בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח עם? אנחנו?

דחיית ההאשמה ברצח העם הארמני היא בעיני טורקיה עניין של כבוד, וכבוד הוא קו אדום במדיניות החוץ הטורקית. עכשיו חצתה גם צרפת את הקו הזה

5תגובות

שואה אסור להכחיש, גורסת צרפת, בין אם זוהי שואה יהודית ובין אם ארמנית. אבל בעוד שהחוק נגד הכחשת השואה וגילויי אנטישמיות עבר בפרלמנט הצרפתי עוד ב-1990, השואה הארמנית עדיין לא זכתה למעמד זהה. הצעת החוק בבית התחתון שהתקבלה בשבוע שעבר, המגדירה את הכחשת רצח העם הארמני כעבירה, זקוקה עדיין לאישור הסנאט כדי שתהפוך לחוק.

ואולם, טורקיה איננה ממתינה. ראש ממשלתה, רג'פ טייפ ארדואן, כבר הטיל שורה של סנקציות על צרפת, שכוללות בין היתר, איסור נחיתה של מטוסי קרב ועגינת אוניות מלחמה בשטח טורקיה. בהמשך הוא צפוי להטיל סנקציות נוספות שכוללות הקפאת הסחר בין שתי המדינות, ואם יתקבל החוק בסנאט - עלולה טורקיה להרחיב את הנתק.

על אף שרציחתם של כ-1.5 מיליון ארמנים, או "מותם של ארמנים בנסיבות של מלחמה", כפי שטוענת הגרסה הטורקית, התרחשה ב-1915, בתקופת שלטונה של האימפריה העותומנית, טורקיה רואה בהגדרה רצח עם הטלת אשמה ישירה עליה. אבל לא מדובר רק בהשלכות המשפטיות שעלולות לנבוע מהטלת האחריות עליה - בעיני טורקיה דחיית ההאשמה הזאת היא "עניין של כבוד", כפי שהגדיר זאת ארדואן, נכון יותר: "תיקון העיוות ההיסטורי". מותר להתייחס בפקפוק לטענתה של טורקיה שהחוק הצרפתי פוגע בחופש הביטוי. ארדואן איננו אביר חופש הביטוי והסופר אורהאן פאמוק, חתן פרס נובל לספרות, יכול להעיד על התלאות שסבל מידי מערכת המשפט הטורקית בשל התבטאויותיו בפרשת רצח הארמנים. בכל מקרה, במאבק בין חופש הביטוי לכבוד - הכבוד ינצח.

אי-אף-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב החדשות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

כבוד, כפי שגם ישראל למדה על בשרה, הוא קו אדום במדיניות החוץ הטורקית. בין אם מדובר בהריגת אזרחים טורקים במשט או בהטלת אשמה היסטורית, טורקיה מוכנה לשלם מחיר, לעתים כבד, כדי לשמור על כבודה. כך, למשל, הקפיאה את הסחר עם צרפת ב-2001, כאשר חוק דומה להכרה ברצח העם הארמני עמד לדיון בפרלמנט הצרפתי; כך כיווצה את יחסיה עם ישראל בגלל התנצלות שלא הושמעה וסירוב לשלם פיצויים להרוגים, וכך גם החליטה לנתק את יחסיה עם סוריה, כשבשאר אל-אסד ציפצף על בקשותיה ואזהרותיה לחדול משפיכות הדמים.

לכאורה, מתנהלת טורקיה בסתירה לעיקרון שטבע שר החוץ שלה, אהמט דבוטולו, על פיו היא שואפת ל"אפס בעיות עם השכנים". מול ארמניה היא מנהלת מערכה בינלאומית בשאלת ההכרה ברצח העם; את האירועים בסוריה היא מתארת כ"מרחץ דמים", ומערכת היחסים החמה בין ארדואן לאסד פקעה כבועה; יחסיה עם איראן, שעמה שאפה להקים ציר מדיני, מתוחים על רקע מדיניותה של טורקיה כלפי סוריה, ואילו בעיראק תוקפת טורקיה בסיסים של הפ-ק-ק ועלולה להיקלע לעימות מדיני עם המשטר העיראקי. עם ישראל היחסים ידועים. בשאלת קפריסין, אחת מבעיות היסוד שבולמות את הצטרפותה של טורקיה לאיחוד האירופי, עדיין לא נראה פתרון, ועל פי הצהרת ארדואן, תנתק טורקיה את יחסיה עם האיחוד בתקופת כהונתה של קפריסין כנשיאה תורנית של האיחוד. עכשיו הצטרפה גם צרפת לרשימת "מדינות העימות".

מדיניות החוץ של טורקיה אינה מנותקת משיקולים פוליטיים פנימיים, שמכתיבים את התנהלותה. בכל אחד מן המשברים הללו יכול ארדואן לסמוך על תמיכה ציבורית רחבה, ובחלקם - כמו במקרה הצרפתי והסורי - גם האופוזיציה תומכת בו. טורקיה מגדירה את מדיניות החוץ שלה כ"ערכית" ולא רק אינטרסנטית. הערכת מעצבי המדיניות שלה היא, שמשבר שמתחולל עם מדינה שכנה על רקע פגיעה בכבודה של טורקיה או פגיעה בנושאים שחשובים לטורקיה, הוא השקעה מדינית ופוליטית ראויה, גם אם בטווח הקרוב טורקיה משלמת עליו מחיר.

כך, למשל, תוכל טורקיה לחזור לסוריה כגיבורה אחרי נפילתו של אסד; איראן תזדקק לטורקיה כדי לשמר את הסדר בעיראק; היא עשתה הון פוליטי בקרב הפלסטינים בעקבות הענשת ישראל, וגם לצרפת יהיה קשה לוותר על פעילותן של כאלף חברות צרפתיות בטורקיה ועל סחר בהיקף של כ-12 מיליארד דולר.

זכויות הגבר

אגודה לזכויות הגבר במדינה מוסלמית? אכן. מסתבר שבעולם שנתפש ככזה שפוגע בזכויות האשה, קשה למצוא מי שיגן על גברים שסובלים מפגיעה פיסית ונפשית מצד נשותיהן.

הנה, בעוד שבמצרים מתפרסמות ברשתות החברתיות תמונות מחרידות שמתארות התעללות במפגינות, דווקא במרוקו פועלת במרץ עמותה להגנת זכויות הגבר, שבראשה עומד עבד אל-פתאח בהג'אג'י. על פי דיווחי העמותה, מדובר בכ-4,000 מקרי התעללות בשנה, רובם בעיר קזבלנקה, הכוללים סיפורים מסמרי שיער של גברים על הכאה, כליאה בבית, דקירות בסכין או הרעבה במשך תקופה ממושכת מצד נשותיהם. העמותה מטפלת בהגשת תביעות משפטיות נגד הנשים ובהסדרת היחסים בין בני הזוג. אם לשפוט על פי הסטטיסטיקה המדווחת, מדובר בתופעה שהולכת וגדלה: 350 מקרים בשנה הראשונה לפעילות האגודה ב-2009, עד 4,200 בשנה האחרונה.

אולי הפתרון יימצא בדף הפייסבוק של האגודה המצרית להגנה על זכויות הגבר, שבו הציע אחד הכותבים לחוקק חוק שיכפה בדיקה שנתית של האשה "כמו שעושים עם המכונית". "הבדיקה תכלול מעקב אחרי השינויים ביופיה ובמשקלה של האשה, יכולתה לבשל, הגבלת תקופת הנישואים, והחזרת המוהר ששולם להורי האשה אחרי עשר שנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו