בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגנרל השתקן טנטאווי

האיש שהיה חלק מהמשטר הישן הוא זה שבידיו נתונים עתה גורלו האישי של מובארק וגורל מצרים; מעל לכל, מוחמד טנטאווי שואף לשמור על הכוח הכלכלי האדיר של הצבא

תגובות

כשראש ממשלת טורקיה רג'פ טייפ ארדואן ביקר בשבוע שעבר במצרים - ייתכן שהוא נזכר בהיסטוריה הקרובה של טורקיה, שנוהלה על ידי גנרלים שאותם תמיד תיעב. אבל אחרי שנשיא מצרים חוסני מובארק הפנה לו כתף צוננת בזמנו, ואחרי שביקורו נדחה פעמיים על ידי המועצה הצבאית העליונה בנימוק שהיא עדיין עסוקה בענייני פנים - הוא לא היה יכול עוד להמתין עד שייכון במצרים משטר אזרחי.

מולו ישב הגנרל (או בתוארו "המושיר" - פילד-מרשל) מוחמד חוסיין טנטאווי, העומד בראש המדינה. טנטאווי לא תיאר לעצמו שהוא יעמוד בראש המדינה, אבל גם אם היו לו שאיפות פוליטיות, מובארק דאג תמיד להרחיקו מן הפוליטיקה, ובתמורה העניק לו יד חופשית בניהול הצבא ובבניית יכולותיה של מצרים.

מאחורי טנטאווי בן ה-76 - שמצבו הבריאותי אינו במיטבו - היסטוריה צבאית ארוכה. היא מתחילה במלחמת סיני ב-56', ונמשכת במלחמת 67' ובמלחמת יום הכיפורים (שבה לחם בחווה הסינית). בכל המלחמות הוא מילא תפקידים קרביים. בין היתר, היה מפקד המשמר הנשיאותי וראש אגף המבצעים של צבא מצרים.

תצלום: אי-פי

את מינויו כשר הגנה ורמטכ"ל הוא קיבל ממובארק ב-1991 ושירת תחתיו 20 שנה, עד שבינואר 2011 (בעקבות ההפגנות) מונה לסגן ראש ממשלת מצרים, וב-11 בפברואר, נטל על עצמו את תפקיד "מנכ"ל המדינה", שאותו ימלא עד הבחירות לנשיאות.

הדבר המפליא הוא, שלמרות כהונתו הארוכה תחת מובארק והעובדה שהוא היה חלק בלתי נפרד מן המשטר הישן, לא נשמעה עד כה דרישה לסלק את טנטאווי או להעמידו לדין - לא אותו ולא את עומר סולימאן, גם הוא אושיה ותיקה של משטר מובארק. נכון שבהפגנות באפריל, וגם באלה האחרונות, סופג טנטאווי ביקורת על היותו דיקטטור צבאי ועל האטיות שבה מיושמות התביעות של תנועות המחאה, אבל זו אינה מאפילה על הישגו הענק - הצבת הצבא לצד הציבור ונגד הנשיא.

טנטאווי איננו נושא נאומים ולא מעניק ראיונות. בשל כך הוא מכונה לעתים "המושיר האילם". על עמדותיו והשקפותיו אפשר ללמוד ממסמכי ויקיליקס, שעל פיהם מסרו מיודעיו לשגריר האמריקאי בקהיר, כי "טנטאווי מתנגד לכל שינוי, הוא שמרן, חשדן וערמומי". ארצות הברית לא נזקקה למברקי שגריריה כדי להכיר את עמדותיו של טנטאווי. בכל פעם שהאמריקאים ניסו לשכנעו לשנות את מבנה הצבא ולהתאימו למבנה הנהוג בארה"ב, הוא דחה את ההצעות בנימוס אופייני, בהומור ובנחישות.

על פי חלק מן המברקים, הוא התנגד בתוקף לכוונתו של מובארק להוריש את שלטונו לבנו גמאל, עד כי הפך בסביבתו של גמאל ל"יעד" שיש להביסו. לא רק להורשה התנגד טנטאווי, אלא גם לתוכניות הכלכליות השאפתניות של חבורת גמאל מובארק, אשר ראתה בהפרטה חזות הכל.

היתה להתנגדותו גם סיבה מעשית: בתקציב האדיר שעומד לרשותו (ההערכות מדברות על סכומים שבין 5 ל-20 מיליארד דולר) הוא לא רק רכש נשק וציוד. קרקעות מדינה, שעליהן הוקמו בתחילה מחנות צבאיים, נהפכו לשטחי פיתוח שבהם הקים הצבא כפרי נופש ויחידות מגורים לאזרחים. בשנות ה-80 קיבל הצבא היתר וקרקע להקים 13 "ערים צבאיות" מסביב לבירה קהיר, שבכל אחת מהן התגוררו כ-250 אלף איש, ואשר כללו בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ושאר שירותי ציבור. מאוחר יותר נוספו עליהן עוד עשר ערים. בערים אלה עבדו חיילים בתקופת השירות האחרונה שלהם וכך הכניס הצבא את אנשיו לשוק העבודה ללא קושי.

הצבא גם פיתח מערך ייצור עצמאי הכולל מתפרות, מאפיות, מפעלים להרכבת כלי רכב, מחלבות ומפעלים לייצור מזון, שבהם הועסקו חיילים ששכרם גבוה מהמקובל בשוק המצרי. בכך תרם הצבא ליצירת מעמד בינוני-אליטיסטי שנהנה ממועדונים משלו, כרטיסי הנחה, עדיפות בבתי ספר ונסיעות השתלמות לחו"ל של קצינים בדרג בינוני ובכיר. הצבא איננו משלם מסים והפיקוח הפרלמנטרי על פעילותו לא ממש קיים, שכן הוועדה הפרלמנטרית שאחראית לפיקוח עליו גדושה באנשי צבא ומשטרה לשעבר, המקורבים לקצונה הבכירה. כל שינוי שתיכנן גמאל מובארק היה עלול, כך חשש טנטאווי, לפגוע במעמד הכלכלי של הצבא ובעיקר של המשרתים בו.

אבל לשמרנותו של טנטאווי יש גם פן חיובי. הוא נוגע לדבקותו בפרדיגמה שלפיה הסכמי קמפ-דייוויד הם שטר הביטחון החשוב ביותר של מצרים - בכל הנוגע לשמירה על יחסיה עם ארה"ב ולמניעת מלחמה נוספת עם ישראל.

טנטאווי עדיין לא העיד במשפטו של מובארק. ביקורו של ארדואן דחה את העדות. גם כאשר יעיד, תהיה זו עדות בדלתיים סגורות שאחריה יוכלו תומכי מובארק ומתנגדיו להפיץ שמועות על תוכנה. אולם אין ספק שבידי איש הצבא המסוגר הזה נתונה ההכרעה על גורלו של מובארק: האם אחראי מובארק להרג המפגינים, האם ביצע פשעים נגד "האומה המצרית" או שמא מדובר בנשיא ישר דרך, שכהונתו נמשכה קצת יותר ממה שצריך.

גם מעבר לשאלת גורלו של מובארק, טנטאווי והצבא שעליו הוא מופקד, בזכות הנכס הפוליטי העצום שהשיגו בעת ההפגנות, ימשיכו להיות "מגיני המהפכה", גם מול כל ממשלה אזרחית שתקום אחרי הבחירות. מי שמחפש חיקוי לדגם הטורקי - לא זה העכשווי שבו דוחק ארדואן את הצבא מהפוליטיקה, אלא זה הקודם - יוכל למצוא אותו בהמשך הדרך במצרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו