בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

קבלו את הנשיא ברק נתניהו

נשיא ארה"ב, ברווז צולע לקראת בחירות, נסוג משמעותית ממחויבותו למדינה פלסטינית. ספק אם חיזורו אחר ממשלת ישראל ימשוך אליו את הקול היהודי

106תגובות

משפט המפתח בנאומו של נשיא ארה"ב ברק אובמה בעצרת האו"ם, נוגע לאבחנה שהשלום בין ישראל לפלסטינים לא יושג באמצעות נאומים והחלטות של האו"ם. אכן, נאומים מעין אלה שאובמה נשא אתמול, כשהוא בפתחה של שנת בחירות, ומסיבות עיתונאים דביקות המשתפות רק את אחד הצדדים לסכסוך, כמו זו שהיתה עם נתניהו - לא יקדמו את השלום כמלוא הנימה. גם החלטה שתתקבל בעצרת לשדרג קמעה את מעמדם של הפלסטינים, לאחר הכשלתם במועצת הביטחון באמצעות רוב חוסם או וטו אמריקאי, לא צפויה לשפר את המצב בשטחים הכבושים. חמור מכך - הפאסיביות של אובמה עלולה לסלול את הדרך להתקוממות אזורית נגד ישראל ופטרונה האמריקאי ואף להוביל לאובדנו של הפרטנר הפלסטיני לפתרון שתי המדינות.

ספק אם החיזור הגס של אובמה אחרי ממשלת ישראל ימשוך אליו את הקול והכסף היהודים; אלה מהם שמאמינים בהנצחת הסכסוך יעדיפו מועמד רפובליקאי שממחזר את הנדר החלול להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. ספנסר טוניק צריך היה להזמין את אובמה להשתתף במיצג שלו במקום הנמוך ביותר בעולם, שכן הנאום הציג את הדיפלומטיה של המעצמה החזקה בעולם (עדיין) במערומיה.

כדי לעמוד על עומק הנסיגה של המועמד הצולע אובמה מעמדותיו של הנשיא החדש והמבטיח אובמה, כדאי להשוות את נאום האו"ם בספטמבר 2011 לנאום קהיר מיוני 2009. אז הוא הבטיח "לפעול באופן אישי להשגת תוצאה, עם כל הסבלנות שהמשימה מחייבת... זהו הזמן לממש את ההתחייבויות". אתמול הוא שלח את הכובש והנכבש, החזק והחלש, לפתור בכוחות עצמם את סוגיות הליבה.

אז הוא הזכיר, בצד הסבל של העם היהודי והשואה, גם את "ההשפלות היומיות שבאו עם הכיבוש", והוסיף "שלא יהיה ספק - המצב של העם הפלסטיני הוא קשה מנשוא". הוא אף השווה את מאבקם של הפלסטינים למאבקם של השחורים בארה"ב לשוויון זכויות. אתמול אובמה שילם מס שפתיים קפוצות לשאיפותיהם הלגיטימיות, ושכח להזכיר את הכיבוש. הוא העלה על נס את מחויבותה של ארה"ב לביטחונה של ישראל, ופסח על ההצעה הפלסטינית לפרז את השטחים ולהציב בהם כוח בינלאומי.

ביוני 2009 אובמה דיבר על "המחויבויות שהצדדים הסכימו עליהן לפי מפת הדרכים". הוא התכוון, בין השאר, ואולי בעיקר, להתחייבות של ממשלת ישראל להקפיא כליל את הבנייה בהתנחלויות ולפרק את המאחזים שהוקמו אחרי מארס 2001. כדי להסיר ספק, הוא קבע בתקיפות כי "הגיע הזמן שההתנחלויות ייפסקו". אתמול לא ניתן היה למצוא ולו מלה אחת של ביקורת על כך שישראל קובעת עובדות פיזיות בשטח באופן חד-צדדי. אצל אובמה מודל 2011 רק הפנייה של הפלסטינים לאו"ם היא מהלך חד-צדדי, ראוי לגנאי ולעונש מוות.

רק מיטיבי לכת במבוך האין-סופי של תהליך השלום, יכלו לאתר אתמול אזכור עקיף לתמיכתו של אובמה במשא ומתן על בסיס גבולות 67' וחילופי שטחים, בהפניה הכללית שלו לנאומו ממאי האחרון. אובמה שכח לציין שביולי הוא דרש מהקוורטט לפרסם הצהרת תמיכה בסיפוח גושי ההתנחלויות לישראל והכרה בזהות היהודית שלה. אתמול הוא נזהר מעט יותר והסתפק בהכרזה כי "לישראל מגיעה הכרה". למי בדיוק כוונו הדברים? לצפון קוריאה? לאיראן? כמה מדינות מבין אלו שראשיהן האזינו לדבריו, אינן מכירות בישראל? אין ספק שלשר החוץ, אביגדור ליברמן, היו אתמול רגעים רבים של נחת. האויב הגדול שלו - זה שאיים להוציא אותו מביתו בהתנחלות נוקדים בתמורה להסדר מדיני עם הפלסטינים ואולי גם ליוזמת שלום אזורית - הניף אתמול דגל לבן. לא פלא, אם כן, ששר החוץ הביע נכונות "לחתום על הנאום של אובמה בשתי ידיים".

בעצם, איך אפשר לבוא בטענות למנהיג זר שמסכן את קיומנו משיקולים זרים לנו? האם לנו אין אחד כזה? אבל העם האמריקאי לא ישלם את מחיר הכישלון של אובמה במזרח התיכון. יש לו סיבות אחרות למכביר להחליף את הדייר בבית הלבן. פרשנים אחדים הזהירו אתמול שמדינות אירופה הן שידרשו מישראל לפרוע בהקדם את שטר החוב של אובמה על ידי חידוש המשא ומתן הישיר עם הפלסטינים. אבל כמו לאמריקאים, גם לצרפתים, לבריטים, לספרדים ולאיטלקים יש דאגות דחופות יותר מאשר זהותה הדמוקרטית והיהודית של מדינת ישראל, או זכויותיו של העם הפלסטיני. לפני נאום אובמה, כמו גם אחרי נאומיהם של נתניהו ועבאס וההצבעות באו"ם - הבעיה הפלסטינית תישאר הבעיה שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו