בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כפיות הטובה של נתניהו מקרבת את הפורענות

"ידידיו" האוונגליסטים של רה"מ בקונגרס דוחקים את הפלסטינים למבוי סתום, עליו ישראל תהיה הראשונה לשלם. סטירת הלחי למרקל מוכיחה: רק אויבים מעצימים אותו

27תגובות

"הארץ" מוסר הבוקר, שאנגלה מרקל, הגדולה בידידות ישראל, שעוברת על מידותיה ועמדותיה כדי לסבול את נתניהו הבלתי נסבל, גם היא קיבלה עכשיו סטירת לחי. בעוד היא ממתינה לתשובה דיסקרטית ממנו, היא קיבלה תשובה מצלצלת: ממשלת ישראל ממשיכה לבנות התנחלויות, ויהי מה.

מה הם לא עשו למען ישראל בחודש האחרון, ברק אובמה ומרקל. גייסו את כל כוח השפעתם לדכא את אבו מאזן ושאיפותיו, וכדי לרצות את נתניהו וגחמותיו. אך זה היה ונשאר כפוי טובה ותודה. לנתניהו אין צורך בידידים, רק אויבים מעצימים אותו.

ובקונגרס האמריקאי, במגרש הביתי של נתניהו, הזדרזו בינתיים להקפיא 200 מיליון דולר מהסיוע לרשות הפלסטינית, ומתכוננים להקפיא 600 מיליון נוספים בקרוב, כך פירסם אתמול האינדפנדנט הבריטי. אין זאת כי רבה שנאו אותנו אוהבינו. האם האוונגליסטים שם מתחילים להוציא אל הפועל את תוכנית-העל שלהם לכאן? האם הם כבר מקרבים מלחמה גוגית-מגוגית נחמדה, שמבינות להריסותיה יקום לו ישו המושיע? וכל היהודים שהתכחשו לו בראשונה יכירו בו סוף-סוף כמשיח.

גם לישראל אוונגליסטים-מנגליסטים משלה, שעל האש הם שמים מכל הבא ליד. ליברמן ושטייניץ ויעלון רוצים אף הם לצרוב את מוחם של הפלסטינים. ירושלים תלך בעקבות וושינגטון - חלילה לה פן תאחר - ותעצור את כספי המסים שהיא גובה על פי הסכם בעבור רמאללה. אז תהיה תבוסתה של הרשות שלמה, ולא תהיה לה עוד תקומה. היא תרים ידיים בהכנעה, תפנה את מקומה לממשלת ישראל - תפדלי, יא חוכומה - והכיבוש יחדש ימיו כקדם במלוא מטלותיו ונוראותיו; ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

סלמן אמיל

דוברים פלסטינים הגיבו על החלטת הקונגרס והגדירו אותה "עונש קולקטיבי". מטעמים של הגינות, היה עליהם לצרף את ישראל לקולקטיב הזה; אנחנו נהיה מהראשונים לשלם את החשבון, ולא רק בדמי חסות, גם בדמים ממש.

על אישור ל-1,100 יחידות דיור חדשות בהר גילה - מקדמה של רצון טוב לקראת מו"מ בלי תנאים מוקדמים - על כך משמיע הממשל גינוי מהומהם ומגומגם. ואילו על פנייה לאו"ם, שהקוורטט הגדיר אותה בסוף השבוע "יוזמה לגיטימית" - מטילים מיד עיצומים. כך חותרת ארצות הברית לעמדה אחראית ומאוזנת, ולמעמד של "מתווך הוגן" באזור.

לא יעברו ימים רבים - שבועות מעטים לכל היותר - והרשות הפלסטינית תיבש, וכשהמתונים נובלים, הנבלים צומחים. עשרות אלפי מורים ורופאים ועובדי תברואה יושבתו מעבודתם. כבר לא יהיה להם מה לאבד, אלא את משכורתם, שאותה בלאו הכי הפסידו; רק הכבלים יישארו.

גם אנשי הביטחון, הסדר והחוק בגדה, ייצאו בהמוניהם לגמלאות מוקדמות, שלא על מנת להתפרנס. עבודת הביטחון שוב תימסר כולה לצה"ל ולמשטרת ישראל בטקס חילופי דגלים ומפתחות.

מחאת האוהלים, שכל כך הקפידה להפריד בין דיור וחינוך לבין פוליטיקה, בוודאי תסמן לעצמה ציון דרך נוסף: במקום קיצוץ בתקציב הביטחון לצורכי רווחה, פתאום היא תראה בעיניים כלות תקציב שמשמין ובועט בכל התקוות שנעורו בקיץ.

ייאוש הוא יועץ רע, וייאוש דו-צדדי הוא מרשם לפורענות: להם אין מדינה, לנו יש כיבוש. ובמעמד הפרידה - נפרדים לשלום כדי לשוב ולהילפת במלחמה - תישמר למחמוד עבאס ולסלאם פיאד זכות המלה האחרונה. לא לגמרי ברור מה יגידו, ובעצם די ברור: את אותם הדברים שכל אדם נורמלי היה אומר במקומם, במצבם: לעזאזל אתכם, אבל בלעדינו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו