הבדווים מתפרנסים מהברחות - מערכת הביטחון מעלימה עין

תעשיית ההברחות בגבול מצרים משגשגת. בעוד שבצד המצרי מצמצמים את התופעה, בצד הישראלי מוכנים ליהנות קצת מיתרונותיה

יואב שטרן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יואב שטרן

בוקר אחד קלט א', תושב אחד היישובים הלא מוכרים בדרום, שבנו, בסוף שנות העשרה לחייו, לא ישן במיטתו. האב הנרעש ניסה את הטלפון הנייד של הבן - אבל הוא היה כבוי. השעה עוד לא היתה חמש בבוקר כשהוא הגיע לבית של קרובים-רחוקים כדי לחפש את בנו, שם נאמר לו שהנער "יצא עם החבר'ה". הוא לא צריך היה לשאול לאן - להברחות על הגבול.

"מה רוצה בחור צעיר? הוא צריך כסף לקנות פלאפון, לקנות אוטו. ומה האלטרנטיבות שלו? אין פה שום עבודה לצעירים, אין פה כביש, בקושי יש בית ספר. העבודה הכי זמינה, הכי רווחית, היא בהברחות", הוא סיפר השבוע ל"הארץ".

קרוב משפחה של א' ובנו, מובטל, קנה לאחרונה רכב חדש, מפואר. אף אחד לא שואל מאיפה הכסף,. ביר הדאג', כמו יישובים אחרים באזור, ידוע לשמצה בתחום. ההערכות הן שהקיום הכלכלי של היישוב תלוי בתעשיית ההברחות בגבול. כ-60% מן הגברים ביישוב נוטלים חלק בתעשייה הזו.

על אף החשש הגדול בישראל שפעילות ההברחות תשמש תשתית לפעילות טרור, מתקשות זרועות הביטחון לנקוט צעדים נגד הפעילות וממעטות לעשות כן. ההערכות בישראל הן כי רק כ-5% ממקרי ההברחות נתפסים. ברוב המקרים המרדפים אחרי המבריחים נכשלים או שהצבא, האחראי על האבטחה באזור הגבול, כלל לא יודע על מקרי ההברחה שבוצעו. הדבר מעיד על כישלון בטיפול בנושא, ואכן, בחודשים האחרונים אף נרשמה עלייה במקרי ההברחות בחלקו הדרומי של הגבול.

במקביל, נרשמה ירידה חדה בהברחות מסיני, בעיקר בזכות פעילות נמרצת של כוחות הביטחון המצריים הפועלים בצד המצרי, על הגבול ובעומק השטח. הפעלתנות המצרית נובעת מחשש שפעילות גורמים הקשורים לחיזבאללה או לאל-קאעדה באזור, תצא מכלל שליטה. אם עד לפני כמה חודשים היה הגבול כמעט פרוץ לחלוטין, הרי שעכשיו מתפרסים לאורך הגבולות כוחות גדולים. לעתים מוצב חייל כל מאה מטר, ומונחה לפתוח באש על כל מי שחוצה את הגבול, ללא אבחנה במי או במה מדובר.

לצורך הכנת כתבה זו, רואיינו גורמים צבאיים, מדיניים ואזרחיים בישראל, כמו גם בני הקהילה הבדווית בארץ. המידע שמובא כאן הוצלב על ידי גורמים שונים. אבל בצה"ל, שאחראי על אבטחת הגבול, טוענים כי הנושא רגיש מדי, ובמשטרה, שאחראית על הנעשה בעומק השטח וביישובים, סירבו למסור מידע בנושא זה.

ברוב המוחלט של ההברחות, נשמרת האמנה הלא כתובה בין זרועות הביטחון הישראלים לבין המבריחים, לפיה ההברחות יכללו רק סחורות (בעיקר סיגריות וטבק), סמים ופליטים אפריקאים. לפני כמה שנים גם היה מתבצע כאן סחר בנשים, אך תופעה זו כמעט נעלמה, בשל התנגדות עזה של אנשי הדת המוסלמים.

90% מההברחות הפליליות מתבצעות בשיתוף פעולה בין הבדווים בצדו הישראלי ובצדו המצרי של הגבול. הרווח מעסקה ממוצעת נאמד בכ-30 עד 50 אלף שקל, אשר מתחלקים בין הדרגים השונים. הנערים שבתחתית שרשרת הרווחים, שמשמשים סבלים ונקראים בז'רגון הבדווי "חמורים", מרוויחים כאלף שקל לפעולה.

כל פעולת הברחה מתחילה בתיאום טלפוני ובהצבת תצפיתנים משני צדי הגבול. בצד המצרי מספרם יהיה כפול. כשההברחה יוצאת מלב סיני לכיוון הגבול, חברי החוליה הישראלים נמצאים עדיין בביתם. בהתקרב השעה היעודה הם מתקרבים אל הגבול, ורבע שעה לפני ההגעה לנקודת החבירה מתקבלת הודעה מהצד המצרי. בדרך כלל ההתרעה ניתנת ממרחק של כ-500 מטר לפני הנקודה שבה מתחילים אמצעי ההתרעה בצד הישראלי (קשת) לקלוט את התנועות סמוך לגבול.

את כמה מאות המטרים המפרידים בין הצדדים חוצים חברי החוליה במהירות אדירה. הם מעמידים את כלי הרכב שלהם גב אל גב ומעיפים את הסחורה מן הרכב המצרי אל הרכב הישראלי. בתוך לא יותר משתי דקות מסתיימת ההעברה. התשלום נעשה במקביל.

בתוך דקות ספורות נמצאת החוליה הקולטת בצד הישראלי, בנתיב מהיר ומתוכנן. המרדף הצה"לי, אם בכלל התגלתה החדירה, יתחיל כאשר המבריחים כבר נמצאים בעומק השטח.

שיטת ההברחה הזו נהוגה בעיקר באזורים הצפוניים של הגבול. באזור הדרומי יותר מתבצעות ההברחות באמצעות גמלים שעליהם מוצפנים סמים, או בחדירה רגלית של המבריחים לתוך עומק השטח הישראלי. את הגבול הם חוצים תוך שימוש באמצעי טשטוש כמו סוליות העשויות עור כבש המולבשות על נעליהם, או מדרכים עשויים ברזל אשר מגביהים אותם מעל פני הקרקע ומשאירים עקבות קלים לטשטוש. במקרי סכנה הם מתעטפים בבד חום ונשכבים בקפל קרקע, כך שקשה מאוד לזהות מרחוק שלא מדובר בסלע רגיל.

גורמים שעוסקים בנושא ההברחות מסבירים שלא לכל הגורמים בישראל יש אינטרס חד משמעי שתופעת ההברחות תיעלם. הסיבה הראשונה והמשמעותית היא המודיעין האנושי שמושג באמצעות המבריחים, גם עבור המודיעין המצרי. הגורם השני שמביא להיסוסים הוא פגיעה במטה לחמם של תושבים בדווים רבים בדרום. "אף אחד לא רוצה לראות התקוממות בדווית בתוך ישראל והתנגשות עם המשטרה. זה בהחלט מטריד את מקבלי ההחלטות", אמרו ל"הארץ" גורמים שעוקבים אחרי הנושא.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ