בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסגד שהותקף: הפתח בין ירושלים של מעלה לזו של מטה

המסגד ברחוב הנביאים בירושלים הותקף על ידי יהודים כבר לפני 82 שנים, בתגובה למאורעות 1929

תגובות

ההתקפה נגד מסגד נבי עכאשה שברחוב הנביאים בירושלים לא היתה ההתקפה היהודית הראשונה על המקום. לפני 82 שנים, בתגובה למאורעות 1929, התנפלו יהודים על המסגד שכבר אז שכן בלבה של שכונה יהודית והציתו אותו. ספרי קוראן ופרוכת בד ירוקה עלו באש. המפגעים חזרו למסגד הקטן שוב לפני כמה שנים באינתיפאדת אל-אקצא, אז רוססו כתובות נאצה על קירות המסגד.

זו כנראה חוכמה קטנה לתקוף דווקא את המסגד הזה, ששוכן בלב שכונה חרדית ונטוש כבר עשרות שנים. כיום זה שטח פתוח קטן בלב השכונה החרדית הצפופה. בין המסגד למבנה הקבר הקדום שבמקום נבנה גן משחקים קטן. במקום מתפללים, מתקבצים בו סיפורים ומסורות יהודיות ואיסלאמיות.

על פי מסורת הקבלה היהודית הירושלמית, הגבעה שעליה עומד המסגד היא לא פחות מאשר פתח מעבר בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה. המסורת הזו מחשיבה את הגבעה לאחד מאתרי "פתחא דקרתא" - פתח העיר - ועל גבעה זו יופיע ביום מן הימים משיח בן יוסף, מי שיבשר את בואו של משיח בן דוד. "זוהי מעין מעטפת מיסטית סביב ירושלים שמכוונת נגד הפתח של ירושלים של מעלה", מסביר ד"ר ראובן גפני ממכון יד יצחק בן צבי. הסופר חיים באר כתב במאמר בשם "עיר לא מושגת" כי במקום התכנסו ראשוני הפרושים בירושלים, תלמידיו של הגאון מווילנה, ובאוהל שנטו היו מקיימים משמרות ללימוד הזוהר ותורת האר"י. לדבריו, בזמן המצור ב-1948 התכנסו במקום מקובלים וקיימו תפילות לבקשת ישועה, "שאחריהן הוקל, כמובן, המצב הקלה רבה".

במסורת הערבית מייחסים לגבעה לא פחות מאשר את מקום קבורתם של שלושת נביאי הדתות המונותיאיסטיות - משה, ישו ומוחמד. מסורת זו השפיעה על הנציב הבריטי ג'ון צ'נסלור להעניק את השם "הנביאים" לרחוב הסמוך. המבנה הקדום, שבו נכתבה אתמול הכתובת "ערבי טוב הוא ערבי מת", הוא מבנה קבר מפואר מהתקופה האיובית - סוף המאה ה-12 לספירה - ולדברי חוקר המקום מטעם רשות העתיקות, תאופיק דעאדלה, מדובר במבנה הקבר המפואר ביותר מחוץ לחומות מאותה תקופה. "על פי המסורת, קברו שם אנשים, וכשחזרו אחרי שנים ראו שהגופות לא נרקבו", הוסיף. הקבר נבנה בעבור לוחמים ממשפחת אל קמריה, שהגיעו לארץ כחלק מצבאו של כובש ירושלים צאלח א-דין, ונצריה עדיין מתגוררים בעיר.

מאוחר יותר הוקם בסמוך מבנה ממלוכי ובמאה ה-19 נוסף אליו גם צריח מסגד. תארוך בוטני של שני עצי זית הנטועים במקום קובע כי הם נשתלו שם לפני 800 שנה. שמו של המסגד, נבי עכאשה, נובע ממסורת איסלאמית נוספת שלפיה זהו מקום קברו של חברו של הנביא מוחמד ואחד מראשוני הלוחמים למען האיסלאם. עכאשה היה האדם שכשנשברה חרבו, נתן מוחמד בידו ענף של עץ ששימש כחרב לכל דבר.

עד למלחמת השחרור היתה משפחה ערבית שגרה בסמוך ותחזקה את הקבר והמסגד. במלחמה ננטש המסגד ונותר בשיממונו מאז. מכל הסיפורים והאגדות שנקשרו במקום, המדהים ביותר הוא כנראה זה שמספר ד"ר גפני על מה ששמע מאחד מוותיקי השכונה. "סיפר לי אחד התושבים שאבא שלו היה הולך לבני עקיבא והנער הערבי, בנה של המשפחה שתחזקה את המסגד, היה מגיע לפעולות בסניף בני עקיבא כי החברים שלו היו יהודים. המציאות היתה אחרת".

ארכיון רשות העתיקות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו