טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משרד הביטחון מאשר סחר בנשק עם מדינות אויב

ל"הארץ" נודע כי בשנים האחרונות העניק המשרד היתרים לחברות ישראליות לנהל משא ומתן למכירת ציוד ביטחוני עם לוב של מועמר קדאפי, תימן הנחשבת למדינת אויב וכן עם עיראק. זאת בעוד הכנסת אינה מתירה לח"כים לבקר בהן

תגובות

באחרונה אישר היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, את החלטת פרקליטות מחוז תל אביב לסגור את תיק החקירה שפתחה משטרת ישראל נגד הישראלי-אמריקאי שלומי מייקלס וחברת "קודו", שנחשדו בסחר בנשק בלתי חוקי עם עיראק. לפרשה שורבב גם שמו של חבר הכנסת וראש המוסד לשעבר, דני יתום, שהיה שותפו של מייקלס בחברה. דובר המשטרה אישר ל"הארץ" כי ב-2006 התנהלה ביחידה הארצית לחקירות בינלאומיות חקירה בחשד לעבירה על חוק ההסתננות ועבירה על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים. הדובר הוסיף כי החקירה התנהלה נגד "מספר חשודים", שבשמם לא נקב אך הדגיש כי דני יתום "לא היה בין החשודים ולא נחקר כחשוד". יתום אמר אתמול כי לא הוזמן אפילו למסור עדות משום שהתנתק מהחברה בשנת 2002, ברגע שנבחר לכנסת ועוד לפני שהחברה החלה לפעול בעיראק.

מייקלס, לוחם לשעבר בימ"מ שהיגר לקליפורניה ועסק שם בייעוץ ביטחוני ובמסחר היה הרוח החיה בהקמת חברת "קודו" - ראשי תיבות באנגלית של "הארגון הפיתוח של כורדיסטאן". החברה נרשמה בשווייץ והשותפים בה היו יתום, מייקלס ואזרחים כורדים שייצגו את שתי המפלגות והמשפחות המרכזיות במדינה - בראזני וטאלבני.

החקירה נפתחה בעקבות תלונה ומידע כי החברה מכרה ציוד, ידע, טכנולוגיות ושירותים של חברות ביטחוניות כמו "מגל", "מוטורולה" ו"תדיראן" כדי לבנות שדה תעופה ומערך אבטחה בעיר אירביל בחבל הכורדים בצפון עיראק. כמו כן שלחה "קודו" יועצים ביטחוניים מטעם החברה לאמן יחידות של הכוחות הכורדיים. לפי מאמר שהפירסמה השבוע לורה רוזן בשבועון האמריקאי "מדרס ג'ונס" ביקשה חברת "קודו" לקבל נתח של 20% מתקציב של 300 מיליון דולרים. אולם, בסופו של דבר, פעילותה נקטעה בשל התרעות כי סוכנים איראנים עלולים לפגוע בישראלים.

לפי התלונה שהוגשה למשטרה ולמשרד הביטחון, לא היו לחברה היתרים ואישורים לכאורה כפי שדורש החוק לפעול באותה מדינה. ואכן חקירת המשטרה העלתה כי משרד הביטחון, שאמון על הענקת ההיתרים לייצוא ביטחוני, לא העניק לחברה את ההיתר הנדרש. ואולם בהמשך החקירה העיד מי שהיה אז מנכ"ל משרד הביטחון עמוס ירון כי העניק ל"קודו" ולחברות הישראליות היתר בע"פ.

עיראק כמו עוד כמה מדינות ערביות נחשבת למדינת אויב. בניגוד לירדן, מצרים, סוריה ולבנון שנלחמו בישראל ב-1948 ובסיום אותה מלחמה חתמו עם ישראל על הסכמי שביתת נשק, בין עיראק לישראל נמשך לכאורה מצב המלחמה. למרות זאת אישר משרד הביטחון לחברות הישראליות לספק לה ציוד ביטחוני. והיא לא היחידה. ל"הארץ" נודע גם כי משרד הביטחון העניק בשנים האחרונות גם היתרים לחברות ישראליות לנהל משא ומתן למכירת ציוד ביטחוני גם ללוב של מועמר קדאפי וגם לתימן (שאף היא נחשבת למדינת אויב). מדובר בהענקת היתר לניהול משא ומתן. במקרה של לוב ניתן היתר למכור אפודי מגן ובמקרה של תימן משרד הביטחון אף הגדיל לעשות ואיפשר למכור כלי ירי. זאת לא הפעם הראשונה שישראל אישרה לחברה ישראלית לסחור בנשק עם תימן, שכן לפני כעשור נתן משרד הביטחון היתר לתעשייה האווירית לנהל משא ומתן על שיפוץ מטוסי מיג של חיל האוויר התימני. למרות שניתן אז ההיתר, העסקה לא הבשילה. יודגש כי הענקת היתר למו"מ הוא שלב ראשון בלבד. אם המו"מ הוכתר בהצלחה על בעל ההיתר לקבל היתר נוסף מהמשרד - היתר לייצוא הציוד.

כיצד יכול משרד הביטחון להעניק היתרים למי שעל פי החוק מוגדרות כמדינות אויב? הוא יכול לעשות זאת מכוח "פקודת המסחר עם האויב" - חוק מנדטורי מ-1939 - שבמקור כוונה נגד מדינת האויב של בריטניה - גרמניה הנאצית. האחריות על פקודה זאת היא בידי משרד האוצר אך למעשה כמעט לכל משרד ממשלתי - חוץ, תעשייה ומסחר, ביטחון, משרד הפנים - ולשב"כ יש הגדרות משלו לגבי המושג מדינת אויב.

ב-1999 הודה סגן היועץ המשפטי של משרד החוץ, אהוד קינן, כי "המשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי אינו ברור והגדרתה של מדינת אויב אינה חד משמעית". היעדר האחידות והבלבול בנושא הגיעו לשיאם במשפטו של נחום מנבר, שסחר עם איראן ומכר לה ציוד, טכנולוגיה וחומרים לנשק כימי. במשפטו העידו ראש המוסד, שבתי שביט, וראש חטיבת המחקר באמ"ן, עמוס גלעד, כי איראן היא מדינת אויב. זאת, למרות שלא הוגדרה כך בחוק ואף שישראל מכרה נשק למשטר האייתוללות בשנים 80'-81' ובשנים 84'-86' (אירנגייט). לעומתם, פרקליטיו של מנבר ציינו בדיון המשפטי את דבריו של שר החוץ באותם שנים, דוד לוי, שאמר מעל במת הכנסת כי ישראל לא רואה באיראן מדינת אויב.

לאחר שנחתמו בשנות ה-80 וה-90 הסכמי השלום עם ירדן ומצרים, תיקנה ישראל תקנות שגרעו אותן מהרשימה של מדינות אויב. וכך, ב-2003, בעקבות פלישת ארה"ב לעיראק, ובעקבות בקשת משרד הביטחון הוסרה זאת מהרשימה כדי לאפשר לישראלים כמו דני יתום ושלומי מייקלס למכור לכוחות האמריקאיים הפועלים שם נשק. ואכן חברות מישראל כמו התעשייה האווירית והתעשייה עצמה מכרו לצבא ארה"ב בעיראק תחמושת.

באופן אירוני מתברר כי מה שמותר למשרד הביטחון אסור על חברי הכנסת, שכן האישורים הניתנים לישראלים לסחור עם מדינות לא הפריעו לכנסת לקבל הצעת חוק שיזמו חברי הכנסת, זבולון אורלב ואסתרינה טרטמן, הקובעת כי מי שיבקר במדינות אויב לא יוכל לכהן כחבר כנסת. הצעת חוק שככל הנראה מכוונת לפגוע בחופש התנועה והפעולה של חברי כנסת ערבים.

בתגובה מסר דובר משרד הביטחון כי "המשרד פועל על פי חוקי המדינה. "פקודת המסחר עם האויב" משנת 1939, הינה דבר החקיקה הישראלי המסדיר את נושא הסחר עם האויב. הגדרת סחר עם מדינות אויב ומי הן מדינות האויב נקבע על ידי משרד האוצר. כמו כן, משרד הביטחון אינו נוהג להתייחס בנוגע לסחר עם מדינות בתחום הביטחוני". עמוס ירון סירב להתייחס לעניין עדותו.



מנבר. סחר עם איראן ונענש


יתום. נחקר בקשר לסחר אך לא הוגדר כחשוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות