בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה הוא, התותח הקדוש

"נחצה קו אדום", מדקלמת המקהלה. אבל אין קו, בטח שלא אדום. ומי שתובע להשתיק את המואזין, אל יספוק ידיים כמופתע לנוכח המסגד המוצת

66תגובות

מבול ההוקעות משלשום לא כיבה את האש גם אתמול; מצעד הלפידים שלהם עדיין מרעים, הם כאן. והם בדרך אל מסגדי הר הבית, אל התבערה הגדולה שתאחז בכל פינות הבית; המגנים יכולים להכין את המטפים וההטפות. שבעה בתי תפילה מוסלמיים הוצתו ונשרפו, ולכבוד החג בשבוע הבא תהיה לנו חנוכייה שלמה; שימו לב לשמש.

"צה"ל זה אנחנו", כותב יושב ראש מועצת יש"ע, בניעור חוצן אופייני ועד יעבור זעם. ניכרים דברי אמת: ככה צה"ל נראה - כמיליציה של מתנחלים. חפרפרות כירסמו ביסודותיו, והותירו ממנו תפאורה מקרטון. כבר מזמן לא ברור למרותו של מי הוא סר, ורבנים גוברים על מפקדים. מפקד הפיקוד משלה את עצמו, לא הוא המפקד בשטח. האם רק אבן בראש תגרום לו להבין?

"נחצה קו אדום", מדקלמת המקהלה בגרון ניחר. שום קו, בוודאי לא אדום. הפעם עולה השוועה השמיימה, כי הפעם נגעו ופגעו במשיחי, תקפו את מפקד החטיבה, פצעו את סגנו, הסירו את אופני מרכבותיהם. קול הזעקה לא נשמע לפני חמישה ימים, כאשר מוסטפא תמימי נורה ונהרג מטווח קצר ובכינון ישיר, וגם במקרה הזה ייסגר התיק מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור כמו מאות תיקים לפניו ולאחריו. האם "הקו האדום" הוא הקו שמבדיל בין דם לדם, וסוג דם אחד סמוק יותר?

אמיל סלמן

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"זה רק קומץ, המתיישבים הם ציבור שומר חוק", מקפידים להדגיש בכל הזדמנות פן ירגזו ראשי המתנחלים וזנבותיהם. כל הארץ קמצים קמצים - מכאן קומץ מתנחלים ומכאן קומץ חרדים ומתחרד"לים, וכל קומץ כזה יכול לחנוק ארי. להווי ידוע וזכור לשמצה: כל ההתנחלויות קמו בניגוד לחוק, וכעת מנסים לטהר שרצים אחרונים, שרוחשים ורומשים על קרקע פרטית שנגזלה. נכון, אריאל שרון ושמעון פרס ואהוד ברק ובנימין נתניהו עמדו כולם ליד העריסה, ואף על פי כן נולד ממזר; כולם שימשו סרסורים לדבר עבירה שגררה עבירה.

אין הכרח איפוא להתרשם יתר על המידה מהזדעקותם המתוזמרת, כשהגולם קם על יוצרו, כי הם-הם היוצרים. אלף פעמים הוזהרו מפני היווצרותה של מדינה בתוך מדינה, של צבא בתוך צבא, ולא רצו לשמוע. פחד מתנחלים ורבניהם נפל עליהם, ולנו לא נותר אלא לראותם בשפלותם - מפזזים ומכרכרים לפני ארון הקבורה של הציונות - ולבוז להם.

המדינה הזאת, כפי שהכרתם אותה, כפי שאהבתם אותה, הולכת לכם לאיבוד, ואולי כבר אבדה, בזמן שישנתם. לא עוד "עשבים שוטים", לא עוד "גידולי פרא", זאת הערוגה. התפוחים הרקובים נפלו קרוב מדי אל העץ החולה.

מי שזרע רוח, אל יעמיד פנים נרעשות בבוא סופת הטרור היהודי; מי שהוסיף שמן למדורה, אל יתחזה פתאום ללוחם אש שרוצה ויכול להשתלט על השריפה; מי שתובע להשתיק את המואזין, אל יספוק ידיים מלוכלכות כמופתע לנוכח המסגד המוצת; מי שהעניק חנינה לרוצחים מהמחתרת היהודית הראשונה ולרוצחי קו 300 מהשב"כ, אל יתפלץ לפגישה המחודשת עם יורשיהם בגבעות.

לא ייאמן כי יסופר בספרי המנחמים: עשרות טרוריסטים פושטים על בסיס צבאי, עושים בו שמות, ואיש לא נעצר, אף לא אחד. איפה הוא, התותח הקדוש, כשזקוקים לו בדחיפות; איפה כל אלה, המתיימרים להיות תלמידי בן-גוריון וממשיכי דרכו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו