בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזעם בפלוג'ה לא יחלוף גם אחרי עזיבת החיילים

ככל שנוכחות האמריקאים בעיר החלה להתפוגג, החלו התסכול והחשדות שלה להיות מופנים כלפי הממשלה בראשות השיעים שישבה בבגדאד

תגובות

פלוג'ה, עיראק. הם באו ביום רביעי כדי לקבור את המלחמה. כוהני דת ושייחים, ילדים ואלמנות מכל רחבי העיר העיראקית המצולקת הזו. הם ניצבו בצלו של אחד הגשרים ונופפו בשלטים, שרפו דגל אמריקאי, הציגו תמונות של יקיריהם וצעקו סיסמאות בגנות האמריקאים העוזבים. "זה פסטיבל", אמר שייח חאמד אחמד האשם, ראש המועצה המקומית, שארבעת קודמיו נרצחו.

פלוג'ה, שהיתה בעבר בלב תופת המלחמה בעיראק, להוטה לשים קץ לתשע שנים קשות של פשיטות, הפצצות וקרבות מבית לבית. בעיר הזו נהרגו לפחות 200 חיילים אמריקאים ואלפי אזרחים ומורדים עיראקים, שהעיר מתאבלת עליהם באופן זהה - כעל קדושים מעונים. היום פלוג'ה היא עיר ששואפת נואשות להגיע לשגרה נורמלית.

קריאות מואזינים לבוא לתפילה נשמעות מצריחים שבעבר הסתתרו בהם צלפים מורדים. במסעדות, שבעבר נחרבו על ידי הפצצות מהאוויר, מלצרים מדלגים כעת משולחן לשולחן כשבידיהם מגשים מלאים בקבבים ועגבניות צלויות. בתים מפוארים צצים מבין ההריסות. הבונים הם שייחים, קבלנים וכל מי שהפיק תועלת - חוקית או לא - מסכומי הכסף האדירים שהאמריקאים הזרימו לעיראק בתקופת המלחמה.

ואולם, על אף הבניה והשיקום, פלוג'ה ממשיכה להיות תקועה בין עברה לבין ההווה שלה והכעס על האמריקאים ימשיך ללא ספק להתקיים גם אחרי לכתם.

המורשת שהאמריקאים מותירים מאחוריהם נראית בבירור בקירות הבטון המחוררים מכדורים ופגזים, ובבניינים שעדיין הרוסים; היא נראית היטב בפניהן של האלמנות, שהצטופפו ביום רביעי - "יום ההתנגדות והחירות" - על המדרגות של "מרכז החינוך האיסלאמי", כשבידיהן תמונות של בעליהן ובניהן המתים, ובפיהן בקשה לקבל פיצויים על אובדנם.

מורשת האמריקאים נראית בבירור גם בפניו של מוסטפה כאמל, צעיר בן 16 הצופה בנאומים מכיסא הגלגלים שלו. לפני חמש שנים, הוא נקלע לאש צולבת בין חיילים אמריקאים לבין מורדים ונורה בצווארו. הוא נשאר משותק, אך הוא הציב לעצמו כמה מטרות ברורות מאוד לעתיד: להיות רופא, לחזור ללכת, ושהאמריקאים יסבלו כמו שהוא סבל.

פלוג'ה, עיר המסגדים, היתה ידועה בעבר כנקודת מעבר סונית-שמרנית בדרך מבגדאד לסוריה, והיא היתה מרכז תעשייתי אזורי. ואולם, היא פרצה לתודעה האמריקאית במארס 2004, כשמורדים תקפו רכב שבו ישבו ארבעה קבלנים אמריקאים, ואספסוף צוהל גרר את גופותיהם החרוכות דרך רחובות העיר ותלה שתיים מהן על הגשר מעל נהר הפרת.

תמונות האמריקאים, שגופותיהם נשרפו עד לבלי הכר כשהן מוקפות בקהל מריע, העמיקו בארה"ב תחושה לא נוחה, שמא הכיבוש נכנס לסחרור ויוצא מכלל שליטה. הצבא האמריקאי נשבע להשליט סדר בפלוג'ה. באפריל 2004 ובסוף אותה שנה נערכו שני קרבות גדולים שהחזירו לידי הצבא את השליטה על העיר, אך החריבו אותה וגרמו למותם של מאות בני אדם.

ככל שנוכחות האמריקאים בעיר החלה להתפוגג, החלו התסכול והחשדות שלה להיות מופנים כלפי הממשלה בראשות השיעים שישבה בבגדאד, וכלפי החיילים העיראקים שעליהם פוקדים קצינים הנתונים למרותו הישירה של ראש הממשלה נורי אל מאליכי.

שייח האשם, שניצל מניסיונות רבים לרצוח אותו, מותח ביקורת חריפה נגד בגדאד על שאינה מסייעת לדבריו לשיקומה של פלוג'ה. הוא אומר שמבין 10,000 הבתים שנהרסו בפלוג'ה, הרוב הגדול שופצו או נבנו מחדש אך רבים מבתי החרושת שנפגעו עדיין סגורים.

מוחמד חוסיין אל הלבוסי שיקם את המסעדה שלו, שנהרסה כליל באוקטובר 2004 בהפצצה אמריקאית שבה נהרגו בנו, אחייניתו ואחיינו. ואולם, שנים אחדות לאחר שפתח אותה מחדש, הוא החליט להרוס אותה ולבנות אותה מחדש בפעם השניה. "זה נותן לעיר טעם טוב", הסביר.

אי-אף-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו