בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתיחות דועכת, בינתיים

2תגובות

חרף ירי הרקטות לנגב אתמול, נראה כי המתיחות בגבול רצועת עזה דועכת בהדרגה. בהעדר רצון מובהק מצד ישראל או החמאס בהמשך הלחימה, גם הפרובוקציות של הג'יהאד האיסלאמי אינן מצליחות לפי שעה להבעיר אש לאורך זמן. אם לא יתרחש אירוע רב נפגעים נוסף באחד הצדדים (ובעיקר בישראל, שבה מדיניות הממשלה מוכתבת באופן מוחלט על-ידי השורה התחתונה, מספר ההרוגים), עשוי סבב האלימות הנוכחי להסתיים בתוך יום או יומיים.

אתמול לפנות בוקר הודיעו מקורות מצריים על הצלחתם של שירותי המודיעין בקהיר להשיג הפסקת אש בין ישראל לפלגים הפלסטיניים. מטח רקטות שנורה מעט אחרי השעה שש בבוקר לאשדוד הפריך את הטענה הזו כמעט מיד. אבל בדיעבד, זו מצטיירת כהבלחה אחרונה בעימות הספציפי הזה, רצון (לא בלתי אופייני) של הג'יהאד להוכיח כי הוא שאמר את המלה האחרונה. כיוון שהפעם מערכת כיפת ברזל פעלה כשורה ויירטה שתי רקטות, וההפגזה הסתיימה בלא נפגעים, היה קל יחסית לישראל להבליג. אחר הצהריים פגע חיל האוויר בחוליית רקטות בדרכה לשיגור והרג פעיל בפלג קיקיוני, החזית הדמוקרטית, אבל גם תקרית זו לא הציתה בינתיים את האש מחדש. ירי הרקטות נמשך לסירוגין עד לשעות הערב, בעוצמה נמוכה בהרבה מזו שנרשמה שלשום.

אם אכן תושג רגיעה, תזכה מצרים ברוב הקרדיט על ההישג. כמו בעסקת שליט, התיווך המצרי הוא שהוביל לפשרה, כשגם הפעם נמנעים שני הצדדים כליל משיחות ישירות. עם זאת, אף שאמש נראה היה שהג'יהאד נעתר לבקשת קהיר להפסיק את הירי, עולה החשד כי הג'יהאד - ועמו הפלגים הקטנים יותר ברצועה - מזהים הן את ההיסוס הישראלי בתגובה והן את הימנעותו של החמאס מאכיפה נוקשה של איסור הירי.

בהנחה שהסבב אכן בדרך לסיומו, עולות בכל זאת שלוש שאלות. הראשונה נוגעת לסיבות להתפרצותו: מי התחיל? הג'יהאד אכן ירה, בלא כל סיבה נראית לעין (פרט, אולי, ליום השנה להתנקשות המיוחסת לישראל בראש הארגון פתחי שקאקי) קטיושה לאזור אשדוד ביום רביעי האחרון. המחלוקת העובדתית נוגעת לתקיפה האווירית של ישראל בשבת בצהריים, שבה נהרגו חמישה מפעילי הג'יהאד.

הצילומים שהפיץ דובר צה"ל אכן מתעדים רקטה חריגה באורכה ובמשקלה (נדרשו שלושה אנשים לשאת אותה, במקום שניים להרמת קטיושת גראד). מצד שני, על פי המודיעין, מדובר בחוליה השייכת לאותה התארגנות שירתה את הקטיושה ביום רביעי. ניסוי ירי יכול להיות מופנה לכיוון ישראל. כשהשב"כ מזהה חמישה פעילים בג'יהאד - אחד מהם מוכר כבכיר בתחום הירי תלול המסלול - מטפלים ברקטה, ספק אם הוא צריך לעצור ולשאול אותם מה התוכניות שלהם.

אבל מכאן נובעת השאלה השנייה: אם ישראל הניחה שצפויה תגובה של הג'יהאד על הרג אנשיו, מדוע נדמה שהתנהלות העורף היתה אטית? בשבת אחר הצהריים, סוללות כיפת ברזל לא היו פרוסות במועד בתצורה מלאה להגנת הנגב, וכשכבר נפרסו נרשמו קשיים בהגנה על אשדוד ואשקלון. ההבדל ניכר אתמול, ביירוט המוצלח של הרקטות לאשדוד.

השאלה השלישית, המשמעותית ביותר, נוגעת ליחסי הכוחות בין ישראל לרצועה. אין ספק שהחמאס אינו מחפש כעת עימות צבאי - ומצדדי "עופרת יצוקה" יראו בכך הוכחה נוספת לתועלת שהניב המבצע, שהסתיים לפני שלוש שנים כמעט. מנגד, החמאס רשם כעת ניצחון מורלי לא מבוטל בעסקת שליט. מדוע שיבקש עימות, שבו יהיו לו נפגעים רבים לאין שיעור מאלו של ישראל? אין להתעלם גם מהשחיקה ההדרגתית בהרתעה: אילו נאמר לנו לפני שנה שממשלת ימין תבחר להבליג (באופן יחסי) על ירי רקטות שישתק את אשדוד, אשקלון ובאר שבע, האם זה היה נשמע תסריט סביר?

הפלגים הפלסטיניים מבינים זאת היטב. גם הג'יהאד והארגונים הקטנים, שנראה כי אינם חוששים מדי מפתיחת סבבי אלימות קצרים ובוודאי החמאס, שאינו משלם שום מחיר אף שישראל מתארת אותו כל העת כבעל הבית הבלעדי של הנעשה ברצועה. ישראל קונה בינתיים זמן ושקט, אך הסיכון הביטחוני שנשקף מהרצועה הולך וגדל. לא רק החמאס, אלא גם הג'יהאד, מחזיקים כעת ביכולת שיגור רקטות למרכז הארץ. במוקדם או במאוחר, שני הארגונים עלולים להתפתות ולהפעיל את היכולת הזה - וישראל תצטרך אז להגיב.

אי-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו