נחת זרועה

הקו האלים באופיה של אנסטסיה מיכאלי

יוסי שריד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי שריד

באופייה של ח"כ אנסטסיה מיכאלי מצטייר קו של אלימות, ולא רק מילולית. אין זו הפעם הראשונה שהיא תוקפת עמיתים. בפעם הקודמת היא הראתה נחת זרועה לאשה דווקא, לחברת כנסת כמוה. אך לאחרים היא לא תרשה לפגוע בנשים ולהעליבן. את עלבונן תהיה הראשונה לתבוע, ואת עלבונה שלה בראש ובראשונה.

בשני מקרי התקיפה מדובר בח"כים ערבים. צדקה עשה עמנו הקדוש ברוך הוא, שפתח צוהר גיור לנוכריות ולנוכרים. אלמלא כן היתה רות המואביה הרחומה בגלגולה המיכאלי המרושע תוקפת יהודים בארץ מכורתה. לו קודם נזפו בה חבריה לסיעה, ולא היללו אותה כפי שאז קרה, לא היתה חוזרת אתמול להתפרעותה.

אמנם המותקף, ח"כ ראלב מג'אדלה, קרא לה ברתחת הוויכוח שלא להפריע לו בדבריו - "את תשתקי" - אך בתרבות הפרלמנטרית שלנו כבר היו קריאות קלוקלות מעולם. אבל לשפוך מים בפרצוף זה בהחלט חידוש מרענן. ככל הידוע נשפכו על ראש מג'אדלה מים קרים שיפים להתרעננות בוקר. בפעם הבאה, הם עלולים להיות רותחים: על הכוס יוותרו ואת הנוזלים יירקו היישר מהפה, כמנהג ארצנו הקדושה לאחרונה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות היישר לפייסבוק

אין צורך במידה גדושה של נוסטלגיה כדי להיזכר בימים אחרים, שאינם כה רחוקים: בוויכוחים הכי סוערים, כשהרוחות נתלהטו, לא ידעה כנסת ישראל גילויים של תוקפנות גופנית. גם כשבן גוריון או מנחם בגין דנו ברותחים את יריביהם או שפכו עליהם צוננים, הם לא דלקו אחריהם עד לדוכן כדי ללפות את צווארם ולהוריד אותם משם, ולא יצקו מים על פניהם הנדהמים.

בימים ההם התבוננו כולנו בתמונות מפרלמנטים אחרים והתקשינו להאמין איך יד נבחרים נשלחת אל עמיתים. עכשיו אין עוד צורך במראות מבחוץ. עכשיו הם מבית, בהפקה עצמית. אשת הברזל, אנסטסיה, גואלת אותנו מהפרובינציאליות החנונית שלנו בהיאבקות הבוץ שלה.

היא לא היתה מעזה, אלמלא זיבלו אותה בערוגה של ישראל ביתנו; אלמלא יו"ר ועדת החינוך היה בעצמו חבר מחבריה והשרה עליה בנוכחותו אווירה של בית. הרי רק בסיעתו של ליברמן לומדים איך מסכלים ערבים כפיגועים, איך משתיקים מואזינים במסגד וחברי כנסת במשכן. גם בליכוד רוצים עכשיו להשתיק מנהל בית ספר בערערה, לפטר אותו מיד, משום שלקח את תלמידיו לתל אביב, להשתתף במצעד זכויות האדם; לו רבים נהגו כמוהו. מצעדים חתרניים כאלה לא נועדו לילדים ערבים, כך סבורים במשרד החינוך הישראלי.

ועל ראלב מג'אדלה להחליט כעת: האם היו אלה מים או היה זה רוק. לנו נדמה שזו החלטה די קלה. אולי ישלח יושב ראש הכנסת את הממצאים שנתפסו בחדר הישיבות למעבדה הלאומית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ