בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלהקים החדשים של תיאטרון החופש בג'נין

בשיאן של החזרות ל"מחכים לגודו" בתיאטרון החופש של ג'נין, נעצר השחקן הראשי בחשד לרצח ג'וליאנו מר חמיס. מיד התברר שאין שחר לחשד. אז למה הוא עדיין עצור?

17תגובות

ל"מחכים לגודו" שמעלה תיאטרון החופש בג'נין, יש מלהקים חדשים: השב"כ וצה"ל. הם שמכריעים בימים אלו האם השחקן שמגלם את האדון במחזהו של סמואל בקט יהיה ראמי חוואייל בן ה-20 ממחנה הפליטים ג'נין. התפקיד ממש תפור עליו. רק שומעים אותו, כאדון פוזו, ומסכימים ש"כמות הדמעות בעולם קבועה, בכל פעם שמישהו מתחיל לבכות, אי שם מישהו אחר מפסיק. זה נכון גם לגבי הצחוק".

המלהקים הם השופטים הצבאיים רס"ן גיל אלחרר, רס"ן שחר גרינברג וסא"ל אשר שור, התובע הצבאי סגן יצחק אונגר, YZ חוקרי שב"כ ומשטרה, וכבוד השופט הצבאי X שאמור לפסוק היום (21 באוגוסט) את דינו של חוואייל, שנעצר ב-6 באוגוסט, בחשד למעורבות ברצח מורו ורבו האהוב ג'וליאנו מר חמיס. אלא מאי, אחרי שעות ספורות של חקירה, בלון החשד נפח את האוויר שבו. כבר בדיון להארכת מעצר ב-10 באוגוסט, קבע אלחרר שאין בסיס לחשד.

אבל פעולה מודיעינית הרי נעשתה לאיתור חוואייל, חיילים נשלחו בשבת לוהטת לחכות לו במחסום פתע ממערב לשכם, רכב צבאי, פלנלית לכיסוי העיניים, אזיקים, טפסים, חתימות, חקירה, איסור מפגש עם עורך דין לחמישה ימים, צו איסור פרסום, שלוש הארכות מעצר. וכל זה לשווא? פס הייצור של מערכת המשפט הצבאית חייב לפלוט עוד מורשע פלסטיני לסטטיסטיקה. לכן נצמדו החוקרים והתובע לדבריו של חוואייל בחקירה, שהוא שהה פעמיים בישראל בלי אישורים, מתישהו בשנתיים האחרונות.

ראמי חוואייל. כמות הדמעות בעולם קבועה. תצלום: אמילי סמית

ב-10 באוגוסט ביקשה המשטרה להאריך את מעצרו בתשעה ימים כדי לחקור את הפשע החמור. אלחרר נתן לה חמישה ימים. ב-14 באוגוסט התברר שהחקירה המורכבת והמסובכת לא הושלמה. המשטרה ביקשה חמישה ימי מעצר. השופט הצבאי גרינברג העניק לה שלושה, ואמר: "על פי פסיקת בתי המשפט הצבאיים באיו"ש, בנסיבות אלו (שהות בלי היתרים) קמות עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות מהדין". ב-16 באוגוסט היה זה כבר התובע הצבאי, סגן אונגר, שביקש עוד ליטרת מעצר להשלמת החקירה, מכיוון שרק אותו בוקר הגיע התיק לידי התביעה הצבאית. ואילו בן נתן טענה: "מדובר בעבירה שאינה מצדיקה תקופת מעצר כה ממושכת, ו(מדובר) במחדל מתמשך של גורמי החקירה שהחשוד לא צריך לשלם עליה בחירותו". הפעולות הנדרשות להשלמת החקירה, אמרה, אינן כאלה "שדורשות את שהותו במעצר".

השופט הצבאי סא"ל שור אמר בהחלטתו כי "צודקת הסנגורית המלומדת בטרוניה שהיא מעלה כנגד המשטרה... גם דעתי אינה נוחה מהתנהלות המשטרה בתיק זה". אפשר היה להגיש מהר יותר כתב אישום קבע. "מה עוד שלא מדובר בחשד לביצוע עבירה חריגה בחומרתה או בפרשייה מסועפת". ואז בא ה"אבל": "יחד עם זאת, צודק התובע בטיעונו כי על פי הפסיקה חשד לביצוע עבירות של הפרת צו בדבר סגירת שטח מקים עילת מסוכנות וחשש להימלטות מן הדין". המעצר הוארך ל-18 לחודש, שבו התבשרה בן נתן שב-21 לאוגוסט יוגש כתב האישום. סא"ל שור לא התיר לבמאי אודי אלוני להגיד משהו למען הנאשם המסוכן, ולא התיר להעביר אליו את הטקסט, כדי שלפחות ינצל את המעצר לחזרות. החיילים באולם לא התירו לאמו לנשק אותו.

"יהיה זה לעג לרש שהחקירה שמנסה למצוא את הרוצח (המבצע) של הפשע המתועב תהיה זו שרוצחת את מורשתו (של מר חמיס) הטמונה בסטודנטים שלו", כתב עמרי ניצן, המנהל האמנותי של תיאטרון הקאמרי, במכתב שהוגש לבית המשפט ושמסביר את הישגו המקצועי והאנושי של התיאטרון.

"מחכים לגודו" נבחר כפרויקט הגמר לשבעת תלמידי שנה ג' - בהם חוואייל - בבית הספר למשחק שהקים מר חמיס. אלוני לקח על עצמו להעלות את המחזה, הוא אומר, "כמסר שהרצח לא חיסל את התיאטרון ואת קריירת המשחק שלהם". בשל המעצר המתמשך בוטלו ההצגות הראשונות שנקבעו בג'נין ובחיפה. בלי קשר לפסיקה שתתקבל היום, המלהקים שלעיל כנראה גם חרצו את דינו של ראמי, שלא ישתתף עם חבריו בסדנת משחק בתיאטרון הציבורי בניו יורק, בספטמבר. השבוע עסוקים השחקנים-התלמידים בקבלת הוויזה (הבנים נסעו לעמאן, הם לא קיבלו אישור כניסה למזרח ירושלים, מושב הקונסוליה האמריקאית). באוקטובר תעלה הצגתם באוניברסיטת קולומביה. אחרי שנעצר ראמי החזרות נקטעו. חבריו היו בהלם. עכשיו, עם כל הקושי לשחק בלי השחקן הראשי ועם הדאגה לו, הם חידשו את החזרות. הלקח נלמד: תיאטרון החופש מלהק מעתה כל שחקן לשני תפקידים.

"מחכים לגודו" הוא מחזה מינימליסטי, אומר אלוני. כזה הדורש עבודה על ניואנסים, על פירוק הדרמטיות. "בעבודה זו התגלו היכולות של ראמי לעבוד באפור" סיפר אלוני. "במהלך החזרות הוא חשב שכאדון עליו להרביץ. ואז בהדרגה הבין איך בלחישה מושגת הסמכותיות שלו כאדון. פתאום הוא הבין ששליטה לא זקוקה לאלימות". ראמי הבין שאלימות אינה צריכה להיות פיזית כדי להיות אלימות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו