בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוסעים בדרכים אחוריות: ביישובי הספר נמנעים מסיכונים מיותרים

בכניסה לקדש ברנע חונים דרך קבע כלי רכב צבאיים. מייסד היישוב עזוז רועה את עדרו חמוש באקדח. אירועי יום חמישי האחרון הגבירו את חששותיהם של התושבים ליד הגבול

תגובות

מחצר הצימר של אדואר פיליפוב בקדש ברנע ניתן לראות היטב את עמדות הצבא המצרי, במרחק של פחות מחצי קילומטר. בימים כתיקונם משכיר פיליפוב את הצימר ומוכר דבש מדברי, אותו הוא מייצר בעצמו. אולם מאז האירועים בגבול מצרים ביום חמישי האחרון, פיליפוב חושש. "הייתי אמור לבנות פה עוד צימר. יש ביקוש, בעיקר בחורף ובחגים", הוא אומר. "בשבוע הבא היתה אמורה להיות לי פגישה עם קבלן לסגור חוזה, אבל דחיתי אותה. אחכה שבוע-שבועיים, נראה לאן הדברים מתפתחים".

זהו לא צעד הזהירות היחידי שנוקט פיליפוב. "אני יוצא מהיישוב בדרך אחורית דרך החממות, ולא דרך הכביש שצמוד לגדר", הוא אומר. "בשביל מה אני צריך שחייל מצרי ישתגע ויירה עלי? גם הבת שלי התחילה לנסוע משם".

שישים משפחות מאכלסות את קדש ברנע - הכי קרוב שאפשר לגבול עם מצרים. כבר לפני ארבע שנים, כשבכניסה ליישוב עמדו מבקשי מקלט מסודאן, הבינו התושבים כי המחבלים עלולים להיות הבאים בתור. אירועי יום חמישי אוששו את חששותיהם. בסוף השבוע ניתן היה להריח את המתח באוויר.

בכניסה ליישוב חונים דרך קבע כלי רכב צבאיים, לצד חיילי האבט"ש. הכבישים על גדר המערכת, לכיוון עזה ולכיוון אילת, סגורים, וחיילי שריון מאיישים את המחסום. מפעם לפעם, הם יוצאים לפתיחת ציר, כדי לוודא שגורמים עויינים לא חדרו לאזור.

על האבטחה של קדש ברנע אחראי עמית ורד, רכז ביטחון, חקלאי ומגדל גמלים. באופן אירוני, ורד דווקא רגוע יותר מאז המתקפה. החוליה שהוזכרה בהתרעות חדרה במקום אחר וחוסלה. "בגלל ההתרעה הספציפית היתה תקופה קשה. המטרה של הצבא היא לשתף אבל לא ליצור פאניקה. יש לנו כיתת כוננות של 18 איש. בדקתי שאני מסודר, שהנשק תקין, שהקשר על הגל הנכון. יידעתי את מפקד כיתת הכוננות בהתרעה, והיינו מוכנים".

כאיש ביטחון ורד עוקב מקרוב אחר המתרחש בסיני. "למיטב הבנתי, הנפילה של מובארק לא הביאה כאוס לסיני. האזורים הסמוכים פה הם בשליטת שבט טראבין. יש בג'אבל הילאל הסמוך אלף בתי אב, ובפסגת ההר כוח של אל-קאעדה שמתאמן. גם הצבא של מובארק לא הגיע אליהם", מספר ורד ומוסיף כי "לפני שנה הרג צבא מצרים מבריח, אז הבדואים שבו מפקד בכיר שלהם באזור. מעבר ניצנה נסגר לשבועיים כי טראבין לא הסכימו שהמצרים יעברו בשטחים שלהם. אחרי זה פתחו. כנראה שילמו להם יותר".

ביישוב עזוז, שני קילומטרים מהגבול, בוחנים גם כן את ההתרחשויות. בעבר שימש המקום להיאחזות נח"ל, אך זו ננטשה אחרי מלחמת ששת הימים. ב-1985 הוא הוקם מחדש, סמוך לשטחי האימונים של חטיבת גבעתי. ביישוב עוד זוכרים את החיילים העריקים שביקשו עזרה להגיע הביתה. כיום מתגוררות בו 16 משפחות בבתים זמניים, חלקם מבוץ. בתי הקבע אמורים להבנות ביום מן הימים. עמדה צה"לית מוצבת על מנת לוודא שאין חדירות למקום. דרור פרידה, במקור מתלמי מנשה, ייסד את הישוב. "אנחנו חיים פה 25 שנה והיה שקט פה מאוד. אני מתאר לעצמי שיהיה שינוי. יש לנו רכז ביטחון שוטף צבאי שמטפל בעניין ואנחנו בקשר טוב עם הצבא", הוא מציין. את עדרו הוא רועה כשהוא חמוש באקדח, ליתר ביטחון.

בינתיים, הצרה העיקרית של התושבים באזור אינה הביטחון, אלא הביורוקרטיה הממשלתית: הפער בין אידיאת יישוב הספר לבין התנהלות המדינה גדול. "אין בתים פנויים אבל המינהל מערים עלינו קשים", אומר ורד. "אנחנו רוצים לבנות פה הרחבה של 57 יחידות דיור, אבל המינהל עושה לנו את המוות. כדי לקלוט משפחה אני צריך לתת לה חלקה חקלאית של 70 דונם, אבל אני לא יכול לתת להם. עד שהחקלאים לא יעשו אינתיפאדה נגד המינהל לא יהיה פתרון. אבל אנחנו פראיירים".

כשנשאל אם הוא חושב כי בעקבות השינויים האסטרטגיים המדינה תשקיע יותר ביישובי הספר כדי לחזק את הגבול, מתבונן ורד בשכנו, חקלאי המגדל עגבניות. שניהם מחייכים חיוך מר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו