בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המזה"ת מאלץ את אובמה לאכול את הכובע

ביום רביעי ינאם אובמה בפני העצרת הכללית של האו"ם, והוא יצטרך לברור בקפידה את מילותיו. לפני שנה אמר שם "כשנחזור לכאן בשנה הבאה, יכול להיות לנו הסכם שיוביל לחברה חדשה באו"ם"

10תגובות

לקראת נאומו של הנשיא האמריקאי ברק אובמה בעצרת הכללית של האו"ם, ביום רביעי בשעה חמש לפי שעון ישראל (מיד אחריו הוא צפוי לקיים פגישה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו), נזכרים בארה"ב בנאום שנשא לפני שנה, בו התיחס בהרחבה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. משפט אחד מאותו נאום ב-2010 זכה לתשומת לב מיוחדת: "כשנחזור לכאן בשנה הבאה, יכול להיות לנו הסכם שיוביל לחברה חדשה באו"ם - מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית, החיה בשלום עם ישראל".

על המשפט הזה ספג אובמה ביקורת רבה: הימין טען שהוא דחק בתמיכתו את הפלסטינים לעמדה חסרת פשרות, שהוא תמים, או לחלופין - שוב מנהל קמפיין במקום למשול בפועל ולהציג מדיניות חכמה יותר. הזהירו אותו גם שהטלת הוטו במועצת הבטחון של האו"ם על בקשה פלסטינית להכיר במדינה - יעד שהוא תומך בו - יתפרש בעולם הערבי כשיא הצביעות האמריקאית, כי הרי הוא זה שהעלה את רף הציפיות של הפלסטינים כשנקב בתאריך יעד קונקרטי.

למרות שורה של טעויות דיפלומטיות, שאפילו מקורביו מודים בהן, אובמה לא תמים - ולא היה תמים גם לפני שנה. באותו הנאום הוא התייחס לכשלונות קודמים, לנבואות הפסימיות, לחוסר האמון בין ישראל והפלסטינים, למתנגדי השלום ולסיכונים השונים. "אני שומע את קולות הספקנים", אמר אובמה, "אבל אני מבקש מכם לחשוב על האלטרנטיבה. אם לא יהיה הסכם, הפלסטינים לא יידעו את הגאווה והכבוד הנובעים ממדינה משלהם. הישראלים לא יידעו את הוודאות והבטחון שבאים עם שכנים יציבים וריבונים, המחויבים לדו-קיום. המציאות הדמוגרפית הקשה תבוא לידי ביטוי. עוד דם יישפך, וארץ הקודש תישאר סמל של ההבדלים בינינו, במקום האנושיות המשותפת שלנו. אני מסרב להשלים עם העתיד הזה. על כולנו לקבל החלטות. אחרי המלים צריכים לבוא גם מעשים, ואני מאמין שלשני המנהיגים יש האומץ לעשות זאת".

בשלב זה נראה ששני המנהיגים עליהם דיבר אובמה, יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, החליטו כבר.

אי–פי

ההנחה המקובלת היא שבגלל שאלת המדינה הפלסטינית, שעומדת במוקד העצרת הכללית של האו"ם השנה, הופעתו של אובמה בעצרת תציב אותו במצב לא נעים. בנוסף, אם הפלסטינים יצליחו לגייס תמיכה גורפת, הוא גם מסתכן להשאר בצד הלא נכון של ההיסטוריה במזרח התיכון החדש, שהוא הפך לאחד מתומכיו הנלהבים.

אבל למעשה, אי הנעימות צריכה להיות מנת חלקם של המנהיגים הפלסטיני והישראלי. לאחר כל המאמצים - כולל ביקורי השליחים האמריקאים דיוויד הייל ודניס רוס בשבועות האחרונים באזור, פגישות קדחתניות של נציגי הקוורטט ביום ראשון בניו יורק, פגישותיהן של שרת החוץ הילרי קלינטון עם נציגת האיחוד האירופי קטרין אשטון, ואף פגישתו של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון עם יו"ר הרשות הפלסטינית - הדבר האחרון שאפשר לומר זה שהקהילה הבינלאומית לא ניסתה להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן. התוצאה - שני המנהיגים, במקום לשבת לשיחה בירושלים או ברמאללה, שוב ידברו בניו יורק אל הצופים (ואולי גם יתפתו להטיח האשמות הדדיות), רק לא אחד אל השני.

"אני לא רואה אף אחד יוצא מורווח מההצבעה הפלסטינית הזאת", אומר ג'ון אלטרמן, מנהל התוכנית למזרח התיכון של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון. "נראה שזה פוגע באינטרס של כולם. הישראלים העלו את מחיר המשחק בהצבעה שהם עומדים להפסיד בה, כשאמרו שמדובר באיום קיומי על מדינת ישראל. ארה"ב מוצאת עצמה במצב בלתי אפשרי כשהיא מבטיחה להטיל וטו במועצת הבטחון והצבעה בעצרת הכללית, שבטוח יובילו לתלונות נגד הממשל בקהילה הבינלאומית לגבי אמינותו. גם בפני האירופאים עומדת בחירה גרועה: מצד אחד הם דיברו בקול על שאיפתם לקדם את פני המדינה הפלסטינית, ומאידך הם לא רוצים להסתכסך עם אמריקה ולהרתיע ישראלים. אני גם לא חושב שזה תורם משהו לפלסטינים - זה מעלה ציפיות להמשך, ולא תורם מעשית לקידום האינטרסים הפלסטינים. זה מעורר אנטגוניזם בישראל ובקונגרס, שעשוי להפסיק את הסיוע הכספי לרשות. אף אחד לא יוצא מזה בעמדה טובה יותר, חוץ מזה שלכולם קשה יותר לסגת מהעמדות הנוכחיות".

אלטרמן לא חושב הבעיה היא מחוסר במאמצים דיפלומטיים. "החוליה החסרה כאן היא פוליטיקה", הוא אומר. "בצד הישראלי אין תמיכה בוויתורים מרחיקי לכת, כי הישראלים לא חושבים שזה יביא להם שלום. בצד הפלסטיני אין תמיכה בוויתורים מרחיקי לכת לישראלים, כי גם הם לא חושבים שזה יתרום להם. עד שהפוליטיקה הזאת תשתנה, קשה מאוד לגרום לדיפלומטיה לעבוד".

אי–פי

הלחץ, כמובן, עוד יכול לעבוד. מזכ"ל האו"ם התומך בעקרון המדינה הפלסטינית אמר לאבו-מאזן שהוא מעדיף את מסלול ההדברות, גם זה הישג עבור האמריקאים, למרות שאבו-מאזן לא השתכנע. ייתכן גם שהדרמה השבוע תהיה קטנה יותר מהציפיות: שגרירת ארה"ב לאו"ם סוזן רייס כבר רמזה שייתכן שכלל לא יהיה צורך בווטו האמריקאי במועצת הבטחון, משום ש"יש יותר ממדינה חברה אחת שמטילה ספק בתועלת שבפניה הפלסטינית לאו"ם". ייתכן שהדרמה תיעלם גם בגלל שהיא תיבלע בהליך הביורוקרטי הרגיל של הקמת הוועדה שצריכה להגיש המלצותיה לעצרת הכללית בעניין המדינה הפלסטינית.

אנשי הממשל ממשיכים לומר לישראל ששום דבר לא ישתנה בטווח הקרוב, בתנאי שישראל לא תגיב בהיסטריה על ההתרחשות באו"ם. כמובן לישראל זה לא קל, במיוחד כשסביב עצרת האו"ם צפויות השבוע מספר הפגנות גדולות, בהן ישתתפו פוליטיקאים ימנים שישמחו ללבות את האש. בהפגנה שתתקיים מחר בניו יורק נגד המדינה הפלסטינית צפוי להשתתף, למשל, המועמד הרפובליקאי לנשיאות, מושל טקסס ריק פרי. ההפגנה נגד "ועידת דרבן 3" ביום חמישי תערבב בין פוליטיקאים ישראלים לאנשי ציבור אמריקאים, כולל מתנגדים קולניים של הנשיא אובמה.

האם משהו ישתנה בשביל ארה"ב בעקבות ההצבעה על המדינה הפלסטינית? מעבר ללחץ מהקונגרס (כולל הצעת החלטה לתמוך בסיפוח הגדה המערבית במקרה שהפלסטינים לא יתקפלו בדקה ה-90), הנשיא אובמה מקבל בימים אלה מכתבים מסטודנטים פלסטינים, דיפלומטים זרים ובכירים לשעבר, שחלקם קוראים לו לנטוש את עמדתו בנוגע להטלת הווטו.
החודש הנסיך טורקי אל-פייסל, שגריר לשעבר של סעודיה לארה"ב, הזהיר את ממשל אובמה בטור ב"ניו יורק טיימס" שארה"ב תהפוך בהדרגה לנטל בעיני הערבים והמוסלמים, ושערב הסעודית "לא תוכל לשתף פעולה עם ארה"ב כמו שעשתה זאת באופן מסורתי".צ'ארלס או'ססיל, שגריר ארה"ב לניז'ר, כתב לאובמה שהווטו "יפגע בעמידתנו בעולם המוסלמי, לא רק העולם הערבי, לשנים רבות. זה יתן אנרגיה חדשה לאל-קאעדה לנקום בנו".

עם זאת, בהתחשב בעובדה שאובמה כבר עמוק בתוך קמפיין הבחירות החוזרות שלו (השבוע, למרות הלו"ז הצפוף של פגישות, נאומים וארועים, הוא צפוי להתיצב גם לארועי גיוס תרומות של מפלגתו בעיר), ספק אם ישנה לפתע את עמדתו. כשהסקרים מעידים על ירידה בתמיכת הקהילה היהודית והשלטים בניו יורק תוקפים אותו על העדר תמיכתו בישראל, ספק אם הוא ירצה לספק ליריביו הרפובליקאים עוד תחמושת לקראת הבחירות ב-2012.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו