בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משפטניות: אין קשר בין רצון ר' לחובת החקירה

לדבריהן ברגע שהעובדת סיפרה לבכירים במשרד ראש הממשלה על הפגיעה בה, קמה חובה על הבכירים להביא לחקירת המקרה

12תגובות

"אין קשר בין הרצון של הנפגעת להתלונן לחובת המעביד לחקור ולהפוך את הסביבה לנקייה מהטרדה מינית" - כך אמרה אתמול הד"ר אורית קמיר, מרצה למשפטים מהמרכז האקדמי פרס וממנסחי החוק למניעת הטרדה מינית. קמיר סבורה כי על המעביד חלה חובה לנהל חקירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית. זאת, מאחר שאי אפשר לדעת בשלב הראשון אם מדובר בהטרדה מאיימת, בפגיעה בפרטיות או בהטרדה מינית.

לדברי קמיר, היא אינה רואה קושי בחיובה של ר', העובדת הכפופה לנתן אשל, להעיד בנציבות שירות המדינה על התנהלותו של אשל. זאת, שכן ברגע שר' סיפרה לבכירים במשרד ראש הממשלה על הפגיעה בה, קמה חובה על הבכירים להביא לחקירת המקרה.

"אם היא רצתה היא היתה יכולה לנצור את הסיפור בלבה", אמרה קמיר. "מהרגע שבחרה לספר, המעביד חייב לערוך חקירה". באשר לאפשרות שבה ר' תבחר שלא להעיד, אמרה כי "ברור שאי אפשר יהיה להוציא ממנה בכוח את העדות. לא יפעילו נגדה שיטות חקירה של השב"כ. אם היא לא תרצה לדבר בחקירה, זה יהיה חבל מאוד, אבל חלה עליה חובה להתייצב למתן עדות. חובתו של המעביד לשמור על סביבת עבודה נקייה מהטרדה מינית, ולכן חובתה להתייצב ולהעיד".

מי שחשה בקושי לאלץ נפגעת עבירה להתייצב בניגוד לרצונה ולמסור עדות בפרשה, היא הד"ר דנה פוגץ', שעומדת בראש מרכז נגה לנפגעי ונפגעות עבירה. "יש משהו מטריד מאוד לחייב נפגע עבירה להתלונן בניגוד לרצונו", אמרה אתמול פוגץ'.

דניאל בר און
דודו בכר

לדבריה, על שתי כפות המאזניים אינטרסים סותרים שלא קל לאזן ביניהם: מחד האינטרס הציבורי, ומאידך זכות הקורבן לפרטיות. "בארץ תיקים בעבירות אלימות במשפחה לא נסגרים באופן אוטומטי, גם אם קורבן העבירה חוזרת בה מהתלונה ומבקשת לסגור את התיק", הסבירה אתמול פוגץ'. "זאת, בגלל האינטרס הציבורי למצות את הדין עם הפוגע. אני חושבת שגם בעבירות של הטרדה מינית במקום העבודה צריך לשקול לנהוג באופן דומה, כי בשני המקרים לקורבנות קשה להתלונן, מחשש לעתיד המשפחתי או המקצועי והכלכלי. מצד שני, בשנים האחרונות אנחנו רואים כי המחיר שמשלמות הנפגעות מבחינת הפגיעה בפרטיותן על הטרדה מינית במקום העבודה הוא עצום. המדינה בפרט לא מספקת להן הגנה. את זה חייבים לקחת בחשבון ועל כך יש להוסיף את החובה לשמור על האוטונומיה של המתלוננות להחליט אם להתלונן או לא או אם לחשוף את המידע או שלא".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

במקרה של ר', פוגץ' דווקא נוטה להבין את החשיבות בדרישת המערכת שתמסור עדות בפרשה בנציבות. "היא בחרה לספר על מה שקרה לבכירים במקום העבודה, ולא לקרובי משפחה או אנשי מקצוע. מובן שלמעביד יש מבחינה משפטית אינטרס לברר את העניין עד תום. אי אפשר להתעלם מהאינטרס הציבורי המיוחד להגן עליה, על נפגעות אחרות שאולי ישנן ועל אלה שעלולות להיפגע בעתיד, אם המעשים לא ייחשפו", אמרה.

לדברי נצ"מ בדימוס מאיר גלבוע, חוקר משטרה ותיק וכיום מרצה למשפטים וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, אין פסול בזימונה של ר' למתן עדות. "לאדם שאינו חשוד בפלילים אין זכות שתיקה. עצם הזמנתה לתת עדות היא דבר ראוי, וראוי שישכנעו אותה להעיד, בגלל המשמעות הציבורית של העדות". עם זאת, גלבוע הוסיף כי לדעתו אין לכפות על ר' להעיד. "אני לא חושב שמישהו מעלה על הדעת לפתוח בחקירה משמעתית בשל סירובה להעיד", הוסיף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו