בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות: מי יישבר ראשון במצרים

הנשיא המצרי יודע שסילוקם של המפגינים מקהיר יעלה במחיר דמים כבד. לכן, הוא פנה לאפשרות אחרת: מלחמת התשה נגדם

21תגובות

ביולי 1969 הכריז נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל-נאצר: "איני יכול לכבוש את סיני, אך אני יכול לשבור את רוחה של ישראל בהתשה". נראה שראש מטה חיל האוויר באותה תקופה, חוסני מובארק, אימץ בימים האחרונים את אותה סיסמה, במאבקו נגד המיליונים המבקשים להביא לסיום שלטונו. הנשיא המצרי יודע שסילוקם של המפגינים מקהיר יעלה במחיר דמים כבד. לכן, הוא פנה לאפשרות אחרת: מלחמת התשה נגדם.

מובארק נפגש אתמול עם הצמרת הצבאית, בניסיון להוכיח שהשליטה עדיין בידיו. שר ההגנה טנטאווי צולם מסייר ברחובות קהיר, מתחבק עם חיילים הפרוסים במוקדי המהומות. כוחות הצבא, שהוצבו במרבית הנקודות האסטרטגיות ברחבי הבירה, קיבלו הנחיה ברורה להימנע ככל האפשר מעימותים עם המפגינים, אך לא לפנות את נקודות המפתח.

פריסת הכוחות סביב ארמון הנשיאות ועוד עשרות אתרים היא חלק מתוכנית מגירה צבאית המכונה "אראדה" (רצון). הצבא התאמן ביישומה לא פעם בעשור האחרון, לקראת אפשרות של ניסיון להפלת השלטון באמצעות מהפכה עממית. גם על פי התוכנית הזו, הצבא אינו אמור לטפל ישירות במפגינים - והקצינים והחיילים אכן נוהגים כך מאז הוכנסו לקהיר ביום שישי האחרון, לאחר כישלון המשטרה בהתמודדות עם המהומות.

שר הפנים המצרי, חביב אל-עדלי, הודיע שהיום ישובו לערים הגדולות המשטרה וכוחות ביטחון הפנים שאמורים להבטיח את הסדר הציבורי, לאחר אינספור תלונות על מעשי ביזה, שוד ואונס. עם זאת, המשטרה לא תגיע לכיכר א-תחריר שבמוקד המחאה. שם יורשו המפגינים לשחרר קיטור, כנראה מתוך תקווה של ההנהגה הנוכחית שהזמן יעשה את שלו ומספרם בכיכר יצטמצם בהדרגה.

עם זאת, גם אמש הגיעו לכיכר כמה עשרות אלפי אזרחים חדורי מוטיבציה. השאלה מי יישבר ראשון, המפגינים או כוחות הביטחון המצריים, נותרה פתוחה. אתמול עשתה האופוזיציה צעד חשוב, ולפחות חלקים ממנה הסכימו על מנהיג, מי שיספק את הפנים לראשות המחנה. כמה מארגוני האופוזיציה ובראשם "האחים המוסלמים", הודיעו כי מוחמד אל-בראדעי, יו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית לשעבר, שבילה את רוב שנותיו באירופה, הוסמך לנהל דיאלוג עם השלטון על הקמת ממשלת אחדות לתקופת ביניים עד לקיומן של בחירות כלליות.

אל-בראדעי בא אתמול לכיכר, קרא שוב לסילוקו של מובארק והבהיר שבכוונתו לעמוד בקשר עם ראשי הצבא המצרי. ייתכן שיש כאן ניסיון לשכנע את נאמני מובארק כי מוטב להם להיפטר ממנו. הברית בין "האחים" לבין אל-בראדעי אינה תופעה חדשה. זה כמה חודשים שבין הארגון האיסלאמי לבין "החזית הלאומית לשינוי" מתנהל דיאלוג. ביום חמישי האחרון הסדירו שני הגופים את קיומו של "יום הזעם" למחרת. סביר גם שאם ייערכו במצרים בחירות חופשיות לנשיאות, "האחים" יתמכו במועמדותו. אם אכן יהיו בחירות, אל-בראדעי עשוי להתמודד מול עוד כמה מועמדים, פחות מוכרים, כמו אחמד זוויל, המדען המצרי שזכה בפרס נובל לכימיה ב-1999. פרופסור יורם מיטל, יו"ר מרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, מעריך כי הארגון האיסלאמי ימקד מאמץ בבחירות לפרלמנט, שוב, אם אמנם יהיו הבחירות דמוקרטיות.

בכירי המשטר בוטחים בצבא

מיטל אינו שותף לחששות המודיעין הישראלי מהשתלטות עתידית של האחים המוסלמים על מצרים. לדבריו, פתיחת תחרות חופשית עשויה לעודד מפלגות חדשות וניצחון האיסלאמיסטים בבחירות אינו מובטח.

הערכות המצב במערכת הביטחון הישראלית ביומיים האחרונים נשמעו פחות נחרצות מחלק ניכר מהפרשנויות בכלי התקשורת. המפנה ההיסטורי החל, אבל השורה התחתונה שלו נותרה מעורפלת. בישראל מתרשמים שהמאבק בין הצדדים עדיין לא הוכרע סופית: הצבא מנסה להחזיר את השקט על כנו ומנצל במידת מה את האנרכיה שפשטה לצרכיו. ייתכן שדווקא הכאוס, ובעקבותיו תחושת חוסר הביטחון האישי, יגבירו את תמיכת האזרחים בהתערבות הצבא במתרחש, במטרה להחזיר את הסדר והביטחון לרחובות. אם הצבא יצליח בכך, ייתכן שיורשי מובארק, הנתמכים בידי הצבא וכוחות ביטחון הפנים והמודיעין, יוכלו להמשיך ולאחוז בשלטון, באופן זמני לפחות. בכירים במשטר שדיברו אתמול עם עמיתיהם הישראלים נשמעו בטוחים למדי בעצמם, משוכנעים שהצבא יבטיח בכך את המשך קיומו של המשטר.

צריך לקחת בחשבון, כמובן, שבמצבו הנוכחי של העימות יש חשיבות עצומה לדימוי שמשדר השלטון כלפי חוץ, משום שהפגנת חולשה נוספת עשויה להוביל לנפילתו הסופית. אולם, באותה מידה ראוי להזהיר מפני קבורה מוקדמת מדי של מובארק. שלטון מובארק במובן הישן כבר לא יחזור, אך עדיין אין לפסול לחלוטין אפשרות שבה הגוורדיה הוותיקה שסביבו מצליחה להבטיח העברה מסודרת יחסית של המושכות לידי יורש מוסכם, שכבר לא יהיה הבן, גמאל מובארק. מהזווית הישראלית, היבט משמעותי אחר הוא המצב בגבול רצועת עזה. הבדואים בסיני השתלטו על רפיח המצרית ליממה והרחיקו מהעיר את כוחות הביטחון. אפשר להניח שהחמאס בעזה מנצל את המהומה בסיני להוצאת פעילים ואמצעי לחימה, גם כדי להמשיך במאבק נגד ישראל משם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו