בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תרחיש האימים של מצרים יצר הזדמנות לנתניהו

אובמה מסתייג מרה"מ, אבל כעת יתקשה להיות בררן. זו העת להתנהל נכון ולהדק את השיתוף עם הממשל

86תגובות

המהפכה במצרים מעוררת חרדה מובנת בישראל. תרחיש האימים של קריסת משטר מובארק והקמת רפובליקה איסלאמית מעבר לגבול, מטריד כבר שנים את מנהיגי המדינה, שייחלו אריכות ימים ושלטון לנשיא המצרי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דיבר אתמול על "המאמצים להמשיך ולשמר את היציבות והביטחון באזורנו". דבריו סיכמו במשפט אחד את מדיניות החוץ הישראלית, שלא אוהבת שינויים, בייחוד כשהם כרוכים באובדן בעל ברית חשוב.

ישראל לא יכולה להשפיע על התהפוכות בעולם הערבי. אבל אסור לה להסתפק בהבעות דאגה מפי מקורות ביטחוניים עלומים, או בהתבצרות הצפויה מאחורי המתרסים השחוקים של "אין עם מי לדבר" ו"תמיד הזהרנו שאי אפשר לסמוך על הערבים". מוטב שתביט מעבר להם, ותזהה את ההזדמנות הטמונה בהתערערות הסדר האזורי הישן. אם נתניהו יפעל נכון, הוא יוכל למנף את קריסת המשטרים מסביב לשיפור משמעותי ביחסי ישראל וארצות הברית.

אחרי כמה ימי היסוסים, הנשיא ברק אובמה התייצב לצד המפגינים בכיכרות קהיר, והתנער בפומבי ממובארק. נאמן לאידיאולוגיה שלו, אובמה הפקיר את בן חסותה של אמריקה לטובת הבטחה מעורפלת לדמוקרטיה. אבל שיקוליו היו ריאליסטיים ולא רק ערכיים: מן הסתם העריך שמשטר מובארק אבוד, ומוטב ללכת עם המנצחים ולא לדבוק בלוזרים. עמדת אובמה מדאיגה בוודאי את שליטי ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ, שחוששים מהתקוממויות דומות בארצותיהם, ומבינים עכשיו שהאמריקאים יפקירו אותם לגורלם.

אובמה רוצה להיות פופולרי במדינות ערב על חשבון השליטים, כפי שניסה לעשות בנאום קהיר לפני כשנה וחצי. הוא מהמר שהמשטרים החדשים יכירו לו תודה, וימשיכו להישען על התמיכה המדינית והמגן הצבאי מאמריקה. אבל בהימור שלו יש גם סיכון גדול: מה יקרה אם המהפכה לא תיעצר בשלב הביניים המתון, ותמשיך, כפי שחוששים בישראל, כל הדרך עד לקיצוניות האיסלאמית? ומה תעשה ארה"ב בשלב הביניים, שבו ישלוט במזרח התיכון חוסר הוודאות?

כשאובמה ויועציו מתבוננים במפת האזור, הם רואים רק מדינה אחת שעליה יוכלו לסמוך, וזו ישראל. המשטר כאן יציב, והתמיכה באמריקה עמוקה ומושרשת. אובמה מסתייג מנתניהו וממדיניותו כלפי הפלסטינים. אבל אחרי שאיבד את בעלי בריתו בטורקיה, בלבנון, במצרים, וידידיו בירדן ובמפרץ חרדים לשלטונם, הממשל יתקשה להיות בררן. הוא יצטרך להתקרב לישראל. תהיה לו עוד סיבה: ישראל חרדה היא ישראל עצבנית שנוטה להרפתקאות צבאיות, וזה הדבר האחרון שאובמה צריך עכשיו.

זו שעת המבחן של נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק. עכשיו יצטרכו להצדיק את טענתם, שישראל היא "הווילה בג'ונגל", מוצב החוץ של המערב במזרח התיכון. אם יתנהלו נכון, במקום לנצל את המשבר האיזורי להרחבת ההתנחלויות, הם ינצלו אותו להידוק שיתוף הפעולה הביטחוני והדיפלומטי עם וושינגטון. גם לישראל אין הרבה ברירה, אחרי שאיבדה תוך פחות משנה את הבריתות האסטרטגיות עם טורקיה ומצרים. הכורח ההדדי יוצר אפשרויות מעניינות לעיסקה ישראלית-אמריקאית.

שיחת הטלפון בין אובמה לנתניהו בסוף השבוע, אחרי נתק ממושך ביניהם, היא ביטוי ראשון להבנה הזאת. היום תבוא לישראל קאנצלר גרמניה, אנגלה מרקל, שבנתה יחסים קרובים עם אובמה. נתניהו יכול להשתמש בה כערוץ קשר לבית הלבן, ולתת לה את הכבוד כמשקמת היחסים בין ישראל לארה"ב. זו ההזדמנות שלו.



מפגינים מצריים מול הבית הלבן בסוף השבוע. 'אובמה רוצה להיות פופולרי במדינות ערב על חשבון השליטים'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו