בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתקפת טרור בדרום | נפצע קשה: השלום עם מצרים

עם התפוררות שלטון מובארק, איבדה ישראל שותף צונן אך נוקשה. אם מובארק התקשה להשליט את מרותו על סיני, אז יורשיו משתמטים מכך כליל

63תגובות

השלום עם מצרים, עמוד-תווך בביטחון ישראל זה שלושה עשורים, נפצע אתמול קשה. כמוהו כאחד מנפגעי מתקפת הטרור בערבה, במיטתו בבית החולים בבאר שבע, ולא פחות מכך כחוסני מובארק, השכוב בבית המשפט בקהיר. לא התחדשה מלחמה פעילה בין מצרים לישראל, אין עדיין מעשי איבה, אבל יש איבה ויש מעשים המתבצעים באין מפריע מהשטח הריבוני של מצרים.

הסיסמה "צה"ל יורד לנגב" קיבלה אתמול משמעות מרה. הצבא יורד לבלום חדירות מגבול קרקעי פרוץ - הגבול האווירי הרי אינו מכוסה כולו ב"כיפת ברזל" - ואין לו מענה התקפי נוח. מוטב שלא להתרשם מהכרזתו הלוחמנית של בנימין נתניהו: איומיו להעניש את הפוגעים בישראלים אינם מרתיעים את ארגוני הטרור. מי שבא להתאבד, אינו נבהל ממלים, במיוחד לא כשהן באות מפי מי ששולח את נציגו לדבר, בקאהיר, עם מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, אחמד ג'עברי, הקובע את גורלו של גלעד שליט. ההתנקשות בארבעת בכירי ועדות ההתנגדות ברפיח, ששניים מהם היו מעורבים בחטיפת שליט, מחדדת את התהייה, מדוע נתניהו מדבר עם ג'עברי במקום לגזור עליו סוף דומה.

אחרי חטיפת שליט הוחלפו האשמות בין צה"ל לשב"כ. שירות הביטחון התכעס וסירב לשתף פעולה עם ועדת החקירה הצבאית בראשות האלוף במילואים גיורא איילנד. הפעם אין צורך בחקירה; די בתחקיר. צה"ל מודה שקיבל התרעה מוקדמת - אולי כבר לפני כשבועיים, וביתר שאת בימים האחרונים - כי נרקם פיגוע במתווה הכללי של מה שבוצע אתמול. אלא שלשב"כ אין כוחות. החיילים משתייכים לצה"ל, המתגבר אותם לעתים גם בשוטרים ממשמר הגבול (שלמרות אזהרותיו בוטלה המפקדה המרחבית שלו, מג"ב ערבה, לטובת חיסכון מפוקפק) ומהימ"מ.

לא היה אתמול מחדל מודיעיני: היתה טעות בהערכה מבצעית. בפיקוד הדרום העריכו שהחוליה תחדור לשטח ישראל, אי שם לאורך הגבול, בין עמדות מצריות ולא בחסות אחת מהן; שהיא תנסה להתגנב בלילה, ולא באור יום; ושהיא תתקוף מטרה צבאית כדי לחטוף חייל. בחודש אפריל גרמה טעות דומה לכך שאוטובוס אזרחי נסע מול עזה והותקף בטיל נ"ט, בשעה שהתנועה נאסרה על כלי רכב צבאיים. טנקים עוד אפשר למגן ולהחליט מתי ואיזה כלי לשלוח לאיזו משימה. אבל מאזדה אינה מרכבה ולא יהיה "מעיל רוח" לכל טויוטה.

חיילי צה"ל מונעים גישה לזירת הפיגוע, אתמול (תצלום: אי-פי)

אין נחמה בכך שלרוב הפעילות המודיעינית והמבצעית כאחת יעילה יותר ומסכלת פיגועים באבם. לטרור די בכך שפיגוע אחד מעשרה ייצא לפועל ולדרך, ושאחד מעשרה מאלה יצליח. לכך אין לישראל תשובה הגנתית או הרתעתית מספקת; ותקיפה תגרור הסלמה, אש על יישובי הדרום (והמרכז) - בממשלה מקווים בוודאי שהסבב הנוכחי יסתיים לפני פתיחת שנת הלימודים - ורקע אלים למהלך המדיני של הפלסטינים בחודש הבא. במצב כזה, ישראל יכולה רק להפסיד.

גדול ההפסדים הוא שטח החיץ בסיני. עם התפוררות שלטון מובארק, כמו גם קעקוע משטרו של בשאר אסד בסוריה, איבדה ישראל שותף צונן אך נוקשה. גם מובארק התקשה להשליט את מרותו על סיני, אך מדיחיו ויורשיו משתמטים מכך כליל. כל עוד החזיקה ישראל בגבול עזה-מצרים שררה מידה סבירה של ביטחון בגבול הדרומי, בין רפיח לאילת. שגיאתו החמורה של אריאל שרון, שהוסיף לפינוי המוצדק של ההתנחלויות מרצועת עזה גם את נטישת ציר פילדלפי, חיברה את עזה - שעליה השתלט במהרה החמאס - לסיני ולמצרים. בכך כורסם הגיונו של הנספח הביטחוני להסכם השלום הישראלי-מצרי: פירוז בפועל של האזור המסכן את ישראל ממערב לגבול, באמצעות דילול הכוחות שמותר למצרים להציב בקדמת סיני ובאמצעות הפרדת המדינה המצרית מהשטח הפלסטיני, לפחות עד שייכון שלום ישראלי-פלסטיני.

עכשיו אין אמנם צבא מצרי המאיים על אילת, כמו "כוח שאזלי" שהיווה במאי 1967 אחד הזרזים העיקריים להערכת צה"ל שאין מנוס ממלחמה; אבל החבירה שבין החמאס, ארגונים "סוררים" כמו ועדות ההתנגדות והג'יהאד האיסלאמי, חיזבאללה, איראן וגורמי טרור עולמי יצרה מצב בלתי נסבל. ישראל אינה גובלת בתעלת סואץ או בנילוס. שכנתה המיידית, מצרים של סיני, היא מדינה עוינת, המאפשרת לאויביה לתקוף אותה. הכוח הרב-לאומי, בניהול אמריקאי, חסר אונים. כך יהיו גם כוחות נאט"ו, אם ישוגרו למשימות של שיטור שלום.

שלשום הובאה למנוחות, בקיבוץ רבדים, רחל פיצ'רסקי, ניצולת הפיגוע הראשון בדרכי הערבה, באפריל 1949, חודש בלבד לאחר שצה"ל הגיע לאילת. אז הותקפה משאית ונהרגו שישה ישראלים. אחר כך היו הטבח במעלה העקרבים ואין ספור פיגועים אחרים. השלום עם מצרים ועם ירדן נועד לשפר את הסיכוי להפחית אותם. בלי מובארק, עם חמאס בעזה, עם מלך ירדני החושש לכסאו (ומחרים את נתניהו), עם ממשל אמריקאי שאינו מאמין בשיקול דעתה של ממשלת ישראל, ההמשך עלול להיות רע עוד יותר.



חוסני מובארק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו