בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת גבולות

כמו ב-73', העובדות לא מקלקלות את מצב הרוח

בסואץ, בסיני, בגדה ובגולן שורר שקט, קמות התנחלויות ומעמדנו איתן - הכריזה מודעת בחירות של המערך ערב כיפור 73'. גם היום ההתנחלויות משגשגות, הגולן שוקק מטיילים, ורק כמה מסגדים בוערים מדי פעם

5תגובות

קראתי אתמול ב"הארץ", כי במהלך הוויכוח סביב קיצוץ תקציב הביטחון שלף שר הביטחון אהוד ברק את נשק יום הדין: מהדורה נוספת של מלחמת יום הכיפורים. מה שבטוח - בטוח. בבוא היום ברק יוכל לטעון בפני ועדת החקירה "אמרתי להם".

אחר כך פתחתי את המחשב ומצאתי בתיבת הדואר אלקטרוני מודעת בחירות שהמערך (מפלגת העבודה ומפ"ם) פירסם ערב יום הכיפורים 1973. מתחת לכותרת מאירת עיניים, "קו בר לב", מתנוססת הקונצפציה במלוא הדרה: "על שפת הסואץ שורר שקט, גם במדבר סיני, ברצועת עזה, בגדה המערבית, ביהודה ושומרון (מה ההבדל?) ובגולן. הקווים בטוחים, הגשרים פתוחים, ירושלים מאוחדת, קמות התנחלויות ומעמדנו המדיני איתן".

למי תודה, למי ברכה? "למדיניות שקולה, נועזת ומרחיקת ראות". כן, בעיקר מרחיקת ראות. את המחמאה העצמית הזאת מקשטת "הכוורת" המפורסמת שבמרכזה גולדה מאיר ומסביבה משה דיין, יגאל אלון, אבא אבן, פנחס ספיר ומנהיג מפ"ם, יעקב חזן. הבחירות, שהיו אמורות להתקיים ב-30 באוקטובר, נדחו לסוף דצמבר. רק ביוני 1974, בעקבות דו"ח אגרנט והמחאה הציבורית, הממשלה התפטרה ויצחק רבין תפס את מקומה של מאיר.

קונצפציית "לנו זה לא יקרה" לא הרשתה לשום עובדה לקלקל את מצב הרוח המרומם. אחד הקורבנות שלה היה ראש אמ"ן אז, אלי זעירא, שהתעלם בעקביות מהמסר החוזר ונשנה של המרגל המצרי, אשראף מרוואן, חתנו של עבד אל-נאצר. לרגל יום הכיפורים, שבה ועלתה הטענה, שמרוואן העביר את ההתראה על מועד פתיחת המלחמה באיחור רב, ומנע בכך את האפשרות של צה"ל להיערך כראוי. הטענה הזאת מאששת, לכאורה, את גרסתו של זעירא, כי מרוואן היה סוכן כפול. ואולם, אין היא מפריכה כלל ועיקר את העובדה המפורטת בספרו של אורי בר יוסף, "המלאך": במשך חודשים ארוכים מרוואן העביר לישראל מסר חד-משמעי: אם סאדאת לא יקבל בחזרה את חצי האי סיני בדרכי שלום, הוא יאלץ את ישראל להחזירו אחרי מלחמה עקובה מדם. חטאו הגדול של זעירא נעוץ בהעדפת הקונצפציה של הפוליטיקאים על פני המסר של המרגל המצרי. שאלת הסוכן הכפול אינה מפחיתה כהוא זה מכובד אחריותו של המעריך הלאומי.

בתיקונים קלים, מערך מפלגות הימין השולט היום בישראל יכול להעתיק את מודעת הקונצפציה מ-1973. הקניונים הומים אדם, אוטובוסים חדלו להתפוצץ, הגולן שוקק מטיילים, הגבול עם מצרים שקט ואפילו רצועת עזה די רגועה בזמן האחרון. הרשות הפלסטינית עושה סדר בגדה, ההתנחלויות תוססות, וירושלים מתאחדת מיום ליום, נשיא ארה"ב מתחנף אלינו, אירופה מקנאה במצבנו הכלכלי, הצעירים הערבים עסוקים במהפכות פנימיות והצעירים הישראלים טרודים במאבק למען צדק חברתי. גן עדן. אז שר הביטחון הזהיר מפני סכנת יום כיפורים שני. כמה מאות מיליונים לתקציב משרדו יסלקו באחת את הסכנה.

לא צריך להיות ברק, כדי לדעת מה מבשר הצירוף של אביב פוליטי ערבי, סתיו כלכלי מערבי וקיפאון בערוץ הישראלי-הפלסטיני. אפשר כמו באפילו לחסוך את הצורך לשלם הון תועפות למרגל ערבי. כמה מסגדים צריכים לעלות באש, לפני שהדרג המדיני ומערכת הביטחון יבינו שהניסיון של המחתרת היהודית לפוצץ את המסגדים בהר הבית בשנות ה-80 יכול לחזור על עצמו? כמה זמן נשיא פלסטיני יוכל למכור לעמו את הטיעון שאלימות לא תשחרר אותו מהכיבוש? עד מתי האזרחים יאמינו לו שאם הם יתנהגו יפה הם יזכו בעצמאות?

יועץ עמוס

שלוש שנים חלפו מאז שהמשטרה העבירה ליועץ המשפטי לממשלה הקודם, מני מזוז, את תיק החקירה נגד ראש אמ"ן לשעבר אלי זעירא. החקירה נפתחה בשנת 2004, לאחר שראש המוסד לשעבר צבי זמיר ושני בכירים באמ"ן טענו שזעירא חשף את שמו של מרוואן, שגופתו נמצאה ביוני 2007 ליד ביתו בלונדון. בפסק בוררות שנתן באותה שנה, קבע שופט בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, כי לזעירא היה עניין לחשוף את זהותו של מרוואן, כדי לבסס את התיאוריה שלו, שלפיה האיש היה סוכן כפול, ולהטיל חלק מהאחריות למחדלי יום הכיפורים על המוסד, שגייס אותו.

בסוף 2010 מסרה הפרקליטות ל"הארץ", כי דיון בתיק נדחה בגלל שביתת הפרקליטים. הובטח, כי "הוא יתקיים לאחריה ואז תתקבל החלטה". באפריל האחרון מסר דובר משרד המשפטים, בתשובה לשאלה אם שבע שנים הן פרק זמן סביר לקבלת החלטה: "לשכת היועץ מסרה לנו, כי ההחלטה תתקבל במועד קרוב". אתמול, חצי שנה אחר כך, מסר הדובר כי "טרם התקבלה החלטה וכי התיק ממתין להחלטת היועץ המשפטי לממשלה". סיבת הסחבת: "עומס".

אפרופו עומס אצל היועץ - לפני חצי שנה הודיע יהודה וינשטיין, כי הוא שוקל לאמץ את המלצת המשטרה ממאי 2010 להעמיד את שר החוץ אביגודר ליברמן לדין, בכפוף לשימוע, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד. נמסר כי השימוע אמור להתקיים בחודש דצמבר.

מה בוער? אז מה אם אדם שהמשטרה סבורה שיש ראיות להעמידו לדין על עבירות חמורות ימלא עוד כמה חודשים תפקיד מרכזי בהכרעות הגורליות ביותר של המדינה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו