הארץ של הסופרים | שבוע הספר 2009: פרס: אי אפשר לשלוט על רגשות באמצעות חוקים

בפגישה אישית, לרגל הפורום הספרותי שייסד, הנשיא מודה שגם הוא קצת עייף. על האפשרות שיקדם בעצמו יוזמה מדינית השיב: "אני מעדיף היום להתבונן ולצפות"

כליל זיסאפל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כליל זיסאפל

אמש התקיים בבית הנשיא הפורום התלת חודשי לספרות שייסד שמעון פרס, והתארחו בו הסופרים אמיר גוטפרוינד, אלון חילו והמשוררת אגי משעול. על ספרו המצוין של חילו, המועמד השנה לפרס ספיר, אמר פרס לקהל, תלמידי תיכון ממעלה אדומים ומעומר: "זהו ספר מיוחד במינו המציג מפגש בין שתי תרבויות דרך אנשים פרטיים. הסופר מקפיד על שפתו הייחודית של כל דובר. בהידברות בין השניים, באין שפה משותפת, ניכרת הטרגדיה של ההתנגשות המתרגשת מתחת". בשיחה פרטית קצרה לפני כן, כשאנחנו מדברים ב"אחוזת דג'אני", שבו ניתן קול גם לערבי הנגזל, אני שואלת את פרס על חוק הנכבה.

"זה דבר מיותר ומזיק שכן אי אפשר לשלוט ברגשות של אנשים באמצעות חוקים. לכל אדם חופש הדיבור, חופש הצער וחופש השמחה. הדמוקרטיה חייבת לאפשר את הזכות השווה להיות שונה".

האם אינך סבור שהעובדה שמרבית הישראלים חיים בבורות לגבי הנכבה היא בעייתית? שיש לנו חובה ללמוד ולדעת שתקומתנו היא מפלתם ושעצמאותנו היא חורבנם?

בורות קיימת תמיד ובכל מקום. הידע הוא אינסופי.

אבל בנקודה הזו זו הלא בערות מכוונת.

לא, לא מכוונת, אני לא חושב.

בבתי הספר הנושא לא קיים. אני כבוגרת של חינוך ממלכתי ציוני מרגישה שחונכתי לבורות מסוכנת כלפי הצד השני של הסכסוך.

כל ההיסטוריה שלנו, כל התרבות האנושית היא סיפור של גילוי ולמידה. ישנם ודאי עוד דברים רבים שאיננו יודעים. ננוטכנולוגיה הייתה קיימת גם בימי משה רבנו אבל טרם התגלתה. למרות שלא היו ידועים לו ולנביאים אחריו דברים רבים, הכל כבר נאמר אצל עמוס וישעיהו הנביאים החברתיים. כפי שאמר בן גוריון, איננו זקוקים אפילו לתורה הסוציאליסטית.

הרלוונטיות של המידע החסר אינה דומה. אנחנו עצמנו לא נהיה מוכנים לפיוס כל עוד חסרה לנו התודעה של העוול שגרמנו להם בעבר ובהווה. עמד אובמה השבוע בקהיר ודרש ממדינות ערב להכיר בהיסטוריה שלנו, ובאסונות שלנו - האם אנחנו לא מחויבים להכיר בחורבן שהבאנו על הפלסטינים?

אבל זה אכן היה עניין של בורות, ולא מכוונת. הרצל באומרו שתינתן ארץ ללא עם לעם ללא ארץ באמת לא ידע.

אבל אחרים ידעו. ואחד העם כבר סיפר להם שהמקום לא ריק.

אחד העם היה יוצא דופן. הוא היה אחד.

היו גם אחרים.

מעטים. אחד העם לא היה מדינאי. הוא היה אחד שרוצה כל הזמן ללכת עם עיניים פקוחות. כדי להקים מדינה חייבים קצת לעצום עיניים. זה כמו בזוגיות, אי אפשר ללכת כל הזמן בעיניים פקוחות מפני שהמציאות אינה אידיאלית וכדי לפעול בעולם צריך להסכין עם אי השלמות של הפעולה ושל התוצאה.

אתה כותב בספרך "בראשית חדשה": "רק בדיעבד אפשר להעריך את השינוי בין הפוליטיקה שטיבה הסדרים לא מושלמים, והיא שואפת להמשיך ולאפשר את הקיום האנושי בתוך המציאות הקונקרטית, עם אי הנחת המובנית בחיים עצמם".

ביום הנאום של אובמה בקהיר הצהרת ששוב נפתח חלון הזדמנויות, והזכרת שמחוות אנושיות כדוגמת ביקור חוסיין בבית שמש וביקורו המיתי של סאדאת בארץ עשויות להביא לזינוק קדימה בהידברות. יש לך רעיון למחווה כזו הפעם? האם תדחוף את הממשלה הזאת לנצל את ההזדמנות?

אנסה. זה עשוי להיות קשה. אבל אני מאמין שכעת בזכות אחמדינג'אד, הסכם עשוי להיחתם בעת ובעונה אחת עם מדינות שונות. איראן החותרת להגמוניה בעולם הערבי למעשה מפלגת אותו, והצירוף של הנסיבות והאינטרסים המשותפים יכול להוביל הכרעה שאין בידי הפלסטינים לקבל לבדם.

אני מבקשת שתנסה.

אנסה. אבל אני כבר איש מבוגר. אני היום מטבע הדברים מעדיף להתבונן ולצפות. וגם התפקיד שלי אינו ביצועי. אבל אני אתמוך כמובן בתוקף תפקידי, אברך ואקווה.

*ספרה האחרון של כליל זיסאפל, "בטבעת זו", ראה אור בהוצאת כתר

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ