נאום נתניהו באוניברסיטת בר אילן - הנוסח המלא

"הארץ"
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"הארץ"

אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, השלום היה תמיד משאת נפשו של עמנו. נביאינו הנחילו לעולם את חזון השלום, אנו מברכים זה את זה בשלום, תפילותינו מסתיימות בשלום. אנו נמצאים הערב במרכז על שם שני פורצי הדרך לשלום, מנחם בגין ואנואר סאדאת, ואנו שותפים לחזונם.

לפני חודשיים וחצי נשבעתי אמונים בכנסת כראש ממשלת ישראל. הבטחתי שאקים ממשלת אחדות - וכך עשיתי. האמנתי שהאחדות נחוצה לנו בעת הזאת יותר מאי פעם, כי אנו עומדים היום בפני שלושה אתגרים עצומים: האיום האיראני, המשבר הכלכלי וקידום השלום.

האיום האיראני עדיין לפנינו במלוא עוצמתו. הסכנה הגדולה ביותר לישראל, למזרח התיכון ולעולם כולו הוא המפגש בין האיסלאם הקיצוני ונשק גרעיני. שוחחתי על כך עם הנשיא אובמה בביקורי בוושינגטון, ואשוחח על כך עם מנהיגים באירופה בשבוע הבא.

זה שנים שאני פועל ללא לאות לגיבושה של חזית בינלאומית נגד התחמשותה של איראן בנשק גרעיני. מול המשבר הכלכלי העולמי פעלנו מיד כדי להביא יציבות לכלכלת ישראל. העברנו בממשלה תקציב דו-שנתי ובקרוב נאשר אותו בכנסת.

ואילו האתגר השלישי, הכל כך חשוב העומד בפנינו, הוא קידום השלום. גם על כך שוחחתי עם הנשיא אובמה, ואני תומך מאוד ברעיון השלום האזורי שהוא מוביל. אני שותף לרצונו של נשיא ארה"ב להביא עידן חדש של התפייסות באזורנו.

(...) אני פונה מכאן למנהיגי מדינות ערב ואומר: בואו ניפגש. נדבר שלום, ונעשה שלום. אני מוכן להיפגש עמכם בכל עת. אני מוכן לבוא לדמשק, לריאד, לביירות - לכל מקום. אני קורא למדינות ערב לשתף פעולה עם הפלסטינים ואתנו כדי לקדם את השלום הכלכלי.

השלום הכלכלי אינו בא כתחליף לשלום המדיני, אבל הוא מרכיב חשוב בהשגתו. יחד נוכל לפתח פרויקטים שמתגברים על חסרונות אזורנו, כמו התפלת מים, ומנצלים את יתרונותיו, כמו ניצול אנרגיית השמש, או פריסת צינורות גז ונפט וקווי תחבורה המחברים את אסיה, אירופה ואפריקה.

(...) אני פונה אליכם, שכנינו הפלסטינים, בהנהגת הרשות הפלסטינית: בואו נתחיל משא ומתן מייד, ללא תנאים מוקדמים. ישראל מחויבת להסכמים הבינלאומיים ומצפה מכל הצדדים האחרים למלא את התחייבויותיהם. אנו רוצים לחיות עמכם בשלום ובשכנות טובה.

(...) אם יתרונות השלום ברורים כל כך, עלינו לשאול את עצמנו מדוע השלום עדיין רחוק מאתנו, למרות שידינו מושטות אליו? (...) האמת הפשוטה היא ששורש הסכסוך היה ונשאר הסירוב להכיר בזכותו של העם היהודי למדינה משלו במולדתו ההיסטורית. (...) מי שחושב שהאיבה המתמשכת כלפי ישראל היא תוצאה של נוכחותנו ביהודה, שומרון ועזה, מחליף בין סיבה ותוצאה.

(...) לשמחתנו מצרים וירדן יצאו ממעגל איבה זה. חתימת חוזי השלום הביאה לקץ התביעות שלהן מישראל ולקץ הסכסוך עמן, הביאה שלום. אבל לצערנו אין זה המצב עם הפלסטינים. ככל שאנו מתקרבים להסכם שלום אתם, הם מתרחקים ממנו. הם חוזרים ומעלים תביעות שאינן מתיישבות עם רצון לסיים את הסכסוך. רבים וטובים אומרים לנו שהנסיגה היא המפתח לשלום עם הפלסטינים.

ובכן - נסוגונו. אבל העובדה היא, שכל נסיגה שלנו נענתה בגל גדול של טרור מתאבדים ובאלפי טילים. (...) גם המתונים בין הפלסטינים לצערנו עד כה אינם מוכנים לומר את הדברים הפשוטים: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, וכך היא תישאר. די להשיג שלום, צריך אומץ ויושר משני הצדדים, ולא רק מהצד הישראלי. צריך שההנהגה הפלסטינית תקום ותאמר בפשטות: "די לנו בסכסוך הזה. אנחנו מכירים בזכות העם היהודי למדינה משלו בארץ הזאת, ואנחנו נחייה לצידכם בשלום אמיתי". אני מייחל לרגע הזה, משום שכשהמנהיגים הפלסטינים יאמרו את המלים האלה לעמנו ולעמם תיפתח הדרך לפיתרון כל ייתר הבעיות, קשות ככל שיהיו. לכן תנאי יסוד לקץ הסכסוך הוא הכרה פלסטינית פומבית מחייבת וכנה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

ישראל הקטנה קלטה בהצלחה מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב שעזבו את בתיהם חסרי כל. לכן הצדק וההיגיון מחייבים: בעיית הפליטים הפלסטינים חייבת להיפתר מחוץ לגבולות ישראל. על זה יש הסכמה לאומית רחבה מאוד. אני מאמין שברצון טוב, בהשקעה בינלאומית, ניתן לפתור בעיה אנושית זו אחת ולתמיד.

(...) זוהי ארץ אבותינו. זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל אינה נובעת מרצף האסונות שפקד את עמנו. נכון הדבר שבמשך אלפיים שנה חוו היהודים סבל נורא של גירושים, של פוגרומים, של עלילות דם, של רציחות - סבל שהגיע לשיאו בשואה ושאין לו אח ורע בתולדות העמים. (...) אבל זכותנו להקים את מדינתנו כאן, בארץ ישראל, נובעת מעובדה אחת פשוטה: זוהי מולדתו של העם היהודי, וכאן נצרבה זהותנו.

(...) אבל צריך גם כאן לומר את כל האמת: בלב חבלי המולדת היהודית חי היום ציבור גדול של פלסטינים. אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם, ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו. בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו. ואיש מהם אינו מאיים על הביטחון ועל הקיום של שכנו.

(...) באתי הערב לתת ביטוי... לעקרונות השלום והביטחון שעליהם יש הסכמה רחבה בחברה הישראלית, והם גם אלה שמנחים את מדיניותנו. מדיניות זו חייבת לקחת בחשבון את המצב הבינלאומי שנוצר בעת האחרונה. עלינו להכיר במצב זה, ועם זאת לעמוד בתוקף על העקרונות החשובים למדינת ישראל. כבר עמדתי על העיקרון הראשון - הכרה. הפלסטינים חייבים להכיר הכרה אמיתית בישראל כמדינתו של העם היהודי. העיקרון השני הוא - פירוז. בכל הסדר שלום, השטח בידי הפלסטינים חייב להיות מפורז, עם סידורי ביטחון מוצקים לישראל. בלי שני תנאים אלו קיים חשש אמיתי שתקום לצידנו מדינה פלסטינית חמושה, שתהפוך לבסיס טרור נוסף נגד ישראל, כפי שקרה בעזה.

אנחנו לא רוצים קאסמים על פתח תקווה, גראדים על תל אביב וטילים על שדה התעופה בן גוריון. אנחנו רוצים שלום. לכן, כדי להשיג שלום צריך להבטיח בין היתר שהפלסטינים לא יוכלו להכניס לשטחם רקטות וטילים, להקים צבא, לקיים מרחב אווירי שסגור בפנינו או לכרות בריתות עם גורמים כמו איראן והחיזבאללה. גם בעניין זה יש הסכמה רחבה מאוד בציבור הישראלי. אי אפשר לצפות מאיתנו להסכים מראש לעיקרון של מדינה פלסטינית, בלי שיובטח פירוזה של מדינה זו.

בעניין כל כך גורלי לקיומה של ישראל, עלינו לקבל תחילה מענה לצרכי הביטחון שלנו. לכן אנו מבקשים היום מידידינו בקהילה הבינלאומית, ובראשם ארה"ב, את הדבר ההכרחי הדרוש לביטחונה של מדינת ישראל: התחייבות מפורשת שבהסדר הקבע לשלום, השטח שבידי הפלסטינים יהיה מפורז: כלומר, ללא צבא וללא שליטה במרחב האווירי, עם פיקוח אפקטיבי שימנע הכנסת נשק לשטחם - פיקוח של ממש, ולא מה שקורה היום ברצועת עזה. ומובן מאליו שהפלסטינים לא יוכלו לכרות בריתות צבאיות. בלי זה במוקדם או במאוחר נקבל כאן עוד חמאסטן, ולכך לא נוכל להסכים. ישראל חייבת לשלוט בביטחונה ובגורלה.

אמרתי בוואשינגטון לנשיא אובמה שאם נסכים על המהות, הטרמינולוגיה לא תהיה בעיה. והנה המהות שאותה אני אומר כאן בקול צלול וברור: אם נקבל ערובה זו לפירוז ולסידורי הביטחון הדרושים לישראל, ואם הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת העם היהודי, נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית. בכל שאר הנושאים המרכזיים שיידונו בהסדר הקבע עמדותיי ידועות: ישראל זקוקה לגבולות בני הגנה, וירושלים בירת ישראל תישאר מאוחדת, תוך המשך קיום חופש הפולחן לכל הדתות. הנושא הטריטוריאלי יידון בהסדר הקבע. עד אז אין לנו כוונה לבנות ישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישובים קיימים. אבל יש צורך לאפשר לתושבים לחיות חיים נורמליים, לתת לאמהות ולאבות לגדל את ילדיהם כמו בכל משפחה בעולם.

(...) אם פני הפלסטינים לשלום... אנו מצדנו נעשה כל מאמץ לאפשר להם חופש תנועה וחופש גישה כדי שחייהם יוקלו ורווחתם תיגדל. כל זה יעזור לקדם את הסכם השלום בינינו. אבל מעל לכל הפלסטינים צריכים להכריע בין דרך השלום לדרך החמאס. על הרשות הפלסטינית להשליט חוק וסדר ברצועת עזה ולגבור על החמאס... הבה נממש את חזון ישעיהו הנביא, שקרא בירושלים לפני 2,700 שנה: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". בעזרת השם, לא נדע עוד מלחמה, ונדע שלום.

* האיום האיראני:

נתניהו נמנע מהצגת האיום האיראני במונחים כמו "שואה שנייה" או "איום קיומי" ונמנע מאיומים על איראן

* הפנייה לפלסטינים לחידוש המו"מ:

הצעת נתניהו למו"מ "ללא תנאים מוקדמים" קוברת את העמדות שהציגה הממשלה הקודמת בתהליך אנאפוליס. נתניהו לא מחויב להצעות של אהוד אולמרט וציפי לבני לפלסטינים, ודוחה את דרישתו של אבו-מאזן להקפאת ההתנחלויות כתנאי למו"מ

* התביעה להכרה במדינת העם היהודי:

זו הדרישה הכי קשה של נתניהו מהפלסטינים, והוא מציין בצדק שגם המתונים שבהם שמוכנים להתפשר עם עובדת קיומה של ישראל, לא מקבלים את זכותה להתקיים. ואולם, נתניהו לא תובע הכרה ב"מדינה יהודית", מושג שהפלסטינים רואים כאפליה נגד ערביי ישראל

* הפליטים:

נתניהו מתעקש ששום פליט לא ישוב לתחומי ישראל, ודוחה על הסף את התביעה הפלסטינית לשיבת פליטים. הפלסטינים ומדינות ערב יתקשו לקבל את עמדתו. עם זאת, הוא לא דורש שהפליטים ישוקמו דווקא בארצות מושבם כיום

* שני עמים:

כאן נתניהו נפרד מהימין הקיצוני, שמייחל לטרנספר, וגם מחסידי "האופציה הירדנית", כשהוא מציע לעם הפלסטיני דגל, המנון ושלטון משלו

* פירוז:

מבחינת נתניהו, סידורי הביטחון הם היסוד לקיום ישראל לטווח הארוך. הוא רוצה לפרז את הגדה המערבית, כך שלא יהיה בה צבא עם נשק כבד, ודורש מהקהילה הבינלאומית בראשות ארה"ב לפקח על הפירוז ולהתיר לחיל האוויר חופש טיסה בשמי המדינה הפלסטינית. הערבות הבינלאומית היא תנאי הכרחי להסדר, מבחינת נתניהו, שרומז להצבת מפקחים אמריקאים במעברי הגבול

* התנחלויות:

לא יוקמו יישובים חדשים ולא תופקע קרקע לצורכי התנחלות. הוא לא מקבל את התחייבות שרון ואולמרט שהבנייה תימשך בתחומי השטח הבנוי, ובגושי ההתנחלויות גם בצמוד לו. הוא לא מקבל בכלל את תפיסת הגושים, שמותירה רק חלק קטן מהגדה בשליטת ישראל. אך הוא לא מתעקש על "גידול טבעי", אלא רק על "חיים נורמליים" בהתנחלויות הקיימות, ובכך מותיר פתח לפשרה עם האמריקאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ