בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח אסון הכרמל

מהמופלאים שיביאו לכם את המלחמה הבאה

דו"ח המבקר בעניין אסון הכרמל צופה פני עתיד, ועוקצו טמון באזהרה הגלומה בו מפני מה שהאישים הנזכרים בו, הם ומשרדיהם, עוד עלולים לחולל

82תגובות

לפני כשנתיים ביקש שר הביטחון, אהוד ברק, להעניק תנאי שכר של מנכ"ל - כלומר תוספת חודשית של 9,000 שקלים - לראש המטה שלו, יוני קורן. השרים האחרים, ובראשם גדעון סער, התנגדו וסיכלו: גם להם יש ראשי-מטה, ומדוע ייגרע חלקם? הם, וכמותם מבקר המדינה, לא הבחינו ביתרון הקבוע של שרי ביטחון לדורותיהם: צלם צמוד, המתעד על חשבון משלמי המסים את מהלכי השר בארץ וגם בחו"ל.

אתמול בצהריים הרעיף משרד הביטחון על העיתונות סדרה נבחרת של תצלומים מ"מסיבה צנועה" - כל הזכויות לכותרת שמורות למפיצים - שנערכה לברק בלשכתו, לכבוד יום הולדתו ה-70. הנה בתמונות סגן הרמטכ"ל, האלוף יאיר נווה, ומפקד חיל האוויר עידו נחושתן, שפתיו פולטות כמדומה אנחת רווחה על שבקרוב יוסר ממנו נטל המבצע באיראן, ונילי פריאל-ברק, מרימה יד שמאל כדי לחבוק את מותנו של הרמטכ"ל בני גנץ, ומורידה יד ימין כדי לגעת במותנו של בעלה; ומעל כולם, ברק מחייך אל נתניהו ומרים איתו כוסית.

עוד הם חוגגים - בצניעות, בהחלט בצניעות, הס מלהזכיר את אירוע יום העצמאות, שמבקר המדינה לא אהב את מספר אורחי ברק בו - והשליחים יצאו בהולים למסור עותקים ממסמך שאין בו יין וחיוכים, מאת השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס: "השריפה בכרמל - דצמבר 2010: מחדלים, כשלים ומסקנות". כרך עב-כרס, חד-קרס, של טיוטת דו"ח "כמעט סופי", עם פרק השיא על "אחריות גורמי הממשלה ושריה".

אריאל חרמוני / משרד הביטחון

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

עיתוי שיגורו של דו"ח המבקר, סמוך לאירועי שנת ה-70 לברק, היה בוודאי מקרי, ואף אין חלילה לראות בו תמרון שנועד להעיב על החדשות העוסקות בשימוע האחרון של אביגדור ליברמן אצל עמיתו-מתחרהו של לינדנשטראוס, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. אבל במהות יש בדו"ח יותר משהעין תראה כאשר הטיוטה תלוטש, תגובות המבוקרים ישולבו והגרסה תיוצב. רק לכאורה זהו תצלום רנטגן של אירוע שהתרחש לפני 14 חודשים. הדו"ח צופה פני עתיד, ועוקצו טמון באזהרה הגלומה בו מפני מה שהאישים הנזכרים בו, הם ומשרדיהם, עוד עלולים לחולל, במיוחד מפני שהם משתמטים מהכרה באחריותם לליקויים ומתרגום אחריות זו למסקנות אישיות.

בין 30 השרים שכיהנו בממשלה בעת אסון הכרמל בחר המבקר לנקוב בשמות חמישה (וכן בשמו של מי שהיה אז סגן שר הביטחון, מתן וילנאי): שרי האחריות המיוחדת, הלא הם יובל שטייניץ מהאוצר ואלי ישי מהפנים; שרי האחריות הכוללת, יצחק אהרונוביץ מביטחון הפנים ונתניהו; וברק. לאחריותו של שר הביטחון לא הוצמד שם תואר, אבל המבקר נוקב בהצבעתו על פגמים במערכת הביטחון.

המבקר לא רווה נחת ממה שגילה בגופים שנבנו לטיפול משולב במצבי חירום (פיקוד העורף, רשות החירום הלאומית), במנגנוני הקישור שבין הגורמים האזרחיים לבין צה"ל ומשרד הביטחון, וגם בין צה"ל לבין משרד הביטחון. זאת, גם בתחום המבצעי של הפיקוד, השליטה וניהול המשברים, שמערכת הביטחון מתגאה בו תמיד בעליונותה על המשטרה ושירותים אחרים. מי שהניח שצה"ל ורשות החירום הלאומית דבקו בכללי עבודת המטה - ניסוח תרחישי ייחוס ולפיהם גם תפישת הפעלה - התבדה. לא נמצא יסוד ליומרת השרים, הפקידים והקצינים שהגיעו לתפקידיהם בעקבות האכזבה הלאומית מתפקוד המערכות בחזית ובעורף, בעת הלחימה בלבנון בקיץ 2006, לשפר בעליל את התורפה שנחשפה אצל קודמיהם. עם דו"ח כזה, תמוה כיצד מבקש ברק לנכס לעצמו את המותג "מר ביטחון".

את הפסקה המבצעית החשובה ביותר בטיוטת הדו"ח - והיא רק "כמעט סופית", אין לדעת אם לא תוחמר עד סוף החודש - הכרח לצטט כלשונה. זה אסור, בדרך כלל, פן יוכתמו מבוקרים שבדו"ח הסופי ילבינו כשלג, אבל במקרה זה הנפגעים-בכוח הם כל אזרחי ישראל. בפסקה זו המבקר מזהיר כי "מתעורר ספק מהותי וחשש כבד בדבר המסוגלות של מוסדות המדינה, המופקדים על כך, להתמודד כהלכה ותוך שיתוף פעולה יעיל ביניהם עם אירועי אסון המוני אחרים. מדובר הן באירועים שמתפתחים בעת שגרה והן באירועים המתפתחים בעת חירום, אשר כוחות הכיבוי, השיטור וההצלה יידרשו להתמודד עמם במסגרת אילוצים של מציאות רבת חזיתות, במגבלות של זמן ובעת שנשקפים לעורף איומים וסיכונים". נשמע נורא, אך אולי אין זה כך - הרי ברק אומר שבמלחמה עם איראן יהיו רק פי 11 הרוגים מאשר בכרמל.

הגורמים המבוקרים יזדרזו כמובן לספר שלא המתינו לדו"ח המבקר, שהליקויים נחשפו מכבר ושהמצב לא רק תוקן - הוא מעולם לא היה כה טוב. אלא שכל דו"ח מעקב של הביקורת מעלה תוצאות הפוכות. כך, כדוגמה בולטת, בתחום המוכנות לכיבוי, שנבדק ב-2006 ושוב ב-2010, עד סמוך לאסון הכרמל. המסקנה המצטברת היא שאין לבטוח בגורמים המוסמכים, שיתכוננו מראש לתוצאות קשות של מעשים ומחדלים. איך נאמר, בהד מצמרר מאסון גדול עוד יותר, על קרן הכיבוי האווירי, שהעדיפה שלא לחדש את המלאי האוזל של חומרים מעכבי בעירה, לקראת סוף 2010? היא העניקה להערכה שעלולה להתלקח שריפה גדולה "סבירות נמוכה". בקרן הזאת, מזכיר המבקר, יושבים גם נציגי משרד האוצר.

אין זה ההקשר היחיד הקולע את יובל שטייניץ אל הכוונת של לינדנשטראוס, והוא מעורר שאלה עקרונית חשובה. אם משרד האוצר אינו ככל המשרדים, כפי שאוהבים לעתים לשדר שרי אוצר, כי אז לא יכולה להיות לו רק סמכות עודפת, אלא גם אחריות דומה. שר האוצר הוא סמנכ"ל הכספים של החברה המתקראת מדינת ישראל. לו יאה תהילה, אם הוא ראוי לה, וגם כלימה, במקרים הפוכים.

ואם כך האוצר, מה דינו של ראש הממשלה? אצל נתניהו יש לשאלה זו רובד כפול. הוא, כדברי המבקר, מי שאליו מתנקזות המחלוקות בין השרים, ואם אינו מכריע ביניהם כמוהו כמי שהחליט שהמצב הבעייתי יימשך. אבל נתניהו הוא גם שר-על לכלכלה. כך הצהיר חגיגית כשהרכיב את הממשלה והפתיע במינוי שטייניץ. "אנחנו שני טייסים במטוס אחד", אמר אז נתניהו, כשברור מי בצמד הוא "הטייס המכוון", כהגדרתו, בקוקפיט של הסופרטאנקר הכלכלי. זה אינו עניין של מה בכך.

נתניהו היה ראש ממשלה ואחר כך שר אוצר ואחר כך שוב ראש ממשלה. ישי היה שר פנים ששכח את התרעותיו הנושנות בשובו לתפקידו. בצדק מצביע על כך המבקר. לשרים מנוסים אין נסיבות מקלות של טירונות ואי-ידיעה. דברי ימי הממשלות גדושים בהחלטות שראשי הממשלה והשרים המופקדים על המשרדים השונים התעלמו מחובתם לממש. אם איש אינו אחראי לכך, איזו משמעות יש למושגים כמו "ממשלה" ו"ראש הממשלה"?

לאחר מלחמת יום הכיפורים ניסה אפרים קציר, נשיא וידיד אישי של ראש הממשלה גולדה מאיר, להקהות את חוד הביקורת על מאיר, שריה וצמרת צה"ל באומרו "כולנו אשמים". לא החיילים היו אשמים במחירה של המלחמה המיותרת באוקטובר 1973 ואף לא האזרחים, גם אם היו שותפים לאווירת השאננות. האחריות, כמו השררה, נמצאה למעלה. נתניהו, שטייניץ, ישי וברק אינם יכולים עכשיו לטעון "כולנו אחראים", כלומר איש אינו אחראי. (אהרונוביץ, שקיבל גם צל"ש על תפקודו בשטח, יוצא עם חצי-נזיפה וחצי-לטיפה).

המבקר גם אינו מתאפק ומספר לשטייניץ ולישי מה אמרו זה על זה, כשביקשו להפליל איש את עמיתו בתקווה לגלגל את האחריות הצידה. הוא האמין לשניהם והטיל עליהם את האחריות. וזה, כאמור, עניין ביטחוני ולא רק אזרחי: שטייניץ חבר בקבינט הביטחוני ומבין את המשמעויות, וישי, סגן ראש הממשלה ומנהיג סיעה הסרה למשמעתו של עובדיה יוסף, שבלעדיו אין יוצאים למלחמה, יושב בשמינייה המנהלת את ענייני המדינה.

ללינדנשטראוס מדחום רגיש, לעתים רגיש מדי, לתגובה הציבורית. בשבוע שעבר, לאחר פרסום הדיווחים בעיתונות על כיוון המלצותיו לדחוף את שטייניץ וישי אל מחוץ למשרדיהם, אבחן המבקר את עוצמת ההתנגדות שהתעוררה ושקל מחדש את חריפות ניסוחיו. למעשה, כבר לא היה לו צורך באמירות מפורשות על קריאה למסקנות אישיות. מלאכתו נעשתה. ההמשך הושאר בידי וינשטיין, שיידרש להתמודד עם משפחות שכולות שידרשו ממנו לפתוח בחקירה; ולאחר שדרישה זו לא תיענה, תהיינה עתירות לבג"ץ; ונתניהו ייאלץ לשאת על גבו, לקראת בחירות או גם בלעדיהן, את המטען העודף של ההגנה על עצמו ועל שריו.

בהרהור נוסף, נמלך לינדנשטראוס בדעתו, וריכך את הניסוחים שפגעו במי מאנשי הדרג המבצע, במיוחד במשטרת מחוז הצפון ומרחב חיפה. במחיקת המלה "אישי" מהכשל המיוחס למפקד בתחום פיקודו יש לא רק הסרת עוול; היא גם מחלישה את תחושת הקיפוח של קצינים לעומת פוליטיקאים, כמקובל ברוב הדינים-והחשבונות של ועדות חקירה ובדיקה. כך במיוחד, משום שהמבקר היה מרוסן בקביעותיו כלפי לובשי מדים שנספו באסון. והרי ההגינות מחייבת שמפקדיהם, שהיו במקום ורק בגחמת כיוון הרוח ומהירות הנסיעה שרדו, לא יצויינו לגנאי רק משום שנותרו בחיים.

לפי פרסומים זרים, יש לישראל בסיס מסתורי של אמצעים אסטרטגיים בין תל אביב לירושלים, באזור שדות מיכה. בשדותיו של לינדנשטראוס מוצבת מחסנית שלמה של חימוש מונחה מדויק, המוכן לשיגור בחודשים הקרובים, טיל-טיל ולא כמטח, פן כל טיל ייחפז להשכיח את קודמו. יהיו שם פרשת הרפז (ברק, המקווה לצאת ממנה מדמם פחות מאשכנזי, יתבקש להסביר מדוע לדעתו ראוי שהמסקנות שם תהיינה חריפות יותר מאשר בכרמל) ומשט ה"מרמרה", בדו"ח האמור לתאר כשלים חמורים בתפקוד הממשלה ונתניהו - שהעדיף את המזכיר הצבאי ואת ראש הלשכה על חובתו החוקית להיוועץ במטה לביטחון לאומי - ועוד ועוד.

אסור שדמותו של לינדנשטראוס תאפשר לביקורת על הביקורת להסיח את הדעת מהעיקר. אסור שהעצים הרבים יסתירו את הכרמל. המבקר שולח דו"ח לכל אזרח בישראל: אין מוכנות, אין אחריות, אין שיקול דעת. ועכשיו, רשות הדיבור לציבור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו