בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית | תלוי איזו הפגנה

הפוטנציאל החתרני במצרים ותוניסיה מפחיד את השלטון הפלסטיני הדו-ראשי. אבל זו אינה הסיבה העיקרית שפלסטינים לא מבטאים בגלוי את אהדתם למתקוממים

12תגובות

מעל מדפי החסות והברוקולי (תוצרת ישראל) והדבש, הביצים, הפטרוזיליה והכוסברה (תוצרת פלסטין) כבר התחלפו המפגינים. הטלוויזיה בחנות הירקות ממוקמת ממול לקופה, והשידורים החיים מרחובות תוניסיה, לפני שבועיים, ומצרים וירדן השבוע הביסו בתחרות הצפייה את אופרות הסבון והדרשות הדתיות שלעתים קרובות מקדמות את פני הקונים.

"שמת לב מה אמר כרגע המפגין (מתוניס, בשידור באל ג'זירה)"? שאל ע', אחד מהעובדים בחנות הירקות. "הוא אמר שמצב הפלסטינים יותר טוב משל התוניסאים, שלהם יש אוכל". סיפרתי לו שזו גם היתה התרשמותם של חברי משלחות סולידריות מצריות, שבאו לעזה אחרי מתקפת "עופרת יצוקה". הם השתוממו משפע המזון - בייחוד פירות וירקות - שמצאו ברצועה. ואת זה שמעתי לא מדוברי המינהל האזרחי הישראלי, אלא ממצרים ומפלסטינים. מנגנון הסיוע הכספי הבינלאומי המשומן ביותר בעולם מבטיח שבגדה המערבית וברצועת עזה מחסור במזון - גם אצל משפחות עניות ביותר - לא יהיה טריגר להתקוממות. אבל האם זו התשובה לשאלה, למה רגשות הסולידריות עם העמים הערבים האחים לא באים לידי ביטוי ברחובות?

"התוניסאים החזירו את הכבוד לאומה הערבית", אמרה ילידת שכם, בת 35, בעיניים נוצצות. לפני שבועיים. שלשום, גם כן בעיניים נוצצות, אמרה ילידת טול כרם מול התמונות מקהיר: "כולנו מחכים לנפילת מובארק". בעזה חוזרת שוב ושוב ילדה בת ארבע על הקריאות הקצובות של המפגינים "רוצים שינוי משטר" - להנאתם הגדולה של הוריה שצמודים לשידורי הרדיו, כי כרגיל אין חשמל.

הטכנולוגיה מתקדמת, האינטימיות - של כפר אחד גדול שבו הכל מכירים את כולם. א', ירושלמי-פלסטיני, הראה בהתפעלות את התצלום שהגיע לטלפון הנייד שלו מחבר מצרי: שוטרים מצרים בורחים והמפגינים דולקים אחריהם. א' הגיע להפגנה בשייח ג'ראח, נגד גירוש הפלסטינים, היישר מהפגנה אחרת בשער שכם. כמה עשרות מפגינים קידמו את פני היוצאים מתפילת יום השישי בשלטי תמיכה בהתקוממויות בתוניסיה ובמצרים. א' סיפר ששמע שברחבת אל-אקצה עצמה הפגינו אנשי מפלגת אל-תחריר והחמאס נגד החפירות הישראליות ונגד הרשות הפלסטינית. אבל הוא עצמו לא היה שם, להעיד על נכונות המידע: מפאת גילו, המשטרה הישראלית מונעת ממנו להתפלל במסגד. בכל אופן, מה שהתאפשר בירושלים התברר כמסוכל ברמאללה.

ביום חמישי לפני עשרה ימים ביקשה קבוצה של צעירים להפגין תמיכתה בעם התוניסי. כמנהג התקופה, היא התארגנה דרך הפייסבוק והדוא"ל. כנדרש לפי החוק הפלסטיני, היא הודיעה למשטרה 48 שעות קודם לכן על כוונתה להתאסף בכיכר מנארה שברמאללה. אז הובהר לה כי ישנה החלטה שאוסרת על קיום הפגנות תמיכה פומביות בעם התוניסי. כמה מהצעירים הגיעו בכל זאת בשעה היעודה לכיכר. שם הם הופתעו לגלות שבמקרה, ממש ממש במקרה, מתקיימת בה הפגנה אחרת - הזדהות עם אסיר בכלא ישראלי, היית'ם סאלחייה, שארגוני אסירים טוענים שהיה ניסיון להתנקש בחייו בהחדרת סם למזונו.

המפגינים בעד העם התוניסי החליטו להצטרף להפגנה האחרת. אך מכיוון שאחד מהם המשיך לשאת את הדגל התוניסי, התנפלו עליו השוטרים ופיזרו את המתקהלים. למותר לציין שימים ספורים לאחר מכן, הפגנות נגד אל-ג'זירה, שפירסמה את "מסמכי פלסטין", התקיימו באין מפריע.

מיד לאחר בריחת הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי מתוניסיה פורסמה באתרים פלסטיניים הצהרת סולידריות של הוועד הפועל של אש"ף עם העם התוניסי האמיץ במאבקו נגד שחיתות ודיכוי. שעות לאחר מכן הבהיר איש אש"ף אחמד עבד אל-רחמן שהוועד הפועל של הארגון לא נפגש, ולכן לא היה יכול להוציא שום הצהרה רשמית. אולי המראות של תוניסאים זועמים שפשטו על בתי ההנהגה הזכירו יותר מדי את מראות עזה 2007: כשהמון זועם בזז את הבתים המפוארים עד-ניקור-עיניים של בכירי הרשות.

האם מכאן ניתן להסיק ששלטונות החמאס בעזה מתירים הפגנות סולידריות (כמו שהתירו בשבוע שעבר הפגנות נגד הרשות הפלסטינית, בשל מסמכי אל-ג'זירה)? אתמול, שבת, הלכה צעירה אחת למשטרת עזה. על סמך אותו חוק פלסטיני שלעיל ביקשה להודיע על כוונה של כמה צעירים להפגין ביום שני תמיכה בעמים הערבים המתקוממים. תשכחי מזה, אמרו לה. למי שחשב אחרת: פוטנציאל חתרני ומסר של שחרור מפחידים גם את החמאס.

בעזה ובגדה כבר הוכיחו הרשויות הפלסטיניות שהן מצטיינות בדיכוי הפגנות. האם זה מה שמרתיע פלסטינים להפגין תמיכה בעמים ערביים אחים, שבמשך שנים שאבו השראה ממראות האינתיפאדה הפלסטינית?

הפחד מדיכוי הפגנות אינו הסיבה העיקרית, אומר לי חבר, מבוגר יותר מהצעירים שניסו מזלם במשטרות רמאללה ועזה. "חוללנו שתי אינתיפאדות ותראו מה יצא: רק יותר גרוע. הראשונה הביאה את הרשות ואחריה - התרחבות ההתנחלויות, השנייה - הרס, דיכוי ישראלי קשה מאי פעם ושלטון חמאס. אנשים בדיכאון. הם לא מוצאים טעם בהפגנות. התקווה שדיקטטורת הכיבוש תיפול אם נצא לרחובות כמו בתוניס ובמצרים - נגוזה".



בית אחיינו של של בן עלי שנבזז בתוניסיה. מראות מוכרים לבכירי הרשות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו