בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כתם האפרטהייד עדיין לא נמחק

הנהגת הקהילה היהודית בדרום אפריקה החליטה להעניק פרס לארתור גולדרייך, מגיבורי המאבק באפליית השחורים. ואולם, היא לא שיערה ששיתוף הפעולה עם האפרטהייד הוא פצע שלא הגליד

11תגובות

מאז ביטול משטר האפרטהייד, נאבקת יהדות דרום אפריקה בשתי רוחות רפאים מעברה. המוסד המרכזי שלה, ועד שליחי הקהילות (SABJD), שיתף פעולה מרצון עם המשטר, אפילו בשעה שפגע בחירויות האזרח וזכויות האדם של יהודים רבים, שהיו דמויות מרכזיות במאבק נגד האפרטהייד. כמו כן, הקשרים הביטחוניים החשאיים הנרחבים, שקיימה ישראל עם דרום אפריקה באותה תקופה, תוך הפרה של החרם שהטילה עליה מועצת הביטחון של האו"ם, זכו לתמיכה מוחלטת של ועד שליחי הקהילות עד ליום מותו של האפרטהייד ב-1990.

מדובר במורשת שהוועד התאמץ קשות לשכוח ולהשכיח, בין היתר, באמצעות טיפוח יחסים הדוקים עם מנהיגים מרכזיים של דרום אפריקה החדשה. ואולם, בקרב יהדות דרום אפריקה, עדיין שורר פילוג מר בין אלה שהתרפסו בפני משטר האפרטהייד, בטענה שזו היתה הדרך היחידה להגן על קהילתם הקטנה והפגיעה, לאלה שהצטרפו למאבק נגד המשטר, לעתים במחיר אישי כבד, וראו בו את הדרך היחידה התואמת את תחושת הצדק ואת ערכי היהדות.

ב-27 באוגוסט, בכנס ה-46 של ועד שליחי הקהילות, העניק הוועד פרס זכויות אדם לארתור גולדרייך, אחד מגיבורי המאבק באפרטהייד. הוועד קיווה שהפרס יהיה צעד חשוב בהרגעת רוחות הרפאים מעברו, אולם במקום לשפר את המצב, הוא רק פתח פצעים ישנים.

יום לפני מתן הפרס, ערך הוועד אירוע מקדים בליליסליף, החווה המיתית שבפאתי יוהנסבורג, שבה העניק גולדרייך בתחילת שנות ה-60 מקלט ללוחמי הגרילה, שהשתייכו לזרוע הצבאית של הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC), בהם גם נלסון מנדלה.

תצלום: רויטרס

גולדרייך, שמת במאי, היה ציוני, שהשתתף במלחמת העצמאות של ישראל ב-1948 ונלחם בשורות הפלמ"ח. לאחר המלחמה, שב גולדרייך לדרום אפריקה והצטרף למאבק באפרטהייד. בזכות אימוניו בפלמ"ח, הביא גולדרייך ללוחמים המקומיים נגד האפרטהייד ניסיון מלחמתי בעל ערך רב. בשל היותו לבן, הוא היה חופשי לנסוע מחוץ למדינה כרצונו. הוא היה בסין הקומוניסטית ובמקומות אחרים, שבהם קיבל תוכניות לייצור נשק מאולתר, רימוני יד ומוקשים. במקביל, גילם גולדרייך בפומבי דמות של מעצב מצליח של כלבו ביוהנסבורג, שבבעלותו חווה המתוחזקת כביכול בידי צוות משרתים שחור, שעמו נמנו מנהיגים ב-ANC. מנדלה היה הגנן וענה לשם "דיוויד".

גולדרייך נעצר בפשיטה על ליליסליף ב-1963, והצליח לברוח מהכלא עם עורך דינו ושותפו למאבק הרולד וולפה, לפני שהיו אמורים לעמוד לדין עם מנדלה ומנהיגים אחרים שנתפסו בפשיטה. גולדרייך הצליח להימלט מהמצוד שנערך אחריו ברחבי המדינה וחזר לישראל. שם עמד בראש המחלקה לעיצוב תעשייתי וסביבתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל שבירושלים, והיה לפעיל נמרץ נגד הקשרים ההדוקים בין ישראל לדרום אפריקה של עידן האפרטהייד.

ועד שליחי הקהילות ביקש לנצל את החגיגות לכבוד גולדרייך, האירוע המרכזי בוועידה, כדי להושיט יד לאותם יהודים, ותיקי המאבק נגד האפרטהייד, ששנים רבות היו מנותקים ממנו לחלוטין. ואולם, רבים מוותיקי המאבק תקפו את יוזמת הוועד. הם ראו בו עוד ניסיון של המנהיגות היהודית, שהתכחשה להם בזמנו והתנתקה מהרוב השחור במדינה, לשכתב מחדש את ההיסטוריה. רבים מהפעילים שהוזמנו החרימו את הטקס, ובסופו של דבר ההיענות הייתה דלילה.

"הקהילה היהודית נטשה את אימא שלי", אמר בבוטות ניקולס וולפה שהביע אהדה למתנגדים לאירוע, לקצת יותר מ-20 המשתתפים, רובם בעלי תפקידים בוועד, שהתכנסו לכבוד האירוע. הוא אף הזכיר את התקופה שלאחר מעצרם של אביו הרולד וגולדרייך באשמת חבלה. "היהודים שהיו מעורבים במאבק לשחרור נודו. הוועד צריך לערוך חשבון נפש עמוק בסוגיות אלה, שעדיין רודפות אותנו", פתח את דבריו בכנות נוקבת.

וולפה לפחות בא לאירוע. כך גם סגן נשיא דרום אפריקה. ואולם, נוכחותו של שר ההסברה והתפוצות של ישראל, יולי אדלשטיין, מגן מסור של ההתנחלויות ביהודה ושומרון, שגולדרייך גינה אותן בכל פה כל חייו, עוררה תמיהות באשר למסר שההנהגה היהודית בדרום אפריקה מנסה להעביר. "כשראיתי שההזמנה לאירוע היא חלק מאיזה קרנבל הכולל שר מישראל, התרגזתי עוד יותר", אמר אחד היהודים, מוותיקי המאבק באפרטהייד, שהחרים את האירוע. "הוועד ממשיך למלא את תפקידו כתומך בהפרות זכויות האדם בפלסטין", אמר. הערות כגון אלה משקפות מציאות בעייתית, שבה הנעשה בישראל מחדד עוד יותר את הסכסוך העמוק ממילא הקיים בקהילה היהודית בדרום אפריקה, במיוחד אחרי מבצע "עופרת יצוקה" השנוי במחלוקת.

בוועידה, קיבלו פול ועמוס גולדרייך, בניו של ארתור גולדרייך, את הפרס שניתן לאביהם לאחר מותו. בדומה לניקולס וולפה, פול גולדרייך, שגר בליליסליף בילדותו, שיתף את הקהל בזיכרונותיו מהיחס שלו זכתה משפחתו מצד הקהילה. עם זאת, הוא גם הושיט יד לדיאלוג. "תארו לכם שאתם גרים בבית מרווח, ובן לילה מגרשים אתכם משם ואתם נותרים חסרי כל", אמר. פול היה בן שש כשאביו נעצר. משפחתו איבדה כמעט את כל רכושה כשהממשלה החרימה כמעט כל דבר שמצאה בחווה. הוא שמע בני אדם שדיברו על האפשרות שאביו יוצא להורג בתלייה. "היינו מבודדים לגמרי, כולם החרימו אותנו", הוא נזכר, "לא זכינו לתמיכה מאיש". ולמרות זאת, פול גולדרייך, פסיכואנליסט המתגור כיום בבריטניה, מעוניין בריפוי הפצעים. "הסכמתי לקבל את הפרס בשם אבי משום שהשבר עמוק כל כך, שחייבים לטפל בו. אם הוועד מוכן להוקיר את זכר אבי, הגיעה העת להיפגש עם אנשיו ולדון בסוגיות האלה".

תרגום: פרידה פרס-דניאלי, עריכה: עדי ערמון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו