בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה לא השגריר - זה הסגריר

מצרים תחילה

תגובות

כשיגיע השלום עם מדינות ערב, נהג האלוף ישראל טל לומר, תהיה ישראל "שותפה מן המניין באינטריגה המזרח-תיכונית". הוא כיוון לכך שביטול מצב המלחמה באזור לא יספק דיור בר השגה לזאב ולכבש, אלא יעניק לישראל מעמד דומה לזה של מצרים וסוריה, ירדן, סעודיה וכל האחרות - לעתים ידידות, לעתים יריבות.

אירועי שלוש היממות האחרונות בדרום מלמדים כי ישראל אכן היתה לשותפה מלאה בתככי האזור. ממש כפי שטורקיה היא לעתים יריבה של סוריה, אחר כך מחזרת אחריה ובשלב הבא שוב מאיימת עליה, כך גם מצרים נעה ונדה לאורך קשת היחסים עם ישראל, לעולם לא בהשלמה מוחלטת איתה אך גם לא ביציאה למלחמה שישית נגדה, ראשונה מאז 1973. בצד הישראלי, ניכר אתמול מאמץ עילאי להרגיע את רוחות המדבר. הודעת שר הביטחון אהוד ברק שידרה, למעשה, שהתגובה האווירית הקשה על פיגוע הטרור בערבה ביום ה' שעבר מיצתה את עצמה וכי לא מתוכננת הסלמה נוספת, בוודאי לא קרקעית. זה מסר גלוי למצרים: ישראל לא תפתח ב"עופרת יצוקה" 2 ולא תסתכן בפגיעה באזרחים פלסטינים, כדי שלא לחולל משבר חמור עוד יותר ביחסים עם קהיר.

האיום בהחזרת השגריר מתל אביב, אינו חסר-תקדים, ואף מומש בעבר. זהו מהלך מהדהד אך רגיל בנסיבות כאלה, כאשר מצרים מבקשת לאותת אי-נחת (מפלישת צה"ל ללבנון, או מתקיפת מסוקי קרב בעזה) בלי לגרום לקרע מוחלט. כך אין המצרים שוברים את הכלים, אלא רק מורידים אותם מהמדף לאפסון במזווה.

ובכל זאת, יש הבדל: עד כה נמשכו השגרירים ממקום כהונתם תחת שלטונו של חוסני מובארק, שהיה שותף לחוויות המלחמה והשלום של אנואר סאדאת. מובארק היה מפקד חיל האוויר המצרי במלחמת יום הכיפורים וסגן הנשיא כשסאדאת ניהל את יוזמת מסעו לירושלים, ועידת קמפ דיוויד וההסכם עם מנחם בגין וג'ימי קארטר. ב-38 השנים שמאז אוקטובר 1973 קם במצרים דור חדש, שהעוצמה הישראלית אינה צרובה בו.

המועצה הצבאית השולטת בקהיר התוודעה לישראל אחרת, חלשה יותר - והמועצה הצבאית מוכרחה להיות קשובה לקולות העם, העוינים את ישראל. בין המועמדים לנשיאות מתנגדים מובהקים לישראל ולעוצמתה, בין השאר בתחום הגרעיני. פעילות צבאית של ישראל במרחב ההתעניינות של מצרים - סיני ועזה - תפעיל על המשטר הזמני בקהיר לחץ נוסף.

מצב זה יוצר מגבלות שלא היו כמותן על חופש הפעולה של ישראל בעזה. ישראל חייבת לדרג לעצמה את העדיפויות: מצרים - לא עזה - תחילה. אסור לישראל, עד כמה שהדברים תלויים בה, לחזור לעשורים הרעים של חזית מערבית פעילה, כאשר תפקיד השדה החשוב ביותר בצה"ל היה אלוף פיקוד הדרום. לא בכדי מילאו תפקיד זה יגאל אלון בתש"ח (ובעיקר בתש"ט, במבצע "חורב"), משה דיין - שהשתוקק לחזור אליו גם במחיר ויתור על כהונת הרמטכ"ל או תיק הביטחון, ב"קדש" ובששת הימים - ואריאל שרון.

זה שלושה עשורים ירד פיקוד הדרום מגדולתו, לעומת שני הפיקודים המרחביים האחרים. לפני שנים לא רבות נשאל רמטכ"ל צה"ל, האם הוא סומך על אלוף פיקוד הדרום כדי כך, שיוכל לפקד על החזית המצרית, אם היחסים עם קהיר יורעו. "מה פתאום? במקרה כזה, אני אהיה מפקד החזית", הגיב הרמטכ"ל.

איבה מצרית פעילה תאלץ את צה"ל להחזיק סדר-כוחות (יבשתי, אווירי, ימי ומודיעיני) גדול יותר. מסגרות שפורקו - אוגדה, גיס ועוד - יוקמו לתחייה. אחד המבחנים צפוי בעוד חודש וחצי, כשיצויינו במצרים 30 שנה לרצח סאדאת. אם באותה עת תהיה ישראל נתונה בעימות עם הפלסטינים, שיכריזו על עצמאותם, עלול המשבר להיות חמור במיוחד.

במצב כזה, נחוץ לא רק למנוע התלקחות מיידית, אלא גם לכונן ערוצי הידברות. אלא שבנימין נתניהו אינו בן-שיח רצוי לשלטון המצרי, אביגדור ליברמן זכור כמי שאיים להפציץ את סכר אסואן וברק שוחר טוב אך מוגבל ביכולתו. קשר טוב נשמר בין הקצונה הבכירה בצה"ל לבין מקביליה במצרים, במישרין ובתיווכם של גורמים בינלאומיים, בהם ראשי המטות המשולבים בפנטגון ומפקדי נאט"ו. צעד מתבקש הוא זימון ראשי המטות הכלליים של צבאות מצרים וישראל, או נציגיהם, לדיון ביטחוני בהול בוושינגטון, בטרם תעבור ההרעה ביחסים את נקודת האל-חזור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו