בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדיון באיראן יצא מהחדרים הסגורים - והזירה הפוליטית נכנסה לסחרור

מה שהחל כדיון ענייני במעלותיה ובחסרונותיה של התקפה ישראלית, הפך במהירות שיא עניין לניגוח פוליטי בין קואליציה ואופוזיציה

11תגובות

בשבוע שבו נחתו עשרות קטיושות בדרום ויותר ממיליון אזרחים נאלצו לשהות במקלטים בשל הירי מרצועת עזה, שקועה ישראל בוויכוח אחר, על מלחמה עתידית, תיאורטית, עם איראן. מה שהחל כדיון עקרוני, ענייני, במעלותיה ובעיקר בחסרונותיה של התקפה ישראלית על אתרי הגרעין האיראניים הפך, במהירות שיא, עניין לניגוח פוליטי בין קואליציה ואופוזיציה. אתמול כבר התחלף הוויכוח בפטפטת לשמה, כשבכירי השמינייה רומזים בפומבי על האפשרויות למהלך צבאי.

אחרי חודשיים של מאמרים וניתוחים, ב"הארץ" ובעיתונים אחרים, עלה הדיון התקשורתי עוד מדרגה כשנחום ברנע פרסם ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון טור בכותרת "לחץ אטומי" והוציא את הדיון על איראן מהחדרים הסגורים אל לב העיסוק התקשורתי. לפתע, כבר לגיטימי לשאול אם ראש הממשלה ושר הביטחון מתכוונים לתקוף באיראן בתקופה הקרובה - והזירה הפוליטית נכנסה לסחרור.

תמיכתם העקרונית של בנימין נתניהו ואהוד ברק במתקפה ידועה וכמוה גם התנגדותם הגורפת של ראשי זרועות הביטחון. איראן שוב במוקד בגלל שילוב בין לוחות זמנים דיפלומטיים ואופרטיביים, לצד נורות אזהרה שנדלקו בארצות הברית ובאירופה באשר לכוונותיה של ישראל.

אי-פי

אין מחלוקת בין גורמי המודיעין במערב כי תוכנית הגרעין האיראנית ממשיכה להתקדם. מאמצים משמעותיים, שחלקם יוחסו בתקשורת הזרה לישראל, גרמו לאיראנים לאבד שנים יקרות והתחזיות הקודרות על פצצה איראנית ב-2006 או 2007 התבדו. אולם כעת גורסים שירותי המודיעין כי יעברו כשנתיים או שלוש מרגע שתחליט טהראן על הצטיידות בפצצה (החלטה שטרם התקבלה) ועד שתשיג את יעדה.

לוח הזמנים הזה מקרב את ישראל אל דילמה משלה. על פי רוב הניתוחים שעשו מומחים במערב, תקיפה בחורף (מאמצע נובמבר עד אמצע מארס לערך) היא כמעט בלתי אפשרית, משום שהעננים הכבדים יפריעו לתפקודו של חיל האוויר. מהלכים והצהרות בצד הישראלי הביאו בחודשיים האחרונים להפעלת רכבת אווירית-דיפלומטית בקו וושינגטון-ירושלים. תחילה נקרא שר הביטחון לארה"ב. מיד אחר כך הגיעו לכאן לביקורים בהולים שר ההגנה ליאון פנטה ומחליפו בראשות הסי-איי-אי, הגנרל דיוויד פטריאוס.

פנטה הביא עמו מסר פומבי. ישראל, אמר, אינה צריכה לפעול באשר לאיראן בלא תיאום מלא עם הקהילה הבינלאומית. בצמרת כאן היו שהתעקשו לקרוא את המסר של פנטה ופטריאוס דווקא כהסכמה שבשתיקה עם פעולה ישראלית עתידית. במרומז, עולה כאן ההערכה כי הנשיא אובמה, שהשבוע ייכנס לשנת הבחירות בעמדת נחיתות בסקרים, אינו יכול להרשות לעצמו להתעמת ישירות עם ממשלת ישראל בעיתוי הזה ולהסתכן באובדן קריטי של הקול היהודי.

ישראלים אחרים, שצברו שעות רבות עם בכירי הממשל, מתעקשים על מסקנה הפוכה: אצל האמריקאים, הם טוענים, לא הוא לא. ארה"ב סבורה שתקיפה ישראלית תסבך את המצב במזרח התיכון (ואת האינטרסים האמריקאים בו) ללא היכר ולכן ממשיכה להתנגד לה.

יבול ההצהרות היומי אתמול כלל אזהרה של השר ברק כי "יכולים להיווצר מצבים שבהם ישראל תצטרך להגן על האינטרסים שלה ולעמוד על דברים שחיוניים לה בעצמה, בלי שתוכל להישען על כוחות אחרים". השר בוגי יעלון, הנחשב למוביל ההתנגדות בשמינייה להתקפה, אמר לגלי צה"ל כי "ישראל צריכה להתנהל באופן שבו הלוואי ו'צדיקים מלאכתם תיעשה בידי אחרים'".

ואילו שר הביטחון לשעבר, בנימין בן אליעזר (עבודה), אמר כי הוא חושש מ"תסריט אימים" שבו ישראל תתקיף באיראן, הזהיר מפני "מעשה נחפז" והביע תקווה כי "הבינה תתגבר".

בן אליעזר, כמו אחרים, חושד שהכוונות של השניים אמיתיות. מנגד, מעט מפתיע שוויון הנפש שבו מקבלים נתניהו וברק את הדיון הציבורי הפתאומי. עד כה לא נרשם שום מאמץ יוצא דופן של הצנזורה לחסום את סיקור המחלוקת.

נראה שההחלטה הסופית בעניין טרם התקבלה. הפורום המוסמך לכך הוא הקבינט או הממשלה, לא השמינייה (חסרת המעמד הרשמי) - ושני הראשונים כלל לא דנו בכך. נותרה בעינה האפשרות שמדובר עדיין בהפעלת לחץ ישראלית, מעין תרגיל של "תחזיקו אותי", שמטרתו להחזיר לסדר היום את העיסוק באיום האיראני, שנדחק מראש האג'נדה האמריקאית בשל תהפוכות האביב הערבי.

בנקודה זו תחול התפתחות חשובה בשבוע הבא, עם פרסום הדו"ח החדש של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ב-8 בנובמבר. הדו"ח צפוי לקבוע שאיראן עסקה, עד 2003 ואולי 2004, בפיתוח הערוץ הגרעיני הצבאי, כלומר במחקר שמטרתו ייצור פצצה גרעינית. הנוסח יהיה כנראה שהתוכנית הצבאית התקיימה PROBABLY (בסבירות גבוהה) ולא POSSIBLY (אפשרית) כבעבר. מדובר בשינוי משמעותי בעמדת הסוכנות, שתחת היו"ר הקודם, המצרי מוחמד אל-בראדעי, הקפידה למתן את ניסוחיה ולא להכעיס את האיראנים.

לדו"ח החמור מצטרף הכעס של ממשל אובמה על מזימת ההתנקשות האיראנית בשגריר סעודיה בוושינגטון, בחודש שעבר. שני אלה עשויים להעניק לארה"ב עמדת יתרון, מול התנגדותן של רוסיה וסין, במהלך מחודש להחרפת הסנקציות נגד איראן במועצת הביטחון. אם לכך יתווסף מה שנראה כאיום ישראלי בתקיפה אווירית, ייתכן שסיכויי המהלך יגדלו. גם הסנקציות שהוכרזו אשתקד גרמו נזק לא מבוטל לכלכלה האיראנית, בעיקר בגלל השפעתן העקיפה על חברות מערביות המבקשות כעת להתרחק מסחר עם טהראן.

עשו לנו לייק וקבלו את העדכונים, הפרשנויות והידיעות של הארץ אצלכם לפיד

לחישוב השיקולים הישראליים אין מנוס מלהוסיף עוד הקשר אחד. נתניהו אמנם מחויב מאוד לטיפול באיום האיראני, אבל ראש הממשלה הוא גם איש פוליטי, היודע לקרוא סקרים. השיקול האלקטורלי אינו נדחק מהתמונה, גם כשמדובר בהחלטות אסטרטגיות חשובות.

אחרי עסקת שליט, נתניהו נהנה מפופולריות שיא ולא נראה כמי שעומד בפני איום מיידי על יציבות ממשלתו. האם זה הזמן עבורו לקחת הימור כה עצום, בניגוד לדעתו של הממשל האמריקאי וחרף ההתנגדות הגורפת של כל ראשי מערכת הביטחון, לבד מברק? תקיפה באיראן תהיה מלחמת ברירה, שהציבור הישראלי יתקשה לקבל, בייחוד לנוכח עמדת הדרג המקצועי. יש לא מעט סימנים שעשויים להעיד כי הדילמה הנוכחית היא בעצם חזרה גנרלית להחלטה האמיתית, אחרי דו"ח סבא"א ואחרי סבב הסנקציות הנוסף באו"ם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו