המהפכה השקטה בגדה: יותר תיאום עם הרשות, פחות הרוגים פלסטינים

בצה"ל מהללים את שיתוף הפעולה עם אבו מאזן ופיאד, שמצליחים לצמצם את ההסתה ושולטים באופן הדוק בכוחות הביטחון שלהם

עמוס הראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל

מוחמד נאיף, נער פלסטיני בן 14 וחצי ממחנה הפליטים ג'ילזון ליד רמאללה, נהרג ביום שני בערב מירי חיילי צה"ל. נאיף ונער נוסף יידו בקבוקי תבערה לעבר ההתנחלות בית-אל. כוח מחטיבת "כפיר" הבחין בהם ואחד החיילים ירה לעבר נאיף. מהתחקיר הצבאי עולה שהקליע, שכוון לרגליים, פגע בבטנו של הנער. נאיף מת מפצעיו בבית חולים ישראלי.

מות נער בעיצומו של חודש הרמדאן אמור היה להצית גל של מהומות ברמאללה. אבל אלה אינן נסיבות רגילות ביחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית והעיר נותרה שקטה. ביום שלישי בבוקר טילפן בכיר ברשות לתא"ל יואב (פולי) מרדכי, ראש המינהל האזרחי בגדה. "בג'ילזון יש שמועות שהנער בכלל לא יידה בקבוק", טען הבכיר. מרדכי השיב שהשמועות שקריות. אם בן שיחו הפלסטיני אינו משוכנע, ישלח לו תמונות מזירת התקרית. "אין צורך בכך", הרגיע הבכיר הפלסטיני. "אם אתה אומר, אני מאמין לך".

מרדכי הוא צלע משמעותית במשולש הישראלי, השותף למהפכה השקטה המתרחשת בגדה זה יותר משנה. קודקודיו האחרים הם אלוף פיקוד המרכז, גדי שמני ומפקד כוחות צה"ל בגדה, תא"ל נועם תיבון, ששניהם מסיימים את כהונתם בקרוב. התהליך מלווה מקרוב על ידי הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שר הביטחון אהוד ברק ובאחרונה גם על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אבל הוא נבנה ברובו מלמטה למעלה, מהשטח אל הדרג המדיני. הרמטכ"ל מנסח אותו בפשטות: "היכן שהם (הרשות) יפעלו יותר, אנחנו נפעל פחות".

הקהילה הבינלאומית מתעניינת בעיקר בהקלות בתנועה הפלסטינית ובתחזיות הצמיחה האופטימיות בגדה (כ-9% לפחות ב-2009), אך מה שיכריע את גורל הניסוי הנרחב הזה הוא מבחן הדם. מתחילת 2009 ועד היום נהרגו בגדה 13 פלסטינים וארבעה ישראלים. ב-2008 נהרגו שם 51 פלסטינים וכלל לא נהרגו ישראלים. פיגוע ההתאבדות האחרון בתחומי ישראל אירע בפברואר 2008, אז נהרגה אשה בפיצוץ במרכז מסחרי בדימונה. המצב הביטחוני השתנה ללא הכר והוא שמאפשר את שיפור הכלכלה הפלסטינית, גם אם הבטחת נתניהו ל"שלום כלכלי" נראית מופרזת.

לנוכח השקט הממושך, מדברים בכירי צה"ל על מנהיגי הרשות, היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן) וראש הממשלה סלאם פיאד, במונחים שמעולם לא נשמעו כמוהם מפי קצינים ישראלים. גם בימים הטובים, הספורים, של תקוות אוסלו, לא זכור סגנון כזה. עבאס ופיאד, אומרים הקצינים, חדלו לחלוטין מכפל הלשון הפלסטיני באשר לאלימות, הורידו דרמטית את רמת ההסתה האנטי-ישראלית ושולטים באופן הדוק בכוחות הביטחון שלהם. בד בבד, מתקיים תיאום ביטחוני הדוק ושוטף בין צה"ל והשב"כ למנגנוני הביטחון המרובים של הרשות, בליווי צמוד של השליחים האמריקאים לאזור. כל זה אינו אומר שעבאס ופיאד לא נותרו יריבים קשים בחזית המדינית: שם לא מסתמנים ויתורים כלשהם, מה עוד שהשבחים דווקא משפרים את מעמדם וכושר המיקוח שלהם בזירה הבינלאומית.

השינוי הבולט בהתנהלות הרשות נוגע למאבק בחמאס. האסימון ירד, כבר נכתב, בעקבות הפיכת החמאס בעזה ביוני 2007. כשהפתח יצא מההלם, הבינו בכירי הרשות והארגון שאם ברצונם למנוע שידור חוזר בגדה, עליהם להפסיק להשאיר את המלחמה הזו לישראל. תחילה, נטלה הרשות לידיה את המאבק במערך הצדקה האזרחי ("דעווה") של החמאס. מאות אגודות נסגרו וראשיהן הוחלפו באנשים הקשורים בפתח. 150 אימאמים במסגדים פוטרו והדרשות השבועיות שם מוכתבות כעת במלואן בידי הרשות.

בחודשים האחרונים הסלימה הרשות גם את המאבק הצבאי בחמאס. כ-2,000 מפעיליו נעצרו; כ-800 מהם עדיין בכלא. השיא נרשם בקלקיליה, במאי וביוני. בסדרת תקריות אש מטווח קרוב ריסקו השוטרים הפלסטינים את חוליית החמאס בעיר, שצה"ל והשב"כ דלקו אחריה במשך שנים בהצלחה מועטת. בקרבות נהרגו גם שני שוטרים פלסטינים. פייאד ראה בקלקיליה את אלטלנה הפלסטינית, אך לא הרגיש צורך להתנצל. בראיון ל"אל-ג'זירה" הסתפק בהבעת צער על ההרוגים. בתום 40 ימי האבל בא לקלקיליה והעניק צל"שים לשוטרים שהשתתפו בקרב.

הסדר המבוקשים שגיבש ר', ראש מרחב הגדה הקודם בשב"כ, הוציא את הזרוע הצבאית של הפתח מזירת הטרור, לפחות לעת עתה. מאות מבוקשים קיבלו חנינה הדרגתית וישראל חדלה מלרדוף אחריהם. עיקר הסיכון נשקף כיום מאסירים לשעבר, פעילי חמאס המשתחררים מהכלא הישראלי בתום ריצוי עונשם וחוזרים להקים חוליות טרור.

אפילו מבצע "עופרת יצוקה" בעזה, על יותר מאלף הרוגיו הפלסטינים, התקבל בגדה בעיקר בהפגנות וביידוי אבנים. תחזיות המודיעין הישראלי, שלפיהן תאבד הרשות שליטה אם יירשמו יותר מ-250 הרוגים ברצועה, התבדו.

מבין המהלכים שנקט הצד הישראלי, החשוב ביותר נוגע להסרת מרבית המחסומים בכבישים. אבל השקט גם מאפשר קיצוץ הדרגתי בסדרי הכוחות המוצבים בגדה והפניית היתרה לאימונים. בחלק מהחטיבות המרחביות הורו למ"פים להימנע מכניסה לכפרים הפלסטינים בשעות היום, בנימוק שאין בכך צורך. מספר המעצרים שערך צה"ל ירד בחצי הראשון של השנה בכ-40% בהשוואה לאשתקד. הקושי העיקרי המטריד את המפקדים הוא שימור הערנות המבצעית של החיילים, מחשש ל"היפוך קערה" - התפרצות אלימה פתאומית, כפי שאירע בעבר באירועי מנהרת הכותל ב-1996 ובפרוץ האינתיפאדה השנייה ארבע שנים מאוחר יותר.

האם התחזקות כוחות הביטחון הפלסטיניים לא תופנה שוב, ביום מן הימים, כלפי ישראל? אין ספק שהמנגנונים כיום מאומנים, ממושמעים למפקדיהם ומצוידים לאין שיעור יותר מבעבר. מנגד, ישראל מתעקשת לשמור את ההצטיידות "ברמת האם-16". השריוניות הקלות שהובטחו לרשות לפני כשנתיים עוד תקועות במוסקבה. אך בצבא מבינים שהיציבות אינה מובטחת בהכרח לזמן רב. תרחיש הבלהות העכשווי מדבר על פיגוע ראווה בעל קונוטציה דתית, למשל במקום קדוש. זה יכול להיות פיגוע של פלסטיני נגד יהודים, אך גם בכיוון ההפוך, בנוסח הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה ב-1994.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ