שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המחבל שביצע את הפיגוע באוטובוס הדמים: איני מתנצל ואיני מתחרט

חאלד אבו-עוסבה, אחד משני המחבלים שנותרו בחיים, הגיע לוועידת הפתח בבית לחם בהסכמת ממשלת ישראל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית לחם

חאלד אבו-עוסבה, שהשתתף בפיגוע באוטובוס הדמים במארס 1978 שבו נהרגו 35 ישראלים, ואחד משני המחבלים היחידים שנותרו בחיים, אינו מוכן להביע חרטה או להתנצל על המעשה. "כאשר ממשלת ישראל תתנצל פומבית על כל פעולותיה נגד הפלסטינים, אני אהיה שם מיד לאחר מכן להתנצל גם כן. אני לא מוכן לדבר כעת על חרטה או התנצלות. אבל בוא לא נחזור לעבר. עשיתי פעולה אחת, תחשוב כמה פעולות עשו הישראלים נגד הפלסטינים ובכלל זה בעזה לפני שמונה חודשים. אנחנו חייבים להגיע לשלום וזה מה שחשוב כרגע".

"אני חש עכשיו כמו כל אזרח החוזר למולדתו אחרי כ-30 שנים", הוא אומר. הוא היה בן 18 כשביצע את הפיגוע באוטובוס הדמים. כיום, בן 49, הוא מסתובב בין צירי הוועידה עם תיק של הפתח ונראה נבוך מהקריאות שמגיעות אליו מכל עבר. "הגעתי ב-1967 לטול כרם מכוויית, שם גרנו", הוא מספר, "כשהפתח החל להפיץ את החוברות שלו, החלטתי להצטרף לארגון". תחילה עבר אימונים בלבנון, כשהאחראי עליו היה אבו-ג'יהאד, חליל אל-וזיר. לדברי אבו-עוסבה, אבו-ג'יהאד הזהיר את אנשיו כי אם יחזיקו בני ערובה אסור להם אפילו לסטור על פניהם.

"לא ידענו מה המטרה הספציפית של הפיגוע. התאמנו במטרה לחטוף בני ערובה אך לא ידענו שהדברים יתפתחו כך. בחרו 13 מאתנו, כשהמפקד היה אבו-היזא, מחמוד אבו-נאיף. ב-9 במארס 1978 יצאנו מלבנון בשתי סירות. הים היה סוער. אחת הסירות התהפכה ושניים מאנשינו טבעו ומתו. כעבור יומיים נחתנו בחוף הים של ישראל, אך לא ידענו איפה. באימונים ראינו תמונות של תל אביב וקו החוף שלה, אז ידענו שלא הגענו לשם". המחבלים נחתו על חופו של קיבוץ מעגן מיכאל, דרומית לחיפה.

ואז הרגתם את הצלמת גייל רובין?

"דלאל (מוגרבי, א"י) הרגה אותה. לא היתה לנו ברירה. חששנו שהיא תדווח עלינו. יצאנו לכביש ועצרנו את האוטובוס הראשון (שהוביל טיול של עובדי אגד, א"י). נסענו דרומה, והסברנו לנהג, שדיבר קצת ערבית, מה לעשות. בהמשך עצרנו את האוטובוס השני (קו 901, חיפה-תל אביב, א"י). העברנו את נוסעיו לאוטובוס הראשון, והמשכנו לתל אביב. בשלב הזה החל המרדף אחרינו. ניסו לירות עלינו כמה פעמים, השבנו אש והמשכנו בנסיעה. בהמשך, ניסו לחסום את הדרך עם שני אוטובוסים, אבל הנהג שלנו היה פיקח והצליח לחמוק מהמחסום.

"כל הדרך היו חילופי אש, אבל לא ירינו על בני הערובה. רק ליד הקאנטרי קלאב (בצומת גלילות, א"י), הציבו מחסום גדול ועצרו אותנו. ירו עלינו כל כך הרבה אש, שכל החלק האחורי של האוטובוס החל לבעור. בשלב הזה כבר היו לא מעט נפגעים. דלאל נפצעה בראשה ויחד עם אבו-ראמז, שנהרג אחר כך, חילצתי אותה. ירו עלינו מקדימה, ואחר כך ירו טילים על האוטובוס, מאחור ומקדימה. כשהיינו בחוץ, האוטובוס החל לבעור והתפוצץ. כל הנפגעים וההרוגים לא היו מאש שלנו אלא מאש ישראלית".

אתה רוצה לומר שבני ערובה לא נהרגו מהאש שלכם?

"בוודאות. אבו-ג'יהאד הזהיר אותנו שלא לפגוע בבני הערובה. אבל אם מחזיקים בן ערובה מאחור, והצבא יורה מלפנים, אז ברור שבן הערובה ייפגע. צה"ל ניסה להטיל עלינו את האחריות, אבל הם כלל לא ניסו לנהל משא ומתן. הם באו להרוג ולא רצו שאף פלסטיני ייצא חי".

אבו-עוסבה היה בכלא הישראלי במשך שבע שנים, עד ששוחרר ב-1985 בעסקת ג'יבריל. בשנים האחרונות הוא גר בירדן, כשלפני כן, הוא מספר, עבד עם אבו-ג'יהאד במחנות האימונים של פתח בעיראק. אשתו ישראלית במקור, מנצרת, אך דרכונה נשלל בשל נישואיה עמו.

האם תישאר בשטחים?

"אני אעשה מה שאבו-מאזן יורה לי לעשות. אם יחליט שעדיף שאשאר, זה מה שאעשה. כרגע יש לי אישור להישאר לחודש".

הוא יודע שלישראלים רבים קשה להסכים עם כניסתו לשטחים. "אני יכול להבין את הקושי הישראלי, כפי שאני מבין את סבלו של כל אדם בעולם. אבל חתמנו על אוסלו וחזרנו לכאן, התחלנו מו"מ, אך מה קרה מאז? רק עוד התנחלויות וגדר. ראיתי במו עיניי את ההתנחלויות מול בית לחם", הוא אומר ומתכוון לשכונת הר חומה שבדרום ירושלים, "ישראל צריכה להבין ששקט וביטחון יושג רק עם שלום אמיתי. המאבק המזוין אינו הפתרון היחיד, אך אם אין שום פתרון אחר, איזה ברירה יש לנו?"

אוטובוס הדמים

ב-11 במארס 1978 נהרגו 35 ישראלים באחד הפיגועים הקשים שידעה המדינה. מחבלים של הפתח שהגיעו בסירות מלבנון, נחתו בחוף מעגן מיכאל, שם רצחו צלמת. לאחר מכן יצאו למסע הרג לאורך כביש החוף: הם השתלטו על מונית ושני אוטובוסים, כינסו את נוסעיהם לאוטובוס אחד ודהרו לתל אביב, עד שנעצרו בצומת גלילות. בקרב היריות שהתפתח, פוצצו המחבלים את האוטובוס על יושביו.

אלמנותו של הנרצח בפיגוע: זה יום עצוב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ