בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ימים רעים, כנסת מסוכנת

64תגובות

לרגע, בין המושב שסגר את השנה שעברה לבין המושב שפתח את החורף, ריחפה באוויר תקווה. רוב מפגיני המחאה קראו "העם דורש צדק חברתי", אך לא התכוונו רק ליוקר המחייה. הם ביטאו כמיהה להשתחררות מתחושת המחנק והאין-מוצא. עתה, במהירות מפחידה, שבים ומשתלטים חוסר האונים והמועקה.

חוסר אונים ציבורי ואזרחי לנוכח עריצות הרוב הוא סימן מסוכן להתערערות הדמוקרטיה. הציבור לא ייצא עוד להפגנות: לא לזעוק נגד ההתערבות הפוליטית הבוטה בריבונות בית המשפט. לא להתריע ממסע ההסתה נגד ארגוני זכויות האדם. שקט ישתרר ברחובות. כתפיים נואשות יורמו, ידיים יישמטו.

והכנסת בשלה. מעולם לא היתה כנסת מסוכנת כמו הכנסת הנוכחית, שרבים מחבריה, אינם מבינים כלל מהי דמוקרטיה, מעבר לזכות ההצבעה. גם הח"כים השקולים והאחראים ביותר מניחים - בהיעדרויותיהם, בשתיקותיהם ובחולשתם - לקבוצה לא גדולה אך פאנאטית ונחושה, לדרדר אל התהום את בית המחוקקים, ואחריו את החברה הישראלית כולה.

למאבק על מערכת המשפט, ובעיקר על בית המשפט העליון, קדמו המאבק על התקשורת, על הצבא ועל החינוך, שהוכתרו בניצחון הימין הדתי-קיצוני. אין לטעות: העובדה ש"יש יותר חובשי כיפות" בקרב מקבלי ההחלטות, בדרגי הביניים בצה"ל, באקדמיה ובמערכות העיתונים וערוצי הטלוויזיה איננה בעייתית. להיפך, כשלעצמה היא ברוכה, כמובן, ומעידה על השתלבותם הנרחבת של הדתיים במשק ובחברה. תופעה המכונה באחרונה "השפחה שהפכה למלכה".

הבעיה טמונה בסימון המטרה. הרבנים שציוו על תלמידיהם לכבוש את ה"מעוזים" האלה, מציגים אותם כעמדות כוח שה"אליטה השמאלנית" לקחה לעצמה. מצוותם היתה לעבור מן "המושב האחורי של האוטובוס אל כיסא הנהג", כלומר ליטול לידיהם את הגה השלטון, אבל הם העדיפו לשכוח כמה דברים חשובים. האחד שהמעבר לא נעשה מהמושב האחורי אלא מהכיסא הקרוב ביותר להגה, כשהיושב בו נושף כל העת בעורפו של הנהג. השני, שרעיון נטילת ההגה בידי קבוצה מוגדרת הוא היפוכו המוחלט של הסדר הדמוקרטי ושל עיקרון הסולידריות החברתית והאזרחית. והשלישי - שחובשי הכיפות המתונים, הממלכתיים, נרמסו בדרך להשגת המטרה.

לא שפחה שהפכה למלכה לפנינו, אלא יועץ סתרים שהסית בחשאי נגד המלך, וברגע שחש שכוחו מאפשר לו - הוא בועט בשליט ותופס את כסאו. אלא שאז מתברר שפרט למזימה של תפיסת הכס אין לו שום תוכנית חלופית לסדר שהוא מוטט. הלוא כל השנים הוא ידע רק מה הוא לא רוצה שיהיה, ומסורתו לא התמודדה מעולם עם ריבונות, רק עם גלות כנועה.

במסגרת התהליך ההרסני הזה, דוהר עתה הימין אל הכס. בתירוץ הקלוש ששופטי העליון "אינם מייצגים את העם", הוא רוצה למעשה שהם ייצגו את דוד רותם, יעקב כ"ץ, מיכאל בן חורין, אביגדור ליברמן ופאינה קירשנבאום. אבל ביום שבית המשפט ייראה, באמת, כמו הכנסת הזאת, יחריד שאון ההתמוטטות לא רק את היכל המשפט, אלא את החברה הישראלית ואת הדמוקרטיה השבירה שלה.

ארכיון הארץ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו