בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החלטה: הכורים הגרעיניים יושבתו בזמן מלחמה

בצה"ל ובוועדה לאנרגיה אטומית חוששים שמתקפת טילים תחדור את הגנת המתקנים ותגרום לנזק סביבתי גדול

9תגובות

הפעילות הגרעינית בכורים הגרעיניים של ישראל, בדימונה ובנחל שורק, תושבת בעת התקפת טילים על העורף הישראלי כדי למנוע נזק סביבתי אם הטילים יחדרו את הגנת הכורים. החלטה על כך התקבלה בוועדה לאנרגיה אטומית, בתיאום עם פיקוד העורף.

הנחת העבודה של פיקוד העורף ושל הנהלות שני הכורים של הוועדה לאנרגיה אטומית - הקריה למחקר גרעיני נגב (קמ"ג) בדימונה והמרכז למחקר גרעיני (ממ"ג) בנחל שורק - היא שעל אף שההגנה הרב-שכבתית, הכוללת טילים נגד טילים ליירוט בגבהים שונים ומבנים מבוצרים, יעילה דיה כדי למזער את הפגיעה בכורים, עקרונית כל הגנה ניתנת לפריצה. על כן, תיפסק הפעילות הגרעינית בכורים לנוכח התרעה על מלחמה קרובה ואף בתקופות הסלמה שתכלול מטחי רקטות. ההסבר הרשמי להחלטה הוא שהפעילות בכורים מתבצעת לצורכי מחקר ואין הכרח לקיים אותה ברציפות, שבעה ימים בשבוע ו-24 שעות ביממה.

ואולם, עובדי קמ"ג וממ"ג לא יושבתו, אלא ימשיכו בפעילותם במבנים ממוגנים, כמו בונקרים ומקלטים, בדומה לעובדיהם של מתקני תשתית אחרים. בצה"ל ובוועדה לאנרגיה אטומית, הכפופה לראש הממשלה, נערכים לאפשרות של תקיפת הכורים בעת עימותים עם איראן, סוריה, חיזבאללה מלבנון או חמאס וארגונים פלסטיניים נוספים מעזה. התקיפות עלולות להיות באמצעות טילים, רקטות, מטוסים או כלי-טיס בלתי מאוישים.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

הקריה בדימונה ממוקמת בתוך קשת הטווחים של טילי קרקע-קרקע הנמצאים בידי איראן, סוריה וחיזבאללה. רקטות המשוגרות מעזה לעבר מרחב אשדוד-גדרה, הכולל גם את בסיסי חיל-האוויר חצור, פלמחים ותל נוף, יכולות לנחות גם במתחם הכור בנחל שורק.

הכור בדימונה הותקף לראשונה בטילי "סקאד" מעיראק בינואר ובפברואר 1991, בתגובה מאוחרת על השמדת הכור העיראקי בתקיפת מטוסי חיל-האוויר ביוני 1981. הטילים העיראקיים, שברובם לא נשאו ראשי נפץ, החטיאו את מטרתם.

מאז הקמת הכור בדימונה, בראשית שנות ה-60, נערכה ישראל, בהזנקת מטוסי-קרב ובפריסת סוללות טילי קרקע-אוויר "הוק", לסיכול גיחות צילום ותקיפה מעליו. גיחותיהם של מטוסי צילום מצריים, סובייטיים ואף מערביים, אפיינו את שנות ה-60 אך פחתו מאז שגבר השימוש בלוויינים. עם זאת, נותר בעינו משטר חמור של איסור טיסה בנתיבים הקרובים לכור.

בצהרי חמישה ביוני 1967 הופל טייס "אוראגן" של חיל-האוויר, סרן יורם הרפז, כאשר יחידת הבקרה במצפה רמון גילתה מבנה בלתי מזוהה של מטוסים בנתיב לעבר דימונה. לפי בדיקה פנימית של חיל-האוויר, "קריאות בקשר לא נענות, ומפקד החיל, אלוף מרדכי הוד, מורה לשגר ‘הוק' נגד המטרה. רק אז נשמעת בקשר הקריאה המצמררת, ‘הפלתם את מספר שתיים שלי'. הטיל השמיד את מטוסו של הרפז, מטייסת 113, שנפגע באזור מפרק שבירדן וטס ללא שליטה, כשהטייס חסר הכרה. מוביל הזוג, ישראל בהרב, לימים תת-אלוף וראש להק מודיעין, נפגע מהשברים אך לא הופל".

ב-12 בינואר 1994 נמנע אסון נוסף, כאשר מטוס "הרקולס" של חיל-האוויר האמריקאי, שהשתתף בתרגיל עם צה"ל, סטה מנתיבו, טס לעבר הכור בדימונה ולא השיב לקריאות בקשר. ממש לקראת החלטה על הפלת המטוס חודש הקשר עם טייסו והוא חזר לנתיב הנכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו