על הצייתנות

בעתיד ישאלו חוקרים: האם מי שאסר להכניס נייר טואלט לרצועת עזה היה בסכנת חיים?

עמירה הס
עמירה הס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמירה הס
עמירה הס

בעוד חמישים שנה, בהנחה ובתקווה שהתחממות גלובלית ו/או לחיצה על כפתור מסוים לא יכריעו את כדור הארץ או אזורנו, חוקרים ילמדו את המסמכים השמורים שלשכת מתאם הפעולות בשטחים (מתפ"ש) נאלצה לחשוף בשנה האחרונה, בעקבות שתי עתירות על בסיס חוק חופש המידע. מסמכים אלה מפרטים את יישום מדיניות הסגר על עזה וניתוקה משאר החברה הפלסטינית. בהנחה ובתקווה שאתר האינטרנט של "גישה, המרכז למען החופש לנוע" יהיה זמין גם אז, החוקרים ימצאו שם את המסמכים שהתפרסמו - סרוקים, אחד לאחד. אלה לבדם לא חושפים את האיגיון או ההיגיון שבמדיניות. אבל הם מלמדים פרק מרתק בצייתנות.

לא חוקרי החברה הפלסטינית יזדקקו למסמכים האלו. יש להניח או לקוות שבעוד חמישים שנה כבר יבינו אצלנו מה שהיום קשה כל כך להסביר: שמסמכי השליט לא מלמדים על הנשלט אלא על האדון, ואיסור ישראלי אינו מספר על "הפלסטיני המסכן". איסור על בניית בית ספר, בית שימוש או בור לאגירת מי גשם, איסור לראות את המשפחה או לצאת ללימודים מלמדים על הוגי האיסורים ומבצעיהם. לא על אף אחד אחר. הקודקוד מחליט, ודורות שלמים של ישראלים מפרשים ומבצעים במסירות: משפטנים רהוטים מנסחים, קצינים מייצרים ניירת של הוראות, גיאוגרפים משרטטים, פרקליטים וקצינים בכירים מגוננים, פקחים צעירים בשירות צה"ל חותמים על צווי הריסה ואז מתלווים לכוחות ההורסים. אי אפשר להגיד שזו צייתנות אדישה. כולם מנמקים בלהט את פעולתם.

הנה דוגמה מאזור אחר, דרום הר חברון, הכפר אום אל חיר, יום חמישי שעבר: בשבע בבוקר הופיעו אנשי המינהל האזרחי והרסו שני פחונים ואוהל מגורים ומבנה שירותים אחד. ועוד היד נטויה, כי יש צווי הריסה ל-12 מבנים (בהם שמונה למגורים). בניגוד לאוהלים ברוטשילד, פה התקשורת שלנו ממלאת פיה מים. צייתנית ואפילו בלי פקודות מגבוה. חלחול תכונות צבאיות לחיים האזרחיים, אולי כך יסיקו החוקרים. או ההיפך: החברה האזרחית נותנת השראה ללובשי המדים.

בעוד חמישים שנה, חוקרי המסמכים לא ישאלו מה עשו מי שמבנה השירותים שלהם נהרס, ואיך הסתדרו בעזה בין ספטמבר 2007 לנובמבר 2009 בלי נייר טואלט, תחבושות היגייניות וקפה. את זה אפשר לראות בסרטים מהתקופה. החוקרים ישאלו האם האלוף האחראי לפרש את החלטת הממשלה היה בסכנת הוצאה להורג על אי ציות. הם יגלו שלא, מה פתאום. ומה עם הדחה, הם ישאלו. וכנראה יענו בעצמם שבשביל שמפו או נייר טואלט לא כדאי היה לקצינים לשאול שאלות ולהעמיד למבחן את הקריירה. תנאי אוניברסלי, חוצה חברות וזמנים: הצייתנות קשורה בתלוש המשכורת.

ממסמכי ה"סטטוס הרשאות בסגר" - הנחיות שבועיות של המתפ"ש לגבי מי ומה נכנס ויוצא מעזה - אפשר להסיק, שבאוקטובר 2009 לא היו בעזה שוקולד, מחשבים, בדים, קפה תה וכבלי חשמל מאריכים. כי כל אלו לא מופיעים ברשימות השבועיות שחיברה הקצונה הבכירה במתפ"ש, של מוצרים המותרים בכניסה. אבל הכתבות העיתונאיות שבארכיונים הווירטואליים יספרו שמוצרים אלו החלו להגיע לשווקים ב-2008 דרך המנהרות. ככל שהאיסורים הישראליים היו נוקשים יותר כן התפתחה היצירתיות, שיטות חפירת המנהרות השתכללו והסחר דרכן התרחב. במקום הסוחרים והיצרנים תומכי הרשות הפלסטינית ברמאללה, שמקורות פרנסתם נגדעו, התפתחה שכבת אנשי עסקים חדשה, שהפכה מסיבות פרגמטיות לתומכת החמאס. והנה כותרת לעבודה סמינריונית בחוג למדע המדינה: איך התחזק שלטון החמאס הודות למדיניות המצור הישראלית.

לעומת זאת, בחוג לתולדות ישראל, בשיעורים בחוג לפסיכולוגיה ובאנתרופולוגיה על מנגנונים ביורוקרטיים יתרכזו בצד הישראלי. שם ישאלו מי היו האנשים האלו, אותם קצינים ישראלים, שבפברואר 2009 אסרו על הכנסת חומוס לרצועה, ובמאי אותה שנה כבר התירו. ידוע שהם פעלו לפי החלטת הממשלה להגיב על השתלטות החמאס על מנגנוני הביטחון של הרצועה ביוני 2007. נראה שהם נהנו מחירותו של הצייתן, והם שהחליטו פרטנית, ולא שר הביטחון עצמו, שחומוס לא וקמח כן, ואחר כך שחומוס כן אבל לא עם צנוברים. צריך בשביל זה חוש מסוים של יצירתיות. אפילו הומור. האחים מרקס בישיבות המתפ"ש.

חירותו של הצייתן בנוגע לפסטה - שהפכה מותרת באביב 2009 - כבר הפכה לשם דבר. סנאטור אמריקאי נדהם, שרת החוץ האמריקאית נזפה, והיצירה האיטלקית עתירת הגלוטן הופיעה במעבר הסחורות בכרם שלום. לצייתן יש שני אדונים.

כשמתאם חדש הופיע בסוף 2009, הוא החל להרחיב בצנעה את "רשימת מוצרי המזון והמוצרים ההומניטריים המאושרים להכנסה לרצועה". הגיחוך שחק את אחוות הלוחמים. רק ביוני 2010, אחרי הצונאמי המדיני שחולל היירוט הקטלני של המשט הטורקי, החליטה הממשלה לבטל את ההנחיה הקודמת. מאז, לא עוד רשימה של סחורות מותרות במספר מצומצם, אלא רק רשימה של הסחורות האסורות מסיבות ביטחוניות. אבל האיסור להוציא תוצרת מהרצועה, כלומר האיסור על עזתים לייצר ולעבוד - בעינו עומד. הצייתנים לא אוזלים, הם רק מתחלפים.

מתאמי הפעולות בשטחים לשעבר, יוסף משלב (מימין) ועמוס גלעד תצלום: אלון רון צילום: תצלום: תומר אפלבאום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ