בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אי אמון עצמי

מעתה ואילך לא תסכים ישראל להיות הפראיירית של העולם? ועדת שמגר מוכיחה כי בישראל מאמינים שחקיקה מחליפה מדיניות, מחליפה תרבות שלטונית

6תגובות

ועדת שמגר-כשר-ירון היא ועדה לבטלה. כבר לפני שנתיים נזדמן לי לומר זאת באוזני חבריה, כשהשתתפתי בסימפוזיון שדן בפדיון שבויים - המצווה והמחיר. אבל ועדה כמו ועדה, יושבת על המדוכה שבעה נקיים, ופטורה בלא כלום אי אפשר. וכי מה, האם לא תגיש לממנים שום המלצה? האם תניח על שולחנם נייר חלק? האם תאמר להם זה בכלל לא ענייננו, זה עניינכם?

מלכתחילה היא היתה מיותרת, הוועדה הזאת, וכנראה נועדה לתכלית מעט שונה: אם לא ישוחרר גלעד שליט בגלל מחיר מופקע, ניתן יהיה להיתלות באילנות גבוהים - הרי שמגר אמר ואסר. ואם כן ישוחרר בעבור אלף אסירים ביטחוניים ויותר, ניתן יהיה להבטיח לציבור הנדהם: אל נא באפכם, זאת תהיה העסקה הכבדה האחרונה, מחיר אחרון, לא עוד.

גלעד שליט שוחרר בינתיים, אך המנדט לא פקע. הוועדה המשיכה בדיוניה, ואתמול פרסמה חלק קטן מהמלצותיה. אמנם תוכנן חסוי ברובו, אך רובן אינו בגדר סוד: מעתה ואילך לא תסכים ישראל להיות הפראיירית של העולם, של האזור; מעתה ואילך, ידי הממשלה כבולות מרצון ולא מאונס; מעתה ואילך, יידעו כל הספסרים בחיי אדם את לוח המחירים הנקוב, שעבר את כל האישורים הדרושים.

עכשיו טוענים "בכירים במערכת הביטחון" כי "ללא חקיקה מתאימה לא יהיה להמלצות תוקף מעשי". כך פורסם, וכך מביע הדרג הצבאי אי אמון בדרג המדיני הממונה עליו: לא די בהמלצות הוועדה, לא די בשיקול הדעת של הפוליטיקאים, יש צורך באזיקים נוספים, בכבילה כפולה ומכופלת.

לא רק הדרג הצבאי-ביטחוני אחוז ספקות ופקפוקים. הממשלה עצמה מביעה אי אמון בעצמה בעצם הקמת הוועדה; כאילו שומעים אותה אומרת אל תסמכו עלינו, החזיקו בנו לבל נידרדר ב"מדרון החלקלק", כהגדרתו של שר הביטחון, כי כבדה עלינו האחריות מדי, היא מכריעה אותנו, ויש לנו צורך בסיוע של מיקוד חוץ. הרי אם הממשלה שוללת מעיקרו משא ומתן לשחרור שבויים וחטופים, חיילים או אזרחים; או אם הגיעה למסקנה שאין ברירה וחייבים להקשיח את עקרונות המו"מ ותנאיו; ואסור לחזור על שגיאות העבר הרחוק והקרוב; אם אלה תובנותיה החדשות, כי אז פתוחה לפניה הדרך להתנהלות אחרת, היא רשאית לשנות את דרכה ביוזמתה, ומי צריך עוד ועדה.

רק בישראל מאמינים שחקיקה מחליפה מדיניות, מחליפה תרבות שלטונית, מחליפה ערכים חברתיים ואנושיים; רק בישראל מאמינים ששופט בדימוס ופרופסור לאתיקה צריכים לתמוך מזה ומזה בידיהם של ראש ממשלה ושר ביטחון, כי הידיים שלהם כבדות וראשם קל. וכך, בידיים אסורות וברגליים שהוגשו בנחושתיים, ייפגשו ראשי המדינה עם משפחת החטוף הבא ועם דעת הקהל; כאילו הפה שאסר לא יתיר, רק משום שהוא פה של ועדה; כאילו לא הותרו כאן מעולם נדרים חמורים יותר; כאילו לא חזר בו נתניהו מתריסר החלטות מהותיות שקיבל מאז הוקמה ממשלתו, והאויב לא עקב ולא שמע, רק אנחנו שמענו. אז למה שוב להתקפל - בפעם המי יודע כמה - ולמה שוב להתבזות, כאשר מציאות החיים והמוות תטפח על העמדת פנים.

לע"מ


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו