התרגיל המסכם של קורס מפקדי כיתות בבית הספר למקצועות חי"ר

בתרגיל הגדודי של מסיימי קורס מפקדי הכיתות בחיל רגלים, אין מקום לאווירת סוף קורס. מפקד בית הספר, אלוף משנה ירון בוים, מספר על הכשרה בצל לקחי לבנון ועזה ולמה מזגנים לא פוגעים באיכות הלוחמים

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנשיל פפר
אנשיל פפר

בתרגיל המסכם השבוע של גדוד 906 של קורס מפקדי כיתות בבית הספר למקצועות חי"ר (ביסלמ"ח) רצו מפקד החטיבה, אלוף משנה ירון בוים וחוליית הפיקוד הקטנה שלו, לפחות פי שניים מכל שאר החיילים. בוים אמנם מצויד במשקפת, אבל לכל אורך התרגיל הוא נצמד למחלקות ולפלוגות המסתערות על היעדים בהרי הנגב הצפוניים, המדמים את רכסי רמת הגולן שנתפסו על ידי הצבא הסורי בהתקפת פתע.

מח"טים בדרך כלל מסתכלים על התמונה הגדולה של היחידות שבפיקודם, אך במקרה הזה, לבוים חשוב לרדת לרמה הנמוכה ביותר של חיילות השטח והפיקוד הזוטר. במהלך התרגיל הוא בקושי מדבר עם קצינים, אלא מופיע מאחורי החוליות, ממטיר תוך כדי ירי שאלות על מי שבעוד כמה שבועות יהיו מפקדי כיתות טריים בחטיבות חיל הרגלים של צה"ל, ומעיר להם על הפרטים הקטנים ביותר של ניהול האש וההליכה בתוואי הקרקע.

כשלוחם חושף את עצמו לאש של האויב המדומה, הוא לא מהסס "להפיל" אותם כפצועים ומעכב את הכיתה כולה שצריכה לפנות את ה"פצוע" לנקודת איסוף. "בתרגיל כזה, אנחנו גורמים לחניכים להפסיק לחשוב רק כחייל שצריך להסתער ולירות בעצמו, אלא שיסתכל מסביב, יקבל תחושה של התמצאות בשטח ותחושה איפה נמצאים החלקים האחרים של הכוח, יבחר ציר התקדמות וכיווני הסתערות. אנחנו מבקשים מהם לתכנן את התרגיל, להכין פקודות, להציע דרכים שונות לכיבושי היעדים", אומר בוים.

בצה"ל הוחלט לאחרונה לערוך תרגיל גדודי בסיום כל מחזור של קורס מפקדי כיתות (מ"כים) בחיל הרגלים. המטרה היא למנוע מצב בו מפקדי כיתות צעירים בחטיבות החי"ר, שיצאו לקורס בשלב מוקדם במסלול ההכשרה שלהם, לא עברו אף תרגיל גדול בטרם הפכו למפקדים.

בעוד שבמרבית התרגילים הגדולים מאז מלחמת לבנון השנייה מושם דגש רב על שילוב של כוחות היבשה השונים (חי"ר, שריון, הנדסה, תותחנים ובדרך כלל גם מרכיב של סיוע אווירי), התרגיל הגדודי בקורס המ"כים הוא בסיסי ופרטני בהרבה. מלבד פלוגות חי"ר החמושים בציודם הבסיסי, רק מרגמת 81 מ"מ אחת מוסיפה ממד נוסף לתרגיל. מדריכי הקורס מתרגלים כל חייל בכישורי מנהיגות ופיקוד, התמצאות בשטח, ומקצוענות של לוחמי חי"ר.

התרגיל מתחיל מעט לפני חצות, בתנועה אטית של החיילים על ציודם במסלול הליכה קשה בערוצי הנחלים היבשים. בשתיים וחצי, הם נערכים בעמדות הזינוק של תרגיל האש, וחצי שעה לאחר הזריחה, שתי עמדות הרתק עם מקלעים כבדים פותחים במטחי ריכוך שאחריהם יוצאים שלוש פלוגות להסתערויות מדורגות על היעדים.

קורס מ"כים אורך 13 שבועות ובו לומדים החיילים הצעירים כיצד לנווט, להוביל כיתה ומחלקה בשטח פתוח ובלוחמה בשטח בנוי, וכן שיעורי מנהיגות וציונות. לדעת בוים, מבצע "עופרת יצוקה" הוכיח שהקורס מכשיר באופן יעיל את מפקדי החי"ר. לקחים מהמבצע הוא הפיק לגבי החלק השני של תפקידו כמפקד ביסלמ"ח - הפיקוד על יותר משלושים קורסים של הכשרת לוחמים בהפעלת אמצעי לחימה שונים ונהיגה על כלי רכב משוריינים. "לקחנו מהמבצע דגשים לגבי הפעלת מרגמות, בעיקר בכל מה שקשור להעברת מטרות בצורה טובה יותר לצוותים". במספר מקרים ירו מרגמות במהלך עופרת יצוקה אל עבר מטרות לא נכונות ופגעו בכוחות צה"ל ובאזרחים פלסטינים. המקרים האלה נבעו בעיקר בתקלות בהעברת נתוני המטרות אל צוותי המרגמות.

מאז מלחמת לבנון השנייה, השקיע צה"ל משאבים רבים בחטיבות החי"ר, כשבין השאר נרכשו אלפי אפודי קרב חדשים שכבר לא דורשים "שיפצורים" ותפירות כבעבר, הוכנסו מערכות נשק חדשות, אמצעי ראיית לילה קלים ויעילים יותר והוחל בתוכנית ההצטיידות בנגמ"ש הנמ"ר החדש המבוסס על טנק המרכבה.

ההשקעה ניכרת גם בבסיסי האימונים בהם הוקמו כיתות ממוזגות ומרכזי מחשבים בהם נעשים המבחנים העיוניים של החניכים. גם התנאים הפיזיים שופרו כשיחידות החי"ר ברובם עברו משינה באוהלים למבני קבע. "זה לא גורם להתרככות של הלוחמים", אומר בוים, "אנחנו עדיין יוצאים הרבה מאוד לשטח לישון באוהלי סיירים והמאמצים הפיזיים קשים מאוד, אבל כל האמצעים החדשים הם מכפילי כוח. תחשוב כמה זמן זה חוסך לנו שמפקד לא צריך לבדוק מבחנים".

כמו בקורס קציני החי"ר בו ניכר בשנים האחרונות אחוז צוערים דתיים הגדול בהרבה יותר מחלקם באוכלוסייה, כ-40%, גם בקורס מ"כים יש אחוזים דומים. בוים חובש הכיפה אומר שלא בדק את הנתונים אבל הוא מוטרד מהעניין. "באופן אישי, נוח לי כמובן עם החיילים הדתיים אבל ברמה העקרונית, אני חושב שאסור שהדרג הלוחם יהפוך חס חלילה למקום שהוא בשליטה של הדתיים או חלק אחר מסוים של האוכלוסייה". בוים, יליד קריית אתא, התגורר בעבר בהתנחלות קרני שומרון. כיום הוא חי עם משפחתו בכפר מימון שבצפון הנגב, מושב דתי בעל פן אידיאולוגי מובהק ששימש בסיס ליציאה להפגנות נגד ההתנתקות. בוים מודע היטב ללחצים המופעלים על קצינים דתיים מצד סביבתם אבל לדבריו לא סבל באופן אישי. "הייתי חוזר כל ערב הביתה במהלך ההתנתקות וראיתי את ההפגנות אבל אף אחד לא פגע בג'יפ שעמד בכניסה לבית. אחרי זה הייתי מפקד בסיס האימונים בלכיש בו התכוננו הכוחות לפינוי עמונה, ואף אחד לא בא אליי בטענות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ