בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגבלות תנועה, שלילה של זכויות ואי-ודאות מתמדת

5תגובות

כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה ב-1967 איחד לראשונה מאז 1949 את האוכלוסייה הפלסטינית שנותרה בארץ. משפחות שפוצלו עם הקמת המדינה שבו והתראו, חברים נפגשו אחרי 19 שנות ניתוק, פליטים בגדה וברצועה מיהרו לבקר במקומות הולדתם (ההרוסים או המיושבים ביהודים). הפלסטינים משני חלקי הקו הירוק נפגשו במקומות עבודה, במוסדות חינוך, מקומות בילוי המוני. איחוד מחדש זה הוליד איחודי משפחות חדשים: מצד אחד היתה העדפה מסורתית לחתן בני זוג בתוך המשפחה המורחבת. הקו הירוק הרי לא ביטל את קשרי הדם ורגשות ההשתייכות. מצד שני - המפגש בפעילויות תרבותיות, כלכליות ופוליטיות ובאוניברסיטאות הגדה יצר זוגות חדשים, מאזורים שונים ומרקע חברתי שונה - אך מאותה תרבות ושפה.

אבל כבר בתחילת שנות ה-90, לפני האינתיפאדה השנייה והרבה לפני חוק האזרחות, חשו פלסטינים שחלה ירידה במספר הבקשות שאושרו לקבלת תושבות או אזרחות בישראל, במסגרת איחוד משפחות. עד תחילת שנות ה-90 שאלת מקום המגורים לא היתה כה מהותית. עד אז ישראל העניקה חופש תנועה יחסי לתושבי השטחים, וגם אלה שבקשותיהם לאיחוד משפחות (וקבלת תושבות או אזרחות ישראלית) לא אושרו - לא חוו ניתוק של ממש.

הדבר השתנה באופן קיצוני בינואר 1991, כשישראל שללה באופן גורף את הזכות לחופש התנועה מהפלסטינים שבעזה וברצועה, והנהיגה את מדיניות היתרי התנועה וההפרדה בין עזה לגדה מצד אחד, ובין שתיהן לישראל מצד שני. מאז, שהות בלא היתר בישראל - גם של מי שחי בה עם משפחתו במשך כמה שנים לפני כן - הפכה בלתי חוקית.

מיכל פתאל

ככל שהשתכללה מדיניות ההפרדה הישראלית ובמיוחד עם פרוץ האינתיפאדה, גם קבלת היתרים לביקורי משפחה בישראל הפכה קשה יותר, עד כדי מניעת בן הזוג מהשטחים להשתתף באירועי שמחה ואבל של המשפחה בישראל, לא כל שכן ללמוד ולעבוד בה. פלסטינים מעידים שבגלל הקשיים הרבים, מעדיפות היום משפחות רבות שילדיהן לא יינשאו לאזרחים ישראלים.

קשיי הפרנסה בגדה המערבית ובעזה ומגבלות התנועה גורמים למשפחות לחיות בפיצול: הישראלי מבין בני הזוג חי ועובד בישראל, עם הילדים או בלעדיהם. ישנן משפחות שבהן חלק מהילדים קיבלו אזרחות ישראלית וחלק לא. ישנן משפחות רבות שחיות עד היום בגדה המערבית וברצועת עזה. חלקן מתוך בחירה ורצון להתרחק מאווירה עוינת ומתנשאת, חלקן בלית ברירה. בעזה החסומה הרמטית, בנות הזוג הישראליות נדרשות לתיאומים ביורוקרטיים ממושכים ולהתערבות של ארגוני זכויות אדם כמו המוקד להגנה על זכויות הפרט כדי שיוכלו להמשיך לנוע בין המשפחה בעזה להוריהן שבישראל. בגדה עדיין אפשר להתגורר בלי בקרה כה הדוקה. בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, כשנאסר על כל אזרחי ישראל להיכנס להגדה, בואם של ישראלים לבתיהם ולמשפחותיהם בגדה היה כרוך בהרבה עיכובים, בשבועות של ניתוק ובהרפתקאות של עקיפת מחסומים.

הישראלים החיים בגדה וברצועה מאבדים, לפי החוק הישראלי, את זכויותיהם הסוציאליות. זאת בסתירה לישראלים יהודים שגרים כמותם מחוץ לקו הירוק, אך בהתנחלויות שבמרחק קילומטרים ספורים ממקום מגוריהם.

חופש הבחירה של פלסטינים אזרחי ישראל, הנשואים לפלסטינים תושבי השטחים, מוגבל באופן קיצוני. הם גם חיים בצלה המתמיד של אי-ודאות ופחד מהעתיד. מה יקרה אם ישראל תשוב ותקבע שאסורה שהות ישראלים בשטחי הרשות? האם - לפי הקצב של החקיקה האנטי-ערבית - ישראל תשלול ביום מן הימים את אזרחות ילדיהם או אזרחותם שלהם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו