בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא כולם חוגגים ברמאללה: האבא שוחרר, האח נשאר בכלא

האדי אל-ברגותי, שיפגוש ביום שלישי את אביו שישוחרר, ראה אותו בפעם האחרונה כשהוא עצמו ישב בכלא. ואילו נאג'י אבו חמד, פעיל בפתח, כועס: כל ארבעת אחיו הכלואים נשארו מחוץ לעסקה

2תגובות

האדי אל-ברגותי, בן 33, נולד כשאביו פחרי היה כבר בכלא. כשאמו היתה בחודש השלישי להריונה הורשע האב ברצח ישראלי ליד ההתנחלות חלמיש, ונגזר עליו מאסר עולם. פחרי, יחד עם בן דודו נאיל (שנעצר כמה חודשים לפני כן), היו לאסירים הוותיקים ביותר בכלא הישראלי ולסמלי המאבק לשחרור אסירים. כמה שעות לפני הפגישה עם "הארץ" קיבלה המשפחה ידיעה ששניהם יחזרו ביום שלישי לכפרם כובר, מצפון לרמאללה, לאחר 34 שנות מאסר.

"לא ממש הכרתי את אבי", סיפר האדי. "למעשה למדתי להכירו בזכות הישראלים", הוא אומר בחיוך, כי ב-2004 הורשע גם הוא, ונגזר עליו מאסר של שלוש שנים וחצי. "לא הייתי בכלא אשקלון כל הזמן, אבל כשהגעתי לשם הייתי עם אבי. בפעם הראשונה לא רק שלמדתי להכירו אלא גם לאהוב אותו. הרי עד אז נפגשנו רק בביקורים, שבהם כמעט אי אפשר לדבר. אחרי 26 שנים שלא באמת ידעתי מיהו.

"היום אנחנו מחכים כבר לעסקה. בתוך תוכי ידעתי שלא ייתכן שתהיה עסקה בלי אבא ונאיל. חיכינו במשך שנים ליום שיודיעו לנו שהעסקה הושלמה, עוד הרבה לפני חטיפת שליט. אבל החטיפה בהחלט נתנה לנו תקווה. אם אני מרוצה מהעסקה? אני מבסוט ממנה, כן. אבל השמחה לא מלאה, כי אחי, שאדי, לא ישוחרר ויישאר בכלא. נגזרו עליו 27 שנות מאסר".

דניאל בר און

האדי עובד היום במועצה המחוקקת, אב לשתי בנות. הוא נשוי לבת משפחתו שגם אביה אסיר, נתון במעצר מינהלי בכלא עופר. "האבא של אשתי הוא אח של נאיל אל-ברגותי, עומאר. הוא היה בכלא הישראלי 23 שנים לסירוגין. לבנות שלי יש שני סבים ושני דודים בכלא הישראלי. לפחות אחד הסבים ישוחרר עכשיו בעסקה. אנחנו מהמשפחה המורחבת של מרוואן ברגותי".

איך היו החיים עם אביך בכלא?

"אלה חיים קשים. אתה יכול לדמיין שבתור בן קשה לך לראות שרשויות בית הכלא מציקות לאבא שלך, או שאחד הסוהרים מצווה עליו מה לעשות ואתה לא יכול לעשות כלום. כשהסתיימה תקופת מאסרי, לאחר שלוש שנים וחצי, לא היה לי קל לעזוב שם. נפרדתי מאחי ומאבי ולא ידעתי מתי אראה אותם שוב. מאז הרשו לי לפגוש את אחי דווקא, פעם אחת, אבל לא את אבי. טענו שאין בינינו קשר. זו התשובה שקיבלתי מישראל באמצעות הצלב האדום".

הוא לוגם מהקפה, אינו צוהל או חוגג. "היה צריך לשחרר את אבי לפני 18 שנים, בהסכם אוסלו. הוא הואשם ברצח הישראלי ב-1978, במלחמה שלו נגד הכיבוש. אבל אחר הסכמי אוסלו היה שלום בין הצדדים. אבי בן 57 היום. מספיק. אני מקווה שכל האסירים ישוחררו. הגיע הזמן ששני הצדדים, הישראלים והפלסטינים, יבינו שמספיק עם המלחמה הזאת".

נאג'י אבו חמד מתהלך בסמטאות מחנה הפליטים אל-אמערי עצבני. בכל רגע ניגשים אליו אנשים ושואלים אם מישהו מארבעת אחיו ישוחרר בעסקה. "אף אחד", הוא עונה במרירות, "אף אחד". המוכר במאפייה מסרב להאמין. "לא יכול להיות, זו בושה". תגובות דומות נשמעות גם בהמשך.

לנאג'י, פעיל פתח מוכר ואסיר משוחרר, יש ארבעה אחים בכלא. אחד מהם, נאסר, נחשב ממקימי גדודי חללי אל-אקצה, הזרוע הצבאית של פתח. אח אחר, עבד אל-מונעם, פעיל בחמאס, נהרג בהתנקשות ישראלית ב-1994, לאחר שרצח את רכז השב"כ נועם כהן. "מה יגיד החמאס לאמא שלי?", שואל נאג'י, "זו העסקה הכי גרועה שיכולה להיות בשביל הפלסטינים. חמאס נתן לגיטימציה לפיצול בין עזה לגדה. הוא הסכים שחלק מהמגורשים לעזה יחזרו רק עוד הרבה שנים לגדה. מה להבין מזה? שהם רוצים שהפיצול בין אזורים יימשך".

"הם בחמאס מדברים על הישג - איזה הישג? בשנתיים האחרונות הם אמרו שלא יוותרו על בכירי החמאס בכלא. אז למה ויתרו? כנראה משעל (ראש הלשכה המדינית של החמאס) והנייה (ראש הממשלה איסמעיל הנייה) פוחדים על הכיסאות שלהם. האסירים הבכירים הם מנהיגים שיכולים להשפיע על דעת הקהל ולהשתלט על הלשכה המדינית של הארגון. הם ייסדו את החמאס יחד עם השייח אחמד יאסין. ואם את הסמלים שלהם הם לא מוכנים לשחרר, אז ברור שאת מרוואן ברגותי הם לא ישחררו".

הרי מדובר במספר משוחררים ללא תקדים, הישג היסטורי כפי שאומרים בחמאס, לא?

"שיגידו. בהסכמי אוסלו אבו עמאר (יאסר ערפאת) ואבו מאזן שחררו 3,500 אסירים, רבים מהם אסירי עולם - בלי לירות כדור אחד ובלי שנהרגו בעזה 3,000 אנשים. שלא יטענו שבתמורה לחייל אחד הם קיבלו אלף אסירים. זה היה בתמורה לחייל חי אחד וגם 3,000 פלסטינים הרוגים, 10,000 פצועים ונכים, עשרות אלפי בתים שנהרסו מאז החטיפה של שליט, מצור, החיים בזבל בעזה. זה המחיר האמיתי של חטיפת שליט".

למה לדעתך ויתר החמאס על הבכירים שלו?

"לא יודע להגיד לך. אני מריח קומבינה".

אמו מתקשרת ואפשר לשמוע אותה בוכה בטלפון. "אמא שלי הגנה כל הזמן על החמאס. היא דיברה אישית עם אוסמה חמדאן (נציג החמאס בלבנון) שנתן לנו הבטחות. אבל אלה משקרים על אלוהים, אז לא ישקרו עלינו? הם יודעים שזו עסקה רעה. ולכן מיהרו להתקשר לאבו מאזן לקבל לגיטימציה. אני חושב שהעסקה תפעל כמו בומרנג נגד החמאס. זה יגרום לפיצול בארגון. הסמלים שנותרו בכלא לא יעברו על זה בשתיקה".

גם אום שאדי בראש, שבאנו לביתה, אינה מסתירה את אכזבתה. "יש לי שני בנים בכלא, אחד מהם נפצע קשה ואיבד את הראייה", היא אומרת. "בשבילי העסקה היא לא הישג כי הם ישוחררו. חשבתי שהחמאס יתעקש עוד. המספר גבוה אמנם, נכון, אבל בלי הבנים שלי זה לא הישג ולא ניצחון". בעלה אבו שאדי אינו מסכים. "זו עסקה טובה והישג גדול. אבל התקווה שלנו נעלמת".

"אני מלאת קנאה בישראל", אומרת אום שאדי. "תראה מה עשו שם בשביל חייל אחד. שם יש כבוד לבן אדם. אצלנו אין. בכל השנים הללו שהבנים שלי בכלא, אף אחד לא בא להסביר לי מה אתם, מה יעלה בגורלם. וגם עכשיו, אף אחד - לא מהחמאס ולא מהרשות - לא טרח לבוא לדבר, או להתקשר ולהודיע אם הם בעסקה או לא. זה לא כמו אצלכם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו