בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מות בסיוני: סמל לגסיסת השלום

12תגובות

אם יש ממש באימרה שאנשים מתים מצער, מוחמד בסיוני הוא אחד מהם. לפני ארבעה חודשים בא השגריר המצרי המיתולוגי בישראל למלון שבו התאכסנתי בעת ביקור קצר בקהיר, כדי לבכות את מה שנותר מהיחסים בין מצרים לישראל. הוא דיבר בעצב מהול בדאגה על קריסתו של המשא ומתן בערוץ הפלסטיני, אך הביע את ביטחונו שכל ממשלה שתיבחר במצרים לא תיגע לרעה בחוזה השלום בין שתי המדינות. הוא הגדיר את ההסכם "אינטרס אסטרטגי של מצרים", אך הזהיר שיורשיו של מובארק יטו אוזן לרחוב, ויהיו פחות סלחנים ממנו ביחס למדיניות ההתנחלויות והקיפאון המדיני.

באותם ימים - עיצומם של ימי האביב המצרי - דבריו היו בבחינת משאלת לב יותר מאשר מידע מוצק. הפטרון שלו, הנשיא הכל יכול חוסני מובארק, זה שמינה אותו ליו"ר ועדת יחסי החוץ של מועצת השורא, הבית העליון של הפרלמנט, הושפל עד עפר. בסיוני התרפק על הימים הסוערים בווילה בהרצליה פיתוח, שמח לפגוש ישראלים שזכרו אותו בגדולתו. הוא התנחם בפעילות נינוחה במועצה ליחסי חוץ - מועדונם של שגרירים ובכירי ממשל בדימוס - ותיבל אותה בשערורייה תורנית, בלוויית הכחשה, או בכותרת צעקנית מלווה בהבהרה. באחרונה שבהן, ביוני האחרון, הוא בישר על פריצת דרך במשא ומתן לקראת עסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט. למחרת הסביר שהציטוט שלו, שלפיו העסקה תיחתם בתוך שעות, היה מסולף.

האזכור האחרון של בסיוני בישראל מלמד משהו על היקף החדירה שלו לחיי החברה והעסקים בישראל. בכתב התביעה שהגיש בשבוע שעבר נגד איש העסקים וידידו לשעבר, יוסי מימן, בהקשר לעסקת הגז המצרית, כתב ד"ר נמרוד נוביק כי עם התקדמות הסכם אוסלו הוא פנה למוחמד בסיוני, אז שגריר מצרים בישראל באותה עת, ולד"ר אוסמה אל-בז, אז יועצו הבכיר של מובארק, שעמם היתה לו היכרות קרובה. לדבריו, הוא ביקש לנצל את הרצון הטוב ששרר אז בעולם הערבי כדי לממש את פירות השלום. יחסו המורכב של בסיוני לישראל יכול ללמד משהו על החמצת ההזדמנות הגדולה שנפתחה בפני ישראל עם החתימה על הסכם קמפ דיוויד לפני 32 שנה. מצד אחד, החשיפה לחברה הישראלית המשגשגת והנאורה, הפכה את בסיוני לשגריר ישראל במצרים, לא פחות מאשר שגריר מצרים בישראל. עקבתי אחריו מקרוב כאשר נאבקעם ידידיו, עזר וייצמן ואברהם (אברשה) טמיר, שסירבו להניח לראש הממשלה יצחק שמיר לנפץ את השלום עם מצרים על מחלוקת טאבה. למחרת החתימה על הסכם טאבה, חגגנו את הסרת הקידומת "ממלא המקום" מהתואר של השגריר בסיוני.

מצד שני, תנופת ההתנחלות וההתעלמות מהפרק הפלסטיני בהסכם עם אנואר סאדאת, והסולידריות הערבית ("שלח את עמי" נשמע טוב גם בערבית), הוציאו מבסיוני לפני שלוש שנים, את ההצהרה שאין ולא היו לו חברים ישראלים, וכי הוא נשלח לישראל כדי לאסוף חומר מודיעיני. לעומת זאת, בראיון שהעניק באותם ימים ל"הארץ" סיפר בסיוני כי ידידים ישראלים מוסיפים להתקשר אליו בימי ההולדת שלו.

משנשאל לדעתו על ההתקפה האלימה נגד שגרירות ישראל בקהיר, בסיוני השיב שהוא מבין זאת ברמה הרגשית, אך לא מבחינה שכלית. אך גם הוא, השגריר המצרי שבילה בישראל שנים רבות יותר מכל שגריר ערבי (ואולי יותר מכל השגרירים), הבין לרגשותיהם של הישראלים. עד יום מותו הוא לא הבין את המדיניות שלהם מהבחינה השכלית. מותו הפתאומי, ערב המשבר הגדול באו"ם, חסך לו את עוגמת הנפש של ליווי השלום בין מצרים לישראל לשפל המדרגה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו