בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דין לערבים, ודין שונה ליהודים

22תגובות

קל לדמיין מה היה קורה לו פלסטינים היו פולשים לבסיס צבאי, משחיתים כלי רכב, מבעירים צמיגים, מיידים אבנים על מפקד החטיבה ופוצעים את סגנו. זה היה נגמר כנראה בהריגה, פציעה ומעצרים רבים. אך השבוע לא דובר בפלסטינים, אלא ביהודים, וכפי שדווח כאן - הם יידו אבנים לא רק על חיילים, אלא גם על פלסטינים.

אחד ההסברים שנשמעו להריגתו של מוסטפא תמימי, פלסטיני שנורה למוות בסוף השבוע בהפגנה בנבי סאלח, היה שהוא יידה אבנים. גם אם כך היה, הרי שאי אפשר להתעלם מהיחס השונה בין מיידה אבנים אחד למשנהו, שנטוע כולו בהיותו של האחד יהודי והשני ערבי. ריבוי האירועים של יידוי אבנים מצד מתנחלים כלפי צה"ל וכלפי פלסטינים, בלי ירי של צה"ל עליהם, מעיד על הצביעות שבטענה המצדיקה ירי בפלסטינים בכך שהם מיידים אבנים בהפגנות. יתרה מכך, להבדיל מהפורעים, תמימי לא פלש לבסיס צבאי. אם כבר, ההפך הוא הנכון: הוא ניסה להגן על כפרו מפני פלישה וגזל על ידי מתנחלים.

סמיכות הזמנים בין שני האירועים מזמינה את ההשוואה ביניהם, אך למעשה הפער מוכר זה זמן רב: פלסטינים שמפגינים נתקלים באלימות - לעתים קטלנית - ובמעצרים; יהודים בשטחים, גם כאשר הם מתפרעים ונוקטים אלימות כנגד פלסטינים וחיילי צה"ל, זוכים לרוב בחסינות בפועל, הן מצד המערכת הצבאית והן מצד המערכת המשפטית.

היחס השונה הזה הוא סימפטום לבעיה רחבה עוד יותר: שתי אוכלוסיות שחיות באותו שטח, כאשר מערכת שונה של דינים ושל התנהגות הצבא חלה כלפיהן. ישראל מחילה את חוקיה על המתנחלים וההתנחלויות באופן סלקטיבי, בצורה שיוצרת משטר המפלה על בסיס השתייכות לאומית. בוטה במיוחד היא העובדה שהחקיקה בנושא קובעת כי לצורך נושאים מסוימים יחול החוק הישראלי על אדם שגר בשטחים אם הוא ישראלי "או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות", כלומר אפילו על יהודי שאינו אזרח ישראלי.

לא לחינם אסר המשפט הבינלאומי על מדינה כובשת ליישב את אזרחיה בשטח הכבוש: אחת התוצאות של התיישבות כזו עלולה להיות סיפוח דה-פקטו של השטח, כאשר המדינה הכובשת מעניקה לאזרחיה זכויות יתר, מבלי שהעניקה זכויות שוות לאוכלוסייה הכבושה. כך, תחת החסות של משטר כיבוש, מתקבע משטר גזעני של הפרדה אתנית. זהו התסריט שהתממש בגדה המערבית. על כן, הגינויים שנשמעים עתה על התפרעות המתנחלים יישארו חלולים, כל עוד הנורמה היא שבשטחים יש שתי אוכלוסיות, אחת של מנשלים והאחרת של מנושלים, כאשר מערכות דינים ונוהגי אכיפה שונים חלים עליהן על פי השתייכותן הלאומית.

האלימות והנישול מתבצעים הן ישירות על ידי המדינה והן על ידי מתנחלים תחת חסות המדינה. מי שמאפשר לאוכלוסייה אחת לנהוג באדנות ובאלימות כנגד אוכלוסייה אחרת ולנשלה, בל יתפלא כאשר לעתים תופנה האלימות גם כלפי צה"ל. הכתובת כבר על הקיר זה זמן רב. הגיע הזמן לקרוא אותה.

אייל גרוס מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו