גרלאסקו שוב שרק גורמים עצמאיים יוכלו לבדוק טענה זו ולברר את אמיתותה. אם המסגדים שהופצצו אכן שימשו מקום מסתור לנשק ותחמושת, הוא היה מצפה להתפוצצויות משניות רבות, שהיו גורמות נזק סביבתי רב ויוצרות מכתשים עמוקים. קשה לנתח את הטענות הישראליות על סמך התצלומים, הוא אומר.

גרלאסקו אינו מוכן לקבל בלא ויכוח את הטענה הישראלית שהחמאס מתחבאים מאחורי האוכלוסייה האזרחית ועושים שימוש באזרחים. "הישראלים מהירים לטעון זאת וחסכנים בהוכחות. כשלא מניחים לגורמים עצמאיים לבדוק ולהוכיח שהטענה הישראלית נכונה, אי אפשר שלא להטיל ספק בטענות". לישראל, הוא אומר, יש עבר באי אמירת האמת. "הם אמרו שלא השתמשו במצרר בלבנון, ומצאנו ארבעה מיליון פצצות. הם מתחמקים מלענות במישרין אם משתמשים בזרחן ואנחנו רואים אותו כל יום. הם אמרו שהפציצו משאית שבה עשרות טילי גראד, ואילו עדים סיפרו ל"בצלם" ול"הארץ" שמדובר היה במשאית ובה כמה בלוני חמצן. לא כל דבר ארוך הוא טיל. איך אפשר להאמין לצה"ל?".

צה"ל: הנשק מותר לפי המשפט הבינלאומי

בתגובה לדבריו של מארק גרלאסקו, מסר דובר צה"ל כי "צה"ל נלחם נגד גורמי הטרור תוך הקפדה על כיבוד דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי. מטעמים מבצעיים מובנים, צה"ל לא יתייחס לפירוט האמל"ח המצוי ברשותו והמתארים בהם נעשה בו שימוש. יודגש עם זאת, כי צה"ל עושה שימוש רק בשיטות ואמצעי הלחימה המותרים לפי המשפט הבינלאומי".

האיש שבדק את הקשר בין סדאם לאל קאעדה

מארק גרלאסקו עבד שבע שנים בפנטגון בסימון מטרות. "אני שהמלצתי לאנשים במטה הכללי על מה להטיל את הפצצות בזמן המלחמה על עיראק. וקודם לכן - בקוסובו", אמר. בהתקפות אל-קאעדה ב-11 בספטמבר 2001 הוא איבד הרבה מחבריו. בפנטגון ביקשו ממנו לבדוק אם יש קשר בין אל-קאעדה לסדאם חוסיין. "ואני ידעתי שאין, משום שהמשימה שלי היתה לעקוב אחר כל התנועות של סדאם", אמר. זו היתה תחילת ההתפכחות שלו. הוא הבין שהמשימה שלו היתה פוליטית, לא צבאית.

עוד לפני ההתקפה על עיראק, הגיש גרלאסקו מועמדות לארגון זכויות האדם "Human Rights Watch", אבל החליט להמשיך בעבודתו במחשבה שיוכל למנוע פגיעה באזרחים. יומיים אחרי הפלת פסלו של סדאם חוסיין עזב.



ילד שנפצע בהפגזה על בית להיה, השבוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו