בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לו רק הייתי כדורגלן

המדינה אוסרת על סטודנטים מעזה ללמוד בגדה. האוניברסיטאות הן הרי חממה להתאהבויות, ואז קיים החשש שהצעירים יעתיקו את מרכז חייהם לאיו"ש וישתקעו בו

58תגובות

מה שמאחד את לוג'ין א-זעים, סטודנטית למשפטים, מוחמד - סטודנט להנדסה וסעיד קדיח, משורר - הוא שהם אינם כדורגלנים בנבחרת פלסטין. לו היו כדורגלנים, שלושת הפלסטינים הצעירים והמוכשרים האלו, תושבי עזה, היו מקבלים מהרשויות הישראליות אישור לצאת ממחסום ארז, לעבור דרך ישראל ואז לשהות בגדה המערבית.

שישה עשר פריטים יש ברשימת הקטגוריות המורשות לצאת מעזה ולהיכנס לישראל ול"איו"ש". זוהי רשימה ארוכה, של לשכת מתאם הפעולות בשטחים, שמכילה מאות ספורות של אנשים (מבין מיליון וחצי), שישראל מאפשרת להם קמצוץ של חופש תנועה. בין צוותים רפואיים, חולים הזקוקים לטיפול מציל חיים, קרובים מדרגה ראשונה של חולים קשה, משת"פים (הקרויים "מאוימים") וסוחרים בולט מספר 15 ברשימה: "כניסת כדורגלנים: מותרת כניסתם לישראל, אף לצורך מעבר לאיו"ש או לחו"ל, של שחקני נבחרת הכדורגל הפלסטינית והנבחרת האולימפית הפלסטינית לצורך השתתפות באימוני ומשחקי הנבחרת, בכפוף לפנייה מטעם המשרד לעניינים אזרחיים (הפלסטיני)".

אבל לוג'ין, מוחמד וסעיד אינם כדורגלנים שהתאחדות הכדורגל העולמית, פיפ"א, מתעניינת בהם. נסיעתם לגדה המערבית ושהותם בה אסורות. שום איגוד אקדמי בינלאומי לא אימץ את זכותם העקרונית לחופש הבחירה במקום לימודים. סעיד קדיח הוא צעיר שמאזן את לימודי הכלכלה ומינהל העסקים בעזה בכתיבת שירים שמעוררים עניין בארץ ובחו"ל. משרד התרבות הפלסטיני ברמאללה הזמין אותו לסדרת פגישות וערבי קריאת שירים. אבל "מוקד פניות ציבור" במינהלת התיאום והקישור (המת"ק הכפוף למתפ"ש) כבר הודיע ל"גישה, מרכז למען הזכות לנוע", ש"לאחר בדיקת ענייניו של מרשכם הוחלט לסרב את בקשה" (השגיאות במקור).

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות ישירות לפייסבוק שלכם

מוחמד, בן 19, יצא ב-2009 פעמיים דרך ארז לגדה ואז לחו"ל. הוא היה במשלחת שלום של נוער ישראלי ופלסטיני. המימון אמריקאי. השנה הוא התקבל ללימודי מכטרוניקה (שילוב של הנדסת מכונות ומדעי המחשב) באוניברסיטת ביר זית. אביו קצת צחק עליו, הוא סיפר בטלפון מעזה, על אשלייתו הגדולה - שיורשה לנסוע 70 קילומטר וללמוד באוניברסיטה פלסטינית, עם פלסטינים כמוהו, במרחק ארבעה קילומטרים מהמוקטעה, מתחם הנשיאות של מחמוד עבאס. ואכן, גם כאן "לאחר בדיקת עניינו של מרשכם, הוחלט לסרב את בקשה".

ללוג'ין א-זעים ימלאו בינואר 18 שנה. הממוצע שלה בבחינות הבגרות בשנה שעברה היה 98. היא למדה בתיכון "המשפחה הקדושה", שמימונו בא מהוותיקן אך הרוב הגדול של 1,200 תלמידיו הוא מוסלמי.

"לא ידעת שישראל אינה מרשה לסטודנטים מעזה ללמוד בגדה המערבית", שאלתי אותה שאלה רטורית. לפני שלוש שנים אחיה הבכור, גם הוא תלמיד מצטיין, התקבל לביר זית. כשהיתר המעבר דרך ישראל לא ניתן, הוא נסע ללמוד משפטים בלונדון. לוג'ין היתה בגדה המערבית רק פעם אחת בחייה: יום אחד, בגיל שש. כמעט מתחילת לימודיה בתיכון חשבה על לימודים בביר זית. "נרשמתי כי היתה לי תקווה. הרי לא עשיתי כלום, אני צעירה רגילה וחשבתי שייצא לי אישור". היא חיכתה כחודש עד שהתשובה הגיעה ל"גישה". כמובן: "לאחר בדיקת עניינה של מרשתכם, הוחלט לסרב את בקשה". בכית? "כן", היא הודתה בחיוך מבויש שנשמע היטב בשיחת הטלפון לביתה בשכונת רימאל בעזה. אפילו הודיעה בבית שהיא בכלל לא תלך ללמוד. אבל בסוף השתכנעה להתחיל לימודי משפטים ב"אל-אזהר".

אין זה רוע לב או עצלנות של אנשי מת"ק עזה (או של הממונים עליהם במתפ"ש), שמניבים תשובות "קופי אנד פייסט" כאלו. הם רק מיישמים מדיניות. זאת מדיניות "הבידול" - הפרדה בין עזה לגדה המערבית - שאינה מתירה לאוכלוסיות שני החלקים של אותה יחידה גיאוגרפית (לפי הסכם אוסלו) להתערבב. ושוב ייאמר פה (בפעם המיליון ושלוש): זאת מדיניות ניתוק בפועל, שהתחילה 15 שנה לפני שהחמאס עלו לשלטון ב-2006. משיחה עם איש הזרוע המבצעת של מדיניות הבידול, אני לומדת על שני הנדבכים שבבסיס איסור היציאה לסטודנטים. האחד, כצפוי, הוא ביטחוני. "סטודנטים בכל העולם הם מהסוג המרדן".

ואכן, בתשובת המדינה לעתירה שהוגשה על ידי "גישה" ב-2007 בעניינם של סטודנטים שנרשמו ללימודי "ריפוי בעיסוק" באוניברסיטת בית לחם (עתירה שבג"ץ דחה) - כבר נכתב שהאוניברסיטאות בגדה משמשות כחממות לגידול מפגעים. השפה וההיגיון הם של השב"כ, ששופטי בג"ץ אינם מערערים עליהם. ובכל זאת, בג"ץ המליץ לכונן "מנגנון פרטני לבדיקת מקרים מסוג זה". אולי בגלל זה בתשובת ה"קופי אנד פייסט" לשלושת הצעירים המוכשרים האלה מצוין שעניינם "נבדק".

אם אכן היתה בדיקה, היא בוודאי העלתה ששלושת הצעירים המוכשרים האלו אינם תא פוטנציאלי של אל-קאעדה. ואז נשאר הנדבך השני של מדיניות הבידול, שעליו לא מכריזים בריש גלי: זהו "החשש מהשתקעות", כפי שהגדיר זאת באוזני איש הזרוע המבצעת של המערכת. אוניברסיטאות בכל העולם הן הרי חממה להיכרויות, התאהבויות ואף נישואים. ואז, החשש של המערכת הישראלית הוא שהעזתים יעתיקו את מרכז חייהם לגדה המערבית, ימצאו בה עבודה, יגדלו ילדים וישתקעו בה. המקבילה: חשש מהשתקעותם של אשקלונאים בתל אביב או בחיפה.

אותו חשש מהשתקעות הוא שהיה בבסיס הסירוב לבקשתו של איהאב, שעליו נכתב פה בשבוע שעבר (עזתי, סטודנט לתואר שני בארצות הברית, שרוצה להתארס עם בחירת לבו שגרה בגדה המערבית). לכתוב שישראל אוסרת עליו להתארס זה אי דיוק ציני, נאמר לי. הרי ארוסתו יכלה לנסוע לירדן להתארס אתו שם, או לארצות הברית. בכל זאת, שופטי בג"ץ ששמעו את עתירת "גישה" בעניינו בשבוע שעבר, המליצו למדינה לשקול את עמדתה.

המדינה (כלומר צה"ל ומשרד הביטחון / לשכת מתאם הפעולות בשטחים) אכן ענתה ביום חמישי שעבר: "המשיבים מתכבדים להודיע כי לפנים משורת הדין, הם נכונים לאשר את בקשתו של העותר 1 להיכנס מירדן לשטח איו"ש דרך גשר אלנבי לצורך ביקור קצוב מועד. כניסתו תתאפשר בהפקדת ערבות בסך של 10,000 שקל, להבטחת יציאתו מאיו"ש במועד הנקוב בעתירה". כשיתחתן והשניים יביאו ילדים, כבר נדאג שהם לא ישתקעו בגדה המערבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו