בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי אמר שלנתניהו אין אסטרטגיה?

אסטרטגיית ה"אל תעשה כלום" של ראש הממשלה נתניהו הביאה את ישראל למצב הגרוע ביותר בזירה הבינלאומית אי פעם

215תגובות

מעולם לא דאגתי לעתידה של ישראל יותר מהיום. קריסת עמודי התווך המרכזיים של ביטחונה - השלום עם מצרים, היציבות בסוריה וידידותה עם טורקיה וירדן - לצד הממשלה הכי אווילית מבחינה דיפלומטית והכי לא מקצועית מבחינה אסטרטגית שידעה ישראל בהיסטוריה שלה - מציבים את המדינה במצב מסוכן ביותר.

הדבר גם המאיס את הנהגת ישראל על ממשלת ארה"ב, שנעשתה עם זאת בת ערובה של אותה איוולת, משום שלובי פרו-ישראלי בתקופת בחירות יכול לאלץ את הממשל לסנגר על ישראל באו"ם, גם אם הוא מודע לכך שישראל נוקטת מדיניות הסותרת את האינטרס של עצמה, או של ארה"ב.

ישראל אינה אשמה בהפלתו של חוסני מובראק, או בהתקוממות בסוריה, או בהחלטת טורקיה להפוך למנהיגה אזורית ולהשליך לשם כך בציניות את ישראל, או בפילוג שנוצר בתנועה הלאומית הפלסטינית בין הגדה המערבית לרצועת עזה. אבל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כן אחראי לכך שלא השכיל להציב אסטרטגיה שתענה לכל אלה, באופן שיגן על האינטרסים ארוכי-הטווח של ישראל.

או שבעצם לנתניהו דווקא יש אסטרטגיה: אל תעשה כלום. אל תעשה כלום עם הפלסטינים ואל תעשה כלום עם הטורקים שדורשים ממנו ללכת נגד הבסיס הפוליטי שלו, להתפשר על האידיאולוגיה שלו או לפגוע בחבר המפתח בקואליציה שלו, שר החוץ אביגדור ליברמן. הצעד הבא באסטרטגיה שלו היא לקרוא לארה"ב לעצור את פרויקט הגרעין האיראני ולעזור לישראל בכל מצב בעייתי בו היא זקוקה לסיוע. אך בו זמנית לוודא שהנשיא אובמה לא מבקש דבר בתמורה, כמו למשל הקפאת הבנייה בהתנחלויות. באותו הזמן ממש, האסטרטגיה שלו מפעילה את הלובי היהודי שמנחית "מהלומת פטיש" על כל אדם בממשל או בקונגרס שאומר שאולי נתנינהו מבצע טעויות ולא רק אובמה. עכשיו מי אמר שלנתניהו אין אסטרטגיה?

"המאמץ הדיפלומטי רב השנים להשתלבות ישראל כשכנה מקובלת במזרח התיכון התמוטט החודש, עם גירוש השגרירים הישראלים מאנקרה וקהיר, והפינוי הבהול של סגל השגרירות מעמאן", כתב אלוף בן ב"הארץ". "האזור מקיא מתוכו את מדינת היהודים, שמסתגרת עמוק יותר מאחורי חומותיה המבוצרות, בהנהגת ממשלה המסרבת לכל שינוי, תזוזה או תיקון".

אבי אוחיון, לע"מ

מה ישראל יכולה היתה לעשות? הרשות הפלסטינית, שנקטה בחמש השנים האחרונות צעדים ממשיים לבניית מוסדותיה וכוחות הביטחון שלה, צעדים שבעטיים הפכו החיים בישראל לשקטים יותר מאי פעם, אמרה לעצמה לבסוף: "תהליך בניית מוסדות המדינה לא גרם לישראל להפסיק את ההתנחלויות או לעשות צעדי הפרדה, ואי לכך כל מה שאנו עושים בעצם הוא להמשיך לקיים את הכיבוש. הבה נלך אם כך לאו"ם, נשיג הכרה כמדינה בגבולות 1967 ונילחם בישראל בדרך זו".

מרגע שהתברר שזו המגמה, היה על ישראל להציג תוכנית שלום משלה, או לנסות להשפיע על המהלך הדיפלומטי באו"ם בהבאת הצעת החלטה משלה שתעגן מחדש את זכות העם הפלסטיני והעם היהודי למדינה בפלסטין ההיסטורית, ולחדש את המשא ומתן.

נתניהו לא עשה אף אחד מהשתיים. עכשיו ארה"ב נאבקת כדי למצוא פתרון למשבר, שלא ייאלץ אותה להטיל וטו על ההצעה להקים מדינה פלסטינית, העלול להיות הרה אסון בעולם ערבי הצועד יותר ויותר לעבר שלטון עממי.

יש לי הבנה רבה כלפי הדילמה האסטרטגית של ישראל ואין לי אשליות אשר לאויביה. אבל ישראל לא נותנת היום בידי ידידיה, בהם הנשיא ברק אובמה, שום אמצעי כדי לסנגר עליה. ישראל יכולה לריב עם כולם, או שהיא יכולה לבחור למתן את המגמות הללו, בלי להיכנע, באמצעות יוזמות שלום שייראו רציניות לאנשים בעלי שכל ישר, ולהקטין אגב כך את בידודה. למרבה הצער, לישראל אין היום מנהיג או ממשלה המסוגלים לנקוט דיפלומטיה מתוחכמת כזו. יש רק לקוות שהעם בישראל יגיע להכרה זו לפני שממשלתו תדרדר את המדינה לבידוד עולמי גדול יותר, ותגרור את אמריקה עמה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו