בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתגשם חלום נתניהו וליברמן

יורים לכל הכיוונים

178תגובות

ההתקפה הרצחנית ביום חמישי השיגה את מבוקשה העיקרי: לא רק שהרגה ופצעה אזרחים וחיילים, היא שוב זרעה כאן רוח של היסטריה רבתי. משום שלא מיד היה ברור במי צריכה ישראל לתלות את האחריות, ירו שרים ודוברים לכל הכיוונים: החמאס אשם, כי הוא אחראי לכל מה שקורה בעזה; והג'יהאד אשם, כי ידיו שופכות את הדם בדרך כלל; הרשות הפלסטינית אשמה, כי הסכימה בשעתו לחבור לחמאס ולכונן אתו ממשלה משותפת; אל-קאעדה אשם, כי הוא מכה שורש ומתפשט בכל שטח הפקר; וגם מצרים אשמה, כי מאז נפילת מובארק, ראינו אותה בקוצר ידה ובחולשת רצונה.

עוד ההתקפה מתגלגלת ופרטיה עדיין עלומים, וכבר נתבהלו כל ראשי מערכת הביטחון ונתקבצו במקום אחד. מי לא היה שם, ב"בור", שנעקר מהקריה ונדד דרומה, ומה מאיץ בהם לדברר ולברבר: שר הביטחון היה, ואתו הרמטכ"ל והמפכ"ל ואלוף הפיקוד ופמליה גדולה של קיביצערים במדים ובלעדיהם; איש לא נעדר. די בחוליה של מחבלים כדי להקפיץ את כל בכירי הביטחון לשטח, כאילו המלחמה כבר פרצה. האם האלוף וקציניו אינם כשירים לנהל לבדם אירוע מקומי, בלי סמרטפים רבים כל כך? לו לפחות התכנסו בטרם פורענות, והיו מטכסים עצה בעוד מועד - איך מסכלים את הפיגוע, שעליו מתריע השב"כ בבירור.

גם החבר'ה הטובים בעורף שוב נפגשים באולפן הטלוויזיה - כמו בימים הטובים, הרעים - ודווקא נציג האופוזיציה המתונה, מהלשעברים, הגדיל להתפרע והפליא מכותיו.

הגידו, חבריא: האם עוד נזכה לראות מבצע נטול מחדל, שאינו מחייב בדיעבד חקירה והבעת צער? האם אתם בטוחים שצה"ל באמת שוקם? אולי תבדקו.

רק ראש הממשלה היה חסר לרגע, נשאר בלשכה, וממנה ראה בעיניים כלות איך תופסים פיקוד בלעדיו. עד מהרה פיצה את עצמו, כינס מסיבת עיתונאים למען יישמע גם דברו שלו - אותו דבר מוכר שמשמיעים בנסיבות דומות, ומה כבר אפשר להגיד לאחר מעשה.

המזרח התיכון הוא לא בדיוק חנות חרסינה, מעולם לא היה, והיום פחות מתמיד. אבל הממשלה הזאת היא ממשלת פילים, שיכולה לשגע פיל. הכל כל כך רגיש ושביר מסביב, והממשלה בשלה - רועשת ובוטשת; מי יתננו מעט איפוק וקור רוח.

עוד מעט ויתגשם חזונם של נתניהו וליברמן, וישראל לבדה תתמודד; אשרינו, גלמודים אנחנו. טורקיה שעד לא מזמן היתה בעלת ברית, הולכת ומתרחקת מאז שהושיבו אותה על השרפרף הנמוך. הממשלה מוכנה להתעלם מאינטרסים חיוניים של המדינה, היא לא מוכנה למחול על הכבוד הלאומי: "כבוד" - זה שם המשחק המסוכן באזור הזה, וישראל משתלבת בו כאחת המדינות.

ועכשיו מצרים, שגם לה יש כבוד, כמובן, והיא מצידה תובעת התנצלות וחקירה ואפשר שתחזיר את השגריר: איך נהרגו לה שלושה חיילים, ומה פשר ההודעות הרשמיות והחצי רשמיות מהצד הישראלי שמטילות בה דופי. המועצה הצבאית העליונה לא אהבה לשמוע דיבורים מטעם על התוהו ובוהו במצרים שבהנהגתה: איך היא מתקשה לשלוט בכלל, ואיך היא עוצמת עיניים למתרחש בסיני בפרט, לא מסוגלת להגן על הגבול המשותף, כאילו אנחנו כן מסוגלים.

אולי גם לה יש השגות על יכולת השליטה של המועצה הצבאית הישראלית - שרים ואלופים, אלופים ושרים - שלא תמיד מצליחה להשתלט ביעילות ובזמן על כל מה שמתחולל ומשתולל כאן, אפילו לא על כל מי שמדבר כאן בסוף שבוע, לרבות איוב קרא, סגן שר.

אז הנה אנחנו נשארים סוף סוף בלי טורקיה, בלי מצרים, בלי הרשות הפלסטינית שבקרוב תהיה כלא היתה, כאשר ממשלת ישראל והקונגרס האמריקאי הפרוע ימיתו אותה מיתת חסד, לאחר שתגיש לאו"ם את הבקשה לעצמאות; ותחזור חטוטרת הכיבוש ליושנה.

ואין עוד צורך להסביר עד כמה חשוב כעת להגדיל את תקציב הביטחון, בינתיים לדחות את כל התביעות לשינוי סדר העדיפויות, להפסיק את ההתדיינות לשחרורו של גלעד שליט שרק מסיחה את הדעת, ולרכז את כל המאמצים בהיערכות לעופרת יצוקה 2 או לחומת מגן 2 או למלחמת לבנון 3 - מה שיבוא קודם, וגם אחר כך יבוא. ספטמבר בשער, בכל מקרה, ואין השעה יפה לחיי שעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו