בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שובר שתיקה

מי יגן על האזרח הפלסטיני מפני הפגיעה שגורמים לו ממשלתו והארגונים החמושים? מחמוד אבו רחמה מעזה שאל ואפילו קיבל תשובה

48תגובות

"ב-9 בדצמבר 2011 כיוונו מטוסי הכיבוש את האש למחנה אימונים של אחד מארגוני המוקאוומה (ההתנגדות - הארגונים החמושים, ע"ה) בשכונת נאסר בעזה. בתקיפה נהרגו אב ובנו בן ה-11 ונפצעו אשתו וארבעת ילדיהם. אחד הילדים מאושפז עדיין בבית חולים ישראלי. כמו כן נהרסו שני בתים בשכנות. אותו אדם חש תמיד בסכנה וביקש מחברי המוקאוומה להביא בחשבון את מצב משפחתו, שגרה בסמוך למחנה האימונים. אך בקשתו נענתה בביטול, והוא התבקש לעקור מהאזור על אף שאין לו האמצעים לעשות זאת. בסופו של דבר הוא מת בדרך שממנה פחד".

זו פסקה אחת ממאמר ארוך, שובר שתיקה, שכתב מחמוד אבו רחמה מעזה ושפורסם בשני אתרי אינטרנט פלסטיניים. תמצית המאמר: לאזרח הפשוט מבטיחים שהמוקאוומה והממשלה מגוננות עליו מפני האויב. אבל כשהן פוגעות בזכויותיו, בחירותו ובחייו - אין מי שיגן עליו. וכותב אבו רחמה: "יש מקרים רבים, שבהם האזרח מוצא עצמו בהתנגשות עם המוקאוומה והממשלה, לעתים תכופות הרבה יותר ממה שאנשים מתארים לעצמם. מי יגן על האזרח מפני הפגיעה שגורמות לו הממשלה או המוקאוומה?"

הוא מדבר על מעצרים שרירותיים (גם בגדה המערבית), על אינטרסים שקשורים במנהרות ופוגעים באזרחים פשוטים, אפילו על מורים שמכים את תלמידיהם. אבל בעיקר הוא מדבר על "המוקאוומה" - הארגונים המזוינים הפלסטיניים שאינם מתחשבים באזרחים - ועל הממשלה שאינה חוקרת ופועלת למניעת אותן פגיעות באזרחים. "רבים המקרים שבהם נופלים האזרחים קורבנות לחוסר ההתחשבות של המוקאוומה בהם ובחייהם. ויותר מכך: אין מי שנושא באחריות לפעולות של המוקאוומה, שהדעת אינה סובלת אותן".

אבו רחמה, בן 38 ואב לשתי בנות ובן, עובד שנים ב"מיזאן", המרכז לזכויות האדם, וכיום מנהל את מחלקת היחסים הבינלאומיים של הארגון. הוא נולד במחנה הפליטים ברפיח למשפחה שמוצאה מהכפר ההרוס עקר (כיום קרית עקרון). משפחתו מזוהה עם השמאל הפלסטיני. במאמרו הוא ממשיך וכותב על ילדים שנפצעו בהתקרבם למחנות אימונים של ההתנגדות, על אזרחים שאיבדו את עיניהם - ומציין "במיוחד את אתר האימונים בבית לאהיא שעדיין מאיים כל יום על התושבים".

אי-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

התפוצצויות שקורות באזורי מגורים צפופים, נפילת טילים מתוצרת בית בתוך שכונות פלסטיניות, כולל בתי ספר, שלא לדבר על "הסכנה המתמדת הצפויה מכוחות הכיבוש" בשל אותה קירבה של מחנות אימונים לשכונות מגורים - כל זה אינו מידע חדש לאנשים. בשיחות פרטיות אנשים מעזים להתלונן. מעטים מעזים לפרסם בכתב, ברבים, ומאמרו של אבו רחמה עוד ישיר יותר מאחרים. ב-31 בדצמבר פורסם המאמר באתר הידיעות "סמא" שבעזה, תחת הכותרת "ההגנה הנעדרת". 59 סימנו "אהבתי", 14 שיתפו חברים בלינק. בלי טוקבקים.

ב-3 בינואר תקפו אלמונים לא חמושים את אבו רחמה בהיכנסו לבניין המגורים שלו. הוא הצליח להתחמק מהם בלי להיפגע, והעדיף שלא לפרסם את דבר ההתקפה: אחיו החולה היה בטיפול במצרים, והוא לא רצה להוסיף דאגה למשפחה. הוא סיפר על ההתקפה רק לכמה מחבריו הקרובים שכיבדו את רצונו שלא לשתף אחרים. גם הודעות בטלפון ומסרונים מהסוג המאיים והמקלל הוא התחיל לקבל.

ביום שישי, 13 בינואר, הוא ביקר אצל אחיו ששב ממצרים. שניהם גרים בשכונת תל אל-הווא בעזה. בסביבות 23:15 הוא שב לביתו. בדרך תקפו אותו שלושה רעולי פנים חמושים בכלים חדים ודקרו אותו בגבו, רגלו וכתפיו. הם ניסו לדקור אותו בחזהו, אבל הוא גונן עליו בעזרת מחשבו הנייד. ידו נפצעה. או אז נסוגו התוקפים בעודם צועקים איומי מוות ומטיחים קללות כגון בוגד.

בשארית כוחו התקשר אבו רחמה לחבר רופא, העובד בעמותה רפואית ותיקה (ועדות הבריאות של החזית העממית). הפציעות בירכו הימנית ובידו השמאלית נזקקו לתפרים. הפציעה בגב היתה קלה יותר. כששוחרר מהטיפול הוא נסע לרפיח. מתוך חשש, כמובן, מתוך רצון להיות בסביבה המגוננת של מחנה הפליטים, מתוך צורך לאסוף את המחשבות. לעזה הוא שב ביום שלישי שעבר, ורק אז הוא החליט לתת פרסום להתקפות נגדו. מאז הוא לא מפסיק לקבל בביתו אורחים. "כן, תכתבי", הוא אמר לי בטלפון, ולאמנסטי הבטיח שהמתקפה לא תרתיע אותו מלהמשיך ולהגן על זכויות האדם בפלסטין.

ארגוני זכויות אדם פלסטיניים ובינלאומיים מיהרו לדרוש מהרשויות בעזה למצוא את התוקפים. בעזה אומרים שבכירים בארגונים החמושים הביעו בשיחות פנימיות זעזוע וגינוי. ביום רביעי קראה רשת הארגונים הפלסטיניים הלא ממשלתיים "פינגו" לכל נציגי המפלגות, חברי המועצה המחוקקת והעמותות השונות בעזה להשתתף בישיבת סולידריות עם אבו רחמה. נציגי העמותות החברות בפינגו הגיעו, והגיעו נציגי מפלגות השמאל הפלסטיני. ומי לא בא? נציגי הג'יהאד האיסאלמי, החמאס והפתח.

רשת הארגונים הבלתי ממשלתיים תיכננה לקיים ביום שבת משמרת מחאה במרכז עזה (בקבר החייל האלמוני שבקצה שדרות עומר אל-מוכתאר, בקרבת המועצה המחוקקת). ביום חמישי הגיעה הודעה שמשמרת המחאה נדחית. משטרת החמאס לא נתנה (עדיין?) אישור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו