בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

נאום אובמה: החלום ושברו

בהופעותיו הקודמות של ברק אובמה - בקהיר לפני שנתיים, בקונגרס לפני חצי שנה - היה לו עדיין חלום, ואילו אתמול היה זה שברו, ושברנו

177תגובות

זה לא היה נאום רע. זה לא היה נאום טוב. זה היה סתם נאום, עוד נאום של כלום. ויותר מכל - היה זה מעמד מדכא ועצוב. הדכדוך אינו מהנאום, הוא מהנואם. לא רק שיבה זורקה בשערו לאחר שלוש שנות כהונה מיוסרת, גם תסכול ואכזבה ניכרו בקולו, בכל משפט כמעט. מי שהתייצב הפעם על הדוכן בעצרת הכללית, לא היה מי שהיה פעם אובמה, רק לא מזמן.

בהופעותיו הקודמות - בקהיר לפני שנתיים, בקונגרס לפני חצי שנה - היה לו עדיין חלום, ואילו אתמול היה זה שברו, ושברנו. הקסם השחור פג, החזון נעלם כלא היה, ורק המציאות המכוערת נשארת: "אין קיצורי דרך", זאת הבשורה, כאילו לא נתארכה 44 שנה. עצוב, עצוב ועלוב. "הישראלים יכולים להיות מרוצים", שידרו פרשני הפמליה מניו יורק. אז למה מתחמץ לבנו ומתמלא בדאגה עצומה?

מנהיג המעצמה הגדולה, הלוחם הגדול למען זכויות אדם, למען צדק, חירות ודמוקרטיה לכל באי עולם, נשמע ונראה כמו עוד ראש מדינה מהשורה, שרוצה הרבה ומסוגל למעט. במקום תקווה קיבלנו גבבה, שאפילו נשיא ארה"ב הקודם היה יכול לקושש ולקשקש. קשה לכעוס עליו, על האיש הטוב הזה שכוונותיו טובות. אבל עוד יותר קשה לראות אותו בקוצר ידו, גיבור שגולחו מחלפותיו וסר ממנו כוחו. האם יחזקהו אלוהיו אך הפעם?

רויטרס

הנאום לא נקטע במחיאות כפיים, גם בסיומו לא קם האולם על רגליו. בעצם, רק משלחת אחת שבעה שם נחת בתוך האדישות הכללית: אם העצרת הקודמת עסקה בגרעין האיראני, הרי עכשיו היא נדחקת לשוליים, מי עוד מתעניין בה באמת. אחמדינג'אד רשאי לחכך ידיו בהנאה, מלאכתו נעשית בידי אחרים, ונתניהו, במקומו, זוכה במלוא תשומת הלב; כל כך עצוב, וכל כך מסוכן.

אובמה קרא לתמוך ב"אביב הערבי", רק את החורף הפלסטיני הוא מתקשה לקצר. הוא חסר אונים מול קואליציית ההפקר של ריק פרי, אביגדור ליברמן ואיפא"ק. רק לפני שנה, מעל אותו דוכן, הוא התחייב קוממיות למדינה פלסטינית בתוך שנה לכל המאוחר. מאז נמרטו נוצותיו, ואפילו הנאומים כבר אינם דואים כבראשונה: לבו לא מעז לגלות לפיו את מה שהפה רוצה לומר.

הנשיא משול לפרומתאוס. כבוי וכבול. גם גיבור הטרגדיה היוונית היה, כמוהו, ידיד האנושות, שאף נתן לה את האש. אובמה נתן לישראל את כל מבוקשה, אבל האלים באולימפוס ירושלים מענישים אותו, משלחים בו רעמים וברקים; וזאת הטרגדיה הישראלית. הלוואי שכנגד כל הסיכויים, בכל זאת יזכה בתקופת כהונה שנייה, ואז ייפרע מהם, ואז ייטיב אתנו.

ובינתיים, כאן, הרחק משם, ליד מחסום קלנדיה, בהתנגשות הראשונה בין מפגינים לחיילים, כבר איבד נער את עינו מירי. גם הוא מצטרף לכל הישראלים והפלסטינים - שורה ארוכה-ארוכה - שלא יזכו לראות את המדינה הפלסטינית בלידתה, או שיראו אותה רק בעין אחת; כל כך עצוב, כל כך מאוחר לרבים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו