בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

חיבתו של אקוניס למקארתי הוכיחה שקלינטון צדקה

חבר הכנסת הבקיע גול עצמי כשגייס לעזרה את אחד הפוליטיקאים הבזויים בהיסטוריה האמריקאית, ומי שייזכר לדיראון עולם ע"י יהודי ארה"ב

175תגובות

חבר הכנסת אופיר אקוניס נראה כמי שמוציא את המרצע מן השק, כשאמר אמש בטלוויזיה שהסנאטור האמריקאי הזכור לרע ג'וזף מקארתי "צדק בכל מלה שאמר". היתה זו סיומת מאירת-עיניים, חייבים להודות, לשבוע סוער למדי ביחסים בין ישראל לארצות הברית בכלל, ובין ישראל ליהודי אמריקה בפרט.

הנה מגיע חבר כנסת מהליכוד, סגן יושב ראש הכנסת ומקורב לראש הממשלה, שבא להשיב לביקורת שהטיחה שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון נגד היוזמות האנטי-דמוקרטיות בכנסת, ובמי הוא בוחר כתנא דמסייע? בסנטור ג'וזף מקארתי, אחד הפוליטיקאים הבזויים ביותר בתולדות ארצות הברית, ומי שייזכר לדיראון עולם על ידי יהודי אמריקה.

במספר מלים מצומצם - שבנדיבות אפשר לייחסן לכמה דקות של חוסר ריכוז - הבקיע אקוניס גול עצמי, שהיה למעשה שלושער: הוא העניק ליריביו הפוליטיים טיעון מנצח נגד חוק העמותות שהוא בעצמו מקדם; הוא חיזק את טענת קלינטון שתפיסת הדמוקרטיה בישראל יורדת מהפסים; והוא גם סיפק הוכחה ניצחת לכך שלא רק אוקיינוס גיאוגרפי מפריד בין ישראל ליהודי אמריקה, אלא תהום תפישתי של ממש, אלה ממאדים ואלה מנוגה, או להיפך.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הפרשנויות ישירות לפייסבוק

פתאל מיכל

נכון שאקוניס ניסה לתקן את הרושם שיצר על ידי כך שהבהיר שהתכוון לומר שמקארתי "צדק" במובן הזה שמרגלים סובייטים אכן התגלו בארצות הברית בתקופת המלחמה הקרה, אבל זה דומה לטענה שאחמדינג'אד "צודק" כי בישראל באמת שולט משטר ציוני. מה שעדיין טעון בירור זו השאלה האם אקוניס כלל מודע לעובדה שאותם מרגלים שאכן נחשפו באמריקה בתחילת שנות ה-50, בשעה שמקארתי היה עסוק בניהול האינקוויזיציה שלו בקונגרס, נתפסו על ידי גורמים אחרים לגמרי, וששמו של הסנאטור ממדינת ויסקונסין נקשר לעד עם "רדיפה ממשלתית, שמטרתה לסמן ולהעניש פעילים הנוקטים עמדות פוליטיות שאינן תואמות את רצון הממשל או חשודים בחוסר פטריוטיות במדינה דמוקרטית, תוך הסתמכות על שמועות, עדויות מפוקפקות וראיות בלתי מספיקות", כפי שמוגדר בוויקיפדיה. נשמע מוכר, לא?

ואני מניח - לא, אני ממש מקווה - שלאקוניס לא היה מושג עד כמה נתעב שמו של מקארתי בעיני יהודי אמריקה, עד כמה הוא נחשב כאן לאחד הנבלים הגדולים בתולדות הקהילה היהודית האמריקאית, כמה צלקות הותיר שלטון הטרור שהנהיג בזיכרון הקולקטיבי של דור שלם של יהודים; כמה חיים יהודיים נהרסו, מעל ומעבר למשקלם היחסי באוכלוסייה, על ידי הטיהורים והפיטורין וההלשנות והרשימות השחורות שפרחו בהשראת מקארתי; ועד כמה שמחו היהודים כשאמריקה סוף סוף התעשתה והדיחה וגינתה והשפילה את הסנאטור המסית והמדיח ואף התייחסו למותו הפתאומי בגיל 48 מסיבוכי אלכוהוליזם כעונש, גם אם קל מדי, מידי שמיים.

המעידה של אקוניס צריכה אפוא לשמש כתמרור אזהרה למה שנתפס על ידי חוגים רחבים באמריקה - בצדק, לדעתי, אבל גם אם לא בצדק - כהתנתקות הדרגתית של ישראל מנורמות דמוקרטיות בסיסיות. המאבקים נגד בית המשפט העליון הישראלי, שעדיין נחשב כאן למבצר אמין ויוקרתי של הדמוקרטיה הישראלית; ההגבלות בצבא נגד שירת נשים והפרדתן באוטובוסים, שעם כל הכבוד להלכה היהודית אינם יכולים שלא לעורר אסוציאציה ישירה לסעודיה ואיראן; והניסיון להצר את צעדיהם של ארגונים תומכי זכויות אדם שכנגד דומיהם ניהל מקארתי מלחמת חורמה - כל אלה מצטרפים לכדי תמונה כוללת שמערערת, בין היתר, את תקפות מושג ה"ערכים המשותפים" שבשמו נשבעים מנהיגי ישראל בבואם לפאר ולרומם את איתנות היחסים בין ירושלים לוושינגטון.

במובן הזה, פעילותם הקדחתנית של חברי כנסת מהימין ושל רבנים ריאקציונרים מהווה איום אמיתי על יסודות הברית בין ישראל לאמריקה, ובשל הסכנה לברית זו, שהמחוקקים הישראלים ככל הנראה אדישים אליה, מצאה לנכון קלינטון לומר את דבריה הבלתי שגרתיים בפורום סבן.

וגם אם היהודים האמריקאים אכן הגזימו במחאתם הקולנית על כמה פרסומות טלוויזיה שנועדו להחזיר ישראלים הביתה, שתיקתם היחסית בעניין ערעור תדמיתה הדמוקרטית של ישראל איננה צריכה להתפרש כסימן לאדישות, אלא להיפך. בשיחות פרטיות מביעים מנהיגים יהודים רבים זעזוע מהימצאותה של ישראל על מה שנתפש בעיניהם כמדרון חלקלק של צעדים אנטי דמוקרטיים, אך הם מהססים מלהביע את מצוקתם בעל פה, הן מחשש שיפגעו בתדמית ישראל שעליה הם מנסים בימי שגרה לשמור מכל משמר, והן מתוך תקווה ילדותית שיום אחד יתעוררו והופ, הסיוט ייגמר, מבלי שנאלצו לבקר את ישראל בפומבי.

אבל אולי חבר כנסת ישראלי שרואה במקארתי מקור השראה ומודל לחיקוי ינפץ להם את האשליה הזו ויעורר אותם לפעולה. אולי הגיע הזמן שהם ישאלו את הישראלים האם הם מזהים את עצמם מבין השורות של הדברים הבאים:

"אסור לנו להתבלבל בין חוסר הסכמה לחוסר נאמנות. עלינו לזכור שהאשמה איננה הוכחה ושהרשעה תלויה בראיות ובהליך משפטי. לא נתהלך בפחד, האחד מהשני. לא ניתן לפחד לדחוף אותנו אל עבר עידן של אי שפיות, אם נתעמק בהיסטוריה שלנו ובאמונות שלנו ואם נזכור שאיננו צאצאים של אנשים פחדנים, אנשים שפחדו לכתוב, לדבר ולהגן על ערכים שהיו, באותה השעה, בלתי פופולאריים".

"אין זה הזמן לאנשים שמתנגדים לשיטותיו של הסנטור מקארתי להיאלם דום, גם לא אלה התומכים בו. אנו יכולים להתכחש למורשת שלנו ולהיסטוריה שלנו, אך איננו יכולים להתחמק מהאחריות לתוצאה. אין דרך לאזרח המדינה להתנער מחובותיו. כאומה, ירשנו את הנטל הזה בגיל צעיר. אנו מכריזים על עצמנו, כפי שאנו באמת, כמגני החרות בכל מקום בעולם שבו היא קיימת - אך איננו יכולים להגן על החרות בעולם אם נתנער ממנה בבית פנימה".

"מעשיו של הסנאטור הזוטר ממדינת וויסקונסין גרמו לחרדה ולהשתוממות בקרב בעלי בריתנו בעולם, והעניקו מזור וסיוע לאויבנו. ואת מי צריך להאשים? לא אותו. הוא לא יצר את הפחד הזה - הוא פשוט ניצל אותו בצורה מוצלחת למדי. קסיוס צדק אפוא כשאמר 'האשמה איננה בכוכבים, ברוטוס יקירי, אלה בנו'".

כך אמר השדר האמריקאי האגדי, אדוארד מורו, בשידור הטלוויזיה המפורסם שלו ב-9 במרץ 1954, שהפך לסמל ההתנגדות למקארתי ולסממני תקופתו, ושאותו סיים מורו במשפט השגור עליו שהוא גם שמו של הסרט שביים ג'ורג' קלוני באותו הנושא:

"Good Night and Good Luck"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו