בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קיצוץ נעים: כך ניתן לקצץ כספים ממשרד הביטחון

אהוד ברק מדבר על התגייסות משרדו לסיוע בפתרון המצוקה החברתית, אבל במקביל מכריז שאי אפשר לפגוע בתקציב הביטחון. הנה כמה הצעות לקיצוץ יעיל ומהיר

92תגובות

לפני כשלוש שנים ניסה מי שניסה לשכנע את שר הביטחון, אהוד ברק, לרכוש בארצות הברית מערכת של תותחי וולקן כדי להציבה ליד שדרות, לפחות עד שיסתיים ברפא"ל פיתוח כיפת ברזל. ברק השתכנע, והתקשר מיד למנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס. בוכריס, שהתנגד מלכתחילה לרכישת התותחים, טען שאין לו תקציב לכך. ברק השיב, שהכסף יבוא מהקפאה לשנה של מיזם לבניית ספינה לחיל הים. בסופו של דבר ברק לא הזמין את הוולקן, אך יש בסיפור כדי להעיד, שאם באמת שר הביטחון רוצה להתאים את תקציב הביטחון לצרכים בלתי צפויים, הוא יכול בקלות יחסית לעשות זאת.

בימים האחרונים העלה ברק כמה רעיונות, האמורים להעיד לכאורה על ניסיון לגייס את משרד הביטחון לפתרון המצוקה החברתית. בין היתר הצהיר, כי יפונו קרקעות שבסיסי צה"ל יושבים עליהן. הבעיה היא, שההצעה הזאת לא תסייע ממש לפתרון המצוקה העכשווית. באופן עקרוני סוכם כבר לפני שנים על מה שמכונה "פינוי מחנות כלכלי". הרעיון הוא, שהקרקע שתפונה תימכר למינהל מקרקעי ישראל, והוא יפשיר אותה לבנייה. הכסף שיתקבל ממכירת הקרקע יממן את העתקת הבסיסים.

אך מאז אותו סיכום לא קרה דבר בשל מחסום ביורוקרטי - מחלוקת בין משרד הביטחון למינהל. גם אם המחסום יוסר עכשיו, יהיו הקרקעות זמינות רק בעוד שנים ולא יפתרו את מצוקת הדיור הנוכחית.

תקציב משרד הביטחון (המכונה תקציב ברוטו וכולל את הסיוע האמריקאי ומכירות של עודפי צה"ל) מסתכם בכ-55 מיליארד שקל. התקציב הזה נחלק לשלושה סעיפי הוצאה עיקריים: כ-27 מיליארד שקל - שהם כ-60% מהתקציב השקלי (תקציב נטו, בלא הסיוע האמריקאי) - לשכר, לגמלאות, לשיקום נכים ולאנשי מילואים. שני הסעיפים האחרים הם תחזוקה שוטפת ופיתוח.

בכל שלושת הסעיפים יש "שומנים", שאפשר לקצץ בהם. דו"ח שחיבר לפני כמה שנים הכלכלן דוד ברודט המליץ לקצץ 2% משכר אנשי הקבע. ההוצאה הזאת מסתכמת ב-12 מיליארד שקל, וקיצוץ היה יכול לחסוך מאות מיליוני שקל בשנה. דבר לא נעשה. לא רק שהשכר לא קוצץ, אלא אף הועלה.

הצעה אחרת, של ועדה בראשות ראש אמ"ן לשעבר האלוף עמוס מלכא, שנועדה לחסוך בהוצאות, קבעה, שיש לדחות את גיל הפרישה של עובדי מערכת הביטחון מ-45 ל-55. בסופו של דבר נקבע, שהם יפרשו בגיל 48-50 בלבד. החוק בעניין זה ייכנס לתוקף רק ב-2013. ועדה בראשות הכלכלן ד"ר אבי בן בסט המליצה בזמנה לקצר את שירות החובה בשמונה חודשים. ועדה אחרת, בראשות פרופ' אבישי ברוורמן, המליצה לייעד את שירות המילואים רק לאימונים ולעת מלחמה, ולא לתעסוקה מבצעית. הצעות אלה, שלא מומשו, היו חוסכות מיליארדי שקלים.

בסעיפים הנוגעים לתחזוקה הועלה הרעיון, שצה"ל יחדל מלייצר את טנק המרכבה ויעביר את קווי הייצור לחברה בשוק הפרטי או הציבורי. עלות ייצור הטנק היא כמיליארד שקל בשנה. גם הצעה זו, שהיתה חוסכת עד כ-200 מיליון שקל בשנה, מונחת כאבן שאין לה הופכין.

אפילו בסעיפים הרגישים של בניין הכוח והפעלתו אפשר למצוא מיזמים שניתן לחסוך בהם בלי לפגוע בכשירות המבצעית ובמוכנות של הצבא. אפשר לצמצם את ימי המילואים. אפשר לעכב מעט את קצב בניית הצוללות המיועדות לישראל, במספנות בגרמניה. על פי "דר שפיגל", גרמניה משלמת כשליש - 160 מיליון דולר - מעלות הצוללת. שני השלישים האחרים באים מתקציב הביטחון. ביטחון ישראל לא יינזק, אם הצוללות יימסרו לחיל הים באיחור מה. ויש עוד כמה מיזמים ארוכי טווח שאפשר לעכב אותם. לא צריך להפסיקם, די להשהות את קצב הבנייה בשנה, ולא מעט כסף היה נחסך.

משרד הביטחון וצה"ל מצליחים זה 30 שנה להלך אימים על הציבור. הם עושים זאת בשיטתיות, בעתות שלום ורגיעה ביטחונית, וקל וחומר בעתות משבר ומלחמה. כל אימת שמבקשים לקצץ בתקציבם הם זועקים מרה, מנופפים באיומים, אמיתיים או מדומים, הנשקפים לישראל ומזהירים שאם יקצצו ולו שקל מתקציבם, קיום ישראל יעמוד בסכנה.

קומץ של פקידים באוצר, כמה כלכלנים, פעילים חברתיים וגם אנשי צבא לשעבר מנסים לומר, שניתן לקצץ בתקציב בלי לפגוע בכשירות המבצעית ובמוכנות של צה"ל. אך בדרך כלל שרי הממשלה, גם אם הם חושבים אחרת, נכנעים ואינם מקצצים בביטחון. התוצאה היא, שמאז 2006 היה גידול עצום של 40% בתקציב הביטחון, מ-40 מיליארד ל-55 מיליארד שקל. אם באמת משרד הביטחון ושר הביטחון רוצים לתרום לשינוי בסדר העדיפויות הלאומי, עליהם להסכים לקיצוץ בתקציב. אבל ברק אינו מוכן לכך. גם הוא וגם הרמטכ"ל, בני גנץ, כבר הביעו את התנגדותם לקיצוץ, והם מוכיחים שהם נוהגים כראשי איגוד מקצועי ולא כמי שנושאים באחריות לאומית כוללת.

ההיסטוריה הראתה מה קורה למדינות, ואף מעצמות צבאיות, שהחברה שלהן חולה. ההערכות באוצר הן, שקיצוץ מיידי של שני מיליארד שקל בביטחון לא ימוטט את מדינת ישראל. אפשר רק לקוות, שוועדת טרכטנברג אכן תמליץ על שינוי סדרי העדיפויות, והממשלה תדע הפעם לכפות על משרד הביטחון וצה"ל את ההכרה שישראל היא מדינה שיש לה צבא, ולא להיפך.

ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "המשרד וצה"ל מצויים בהליך התייעלות מקיף, שכולל את העלאת גיל הפרישה, והתייעלות בתחומי הרכש, האחזקה, הבינוי והמשלחות. יש לציין, שוועדת ברודט קבעה כי לצורכי הביטחון בעשור האחרון נדרשו כ-50 מיליארד שקל יותר ממה שניתן בפועל. על פי נתוני האוצר, אחוז תקציב הביטחון מתקציב המדינה ומהתל"ג יורד באופן משמעותי, בזמן שתקציבי משרדי הממשלה האחרים עולים משמעותית".



ברק. שמח לעזור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו