ברק וגנץ

התנהלות שלומיאלית שגררה חריגה מפרופורציה

הניסיון להשתיק את הבדיחה ניפח אותה, אך המאבק בהדרת נשים חשוב מכדי שייסחף לכיוון כה מטופש. האשמת גנץ בסקסיזם היא חסרת כל בסיס

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

שני גברים לא צעירים מתעוררים בחמש בבוקר לצפות בתרגיל גדודי, עוד תרגיל גדודי ברמת הגולן. ההמתנה לתרגיל, שכמוהו בדיוק ראו מאות פעמים בעבר, כרוכה במידה לא מבוטלת של שעמום. לובש המדים בין השניים פולט הלצה מסורבלת קצת. האזרח מגיב בבדיחה טרחנית משלו. כמה שניות מאוחר מדי השניים מגלים שהוקלטו - ובערב צומחת לנו שערורייה ציבורית, עם חברות כנסת שמתארות את הרמטכ"ל כ"שוביניסט וסקסיסט".

אהוד ברק שאל מאיפה באו החיילות שצפו בתרגיל של גולני. בתשובה של בני גנץ ("בהפסקה הן מתחילות לשיר") היתה טמונה כנראה עקיצה כפולה: האחת, על חשבון החטיבה המארחת, שריבוי המפקדים והחיילים הדתיים בשורותיה גרר תופעות של הקפדה יתרה על צניעות, כולל ניסיונות להרחקת נשים משירה בטקסים. השנייה, על חשבון העיסוק הציבורי המופרז לטעמו במחלוקת על שירת החיילות. ברק, משועשע, הוסיף חידוד על עובדת הלשכה שלו, שיכולה לשיר במקום החיילות, משום שאינה לובשת מדים.

גנץ וברק בתרגיל המדוברצילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

ההתנהלות התקשורתית של שתי הלשכות בפרשה הזניחה הזו היתה מעט שלומיאלית. ברק וגנץ, כמו אובמה וסרקוזי לפני כמה שבועות, היו צריכים להניח מראש שדבריהם מוקלטים. בדיוק בשביל זה האנשים עם המיקרופונים מקבלים משכורת. אחרי שכבר הבינו, הניסיונות להשתיק את הסיפור רק הגדילו את הנפח שלו. מי שמכיר קצת את גנץ וצופה בהקלטה רואה שהוא מתבדח עם כתב ערוץ 2, ניר דבורי. מובן שהרמטכ"ל לא רוצה שהסיפור ישודר, אבל האזהרה ("זו הכתבה האחרונה שלך") היא בדיחה.

למרבה הצער, לא בטוח שכך מבינים את זה הצופים בבית - או בכנסת. מקהלת התגובות נגד הרמטכ"ל והשר היתה חריגה מוחלטת מפרופורציות. המאבק נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי, גם בצה"ל, חשוב מכדי שייסחף לכיוון כה מטופש. אפשר לטעון נגד גנץ שאינו נחרץ דיו מול הרבנים, אבל האשמתו בסקסיזם היא חסרת כל בסיס.

בני גנץ הוא אישיות חריגה בנוף הרמטכ"לים. לא רק משום שיש לו חוש הומור (בדרך כלל יותר מוצלח), אלא משום שאינו לוקח את עצמו כל הזמן ברצינות תהומית. לראשונה זה יותר מעשרים שנה מפקד על צה"ל רמטכ"ל שאין לו יומרה לכהן כראש ממשלה עתידי.

בשבוע שעבר, כשגנץ ביקר בתרגיל בצאלים וכמעט ונפגע מפגז תועה, נלווה לביקורו כתב גלי צה"ל. גנץ ודובריו לא עשו שום ניסיון לחסום או לצמצם את הפרסום המביך. אפשר רק לשער איך היו נוהגים במקרה כזה חלק מקודמיו. ישנן די סיבות לביקורת על התנהלות רמטכ"ל, אבל צליבה תקשורתית על זוטות היא צעד מיותר, שסופו עלול להיות הסתגרות מפוחדת של צה"ל כלפי העיתונות, בדיוק כפי שקרה בעבר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ