בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"רמטכ"ל החיזבאללה" - דמותו של עימאד מורנייה

הפיגוע המשולב בדלהי וטביליסי מגיע ביום השנה הרביעי להריגתו בסוריה של מורנייה שעמד מאחורי פיגועים נגד מטרות ברחבי העולם

2תגובות

"אחד האויבים המסוכנים ביותר ובעלי היכולת של ישראל מצא את מותו", אמר גורם מודיעיני בכיר, שהכיר היטב את "תיק" עימאד מורנייה, שנהרג בהתנקשות בפרבר של דמשק בפברואר 2008. מבחינת ישראל, מורנייה נחשב לאחד מאויביה המסוכנים ביותר, וחשיבות מותו דומה לחיסולו של בן לאדן בידי ארה"ב בשנה שעברה.

מורנייה, בן למשפחה שיעית לבנונית ענייה, החל את דרכו המבצעית בשנות ה-70 כפעיל זוטר בפתח; ב-1983 הצטרף לגרעין הראשון של מייסדי חיזבאללה. בתחילה שימש שומר ראשו של השייח מוחמד חוסיין פדלאללה, מנהיגה הרוחני של התנועה עם היווסדה. בהמשך מורנייה שימש ראש מנגנון הביטחון של חיזבאללה, ואחר כך הקים את הזרוע המבצעית שלה, כאשר גולת הכותרת של פעולותיו היתה הקמת מנגנון פיגועי חוץ והקמת הקשר המיוחד עם המודיעין האיראני.

הוא היה האחראי לפיגועים נגד בסיס המארינס בביירות ב-1983, לחטיפות של בני ערובה מערביים ולחטיפת מטוס טי-וו-אי ב-85'. לאחר הריגתו של מפקד חיזבאללה עבאס מוסאווי, חשש מורנייה כי ישראל תנסה להניח את ידה גם עליו, ונמלט לאיראן. מורנייה נודע כמפקד קפדן וכריזמטי, שביקש לשלוט בכל הפרטים של כל מבצע ופיקח אישית על כל יחידות הארגון, בנוסף ל"פרויקט האישי" שלו, מנגנון הפיגועים בחו"ל.

אי–פי

ב-1988 נחטף מטוס כווייתי ובו 121 נוסעים ואנשי צוות בדרכו לבנגקוק, שניים מהם נהרגו. במשך שני עשורים ייחסו הכווייתים את החטיפה למורנייה, אבל לא היו בידם הוכחות, אחרי חיסולו, הם כבר אמרו זאת בפה מלא.

בשנים האחרונות, עד למותו, הפך מורנייה למה שאפשר להגדיר "רמטכ"ל החיזבאללה". הקמת הזרוע הצבאית של חיזבאללה ויכולותיה כיום, כפי שבאו לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה, יכולות להיזקף לזכותו. הוא ראה עצמו כיורש אפשרי למזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, דבר שהיה מאפשר לו לצאת מעולם הצללים שבו חי - המרדף המערבי אחרי מורנייה גרם לו, לפי דיווחים, להחלפת זהויות מתמדת.

לפי "בוסטון גלוב" וכלי תקשורת זרים אחרים, בגלל אחריותו לפיגוע בשגרירות בארגנטינה ולפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון ביולי 94', נהפך מורנייה לשם מספר אחת ברשימת המבוקשים המיועדים לחיסול של המוסד. כתבות אלה מפריכות לכאורה את הביקורת שהושמעה בישראל כאילו נכשלו גורמים בקהילת המודיעין הממונים על האיסוף (קרי אמ"ן והמוסד) בהשגת מידע על המעורבים בפיגועים.

כל פיגועי הטרור בחו"ל שיצאו בהוראת טהראן - היו בתיאום, תכנון וביצוע מורנייה. עיקר החשבון הישראלי עם מורנייה מתמקד בהערכת מעורבותו בהעברת הנווט רון ארד לידי משמרות המהפכה האיראניים, ובשני הפיגועים הגדולים בארגנטינה: שגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992 וביולי 1994 הפיגוע נגד בית הקהילות היהודיות בבירת ארגנטינה.

מורנייה יזם גם שיגור טרוריסטים בעלי חזות אירופית לביצוע פיגועים בישראל; כולם נעצרו לפני הביצוע. לטענת "סאנדיי טלגרף", הקבוצה האחראית לפיגוע בבואנוס-איירס היתה בשלב ראשון קשורה לשגרירות איראן בברזיל.

בחודש אפריל 1995, שיבשה סעודיה מבצע אמריקאי ללכידתו של עימאד מורנייה, שמטוסו עמד לנחות בנמל התעופה בריאד. ה"לוס אנג'לס טיימס", חשף כי לריאד שוגר צוות מיוחד של סוכני האף-בי-איי, במטרה לאסור את מורנייה, אשר על פי מידע מוקדם טס במטוס שאמור היה לחנות בסעודיה.

ואולם הסעודים סירבו לשתף פעולה, ולא אפשרו למטוס לחנות בשטח מדינתם. סוכני האף-בי-איי הגיעו ליעד באירופה, אך לא המשיכו בדרכם לריאד. ב"ניו יורק טיימס" נכתב, כי המניע לסירובם של הסעודים לשתף פעולה לא היה ברור. בכירים בממשל גורסים, כי הבקשה האמריקאית לשיתוף פעולה נעשתה בחיפזון ולכן כפי הנראה לא הגיעה אל המלך פאהד כדי לקבל את אישורו. בכירים אחרים בממשל טענו כי הסעודים סירבו לסייע בלכידתו של מורנייה, מאחר שמדובר במנהיג מוסלמי מוכר, והם חששו כי שיתוף פעולה כזה יגרור פעולות תגמול נגדם. שנה לאחר מכן בפיצוץ מגדלי "חובאר" באזור ריאד ב-1996, שבו נהרגו 19 חיילים אמריקאים, מורנייה הציב את סעודיה על מפת קורבנות הטרור העולמית.

ניתן לזקוף לחובתו של מורנייה כמעט את כל הפעולות המלחמתיות של חיזבאללה נגד ישראל, כולל המארב לשלושת החיילים בהר דב ותכנון חטיפת אלחנן טננבוים ב-2000, וחטיפתם של אלדד רגב ואודי גולדווסר ביולי 2006, שהובילה למלחמת לבנון השנייה.

חיזבאללה וחמאס מיהרו להאשים את המודיעין הישראלי באחריות להתנקשות. ישראל ניסתה להתנקש בחייו של מורנייה כמה וכמה פעמים, אך מעולם לא הצליחה. ב-1994, על פי מקורות לבנוניים, סוכנים לבנונים שהופעלו על ידי המוסד הטמינו פצצה שהרגה את אחיו של מורנייה, פואד. התוכנית היתה להתנקש בחיי מורנייה כשיבוא להלוויית אחיו, אך הוא לא בא. ב-1999 סייר מורנייה בגבול ישראל. תצפית של צה"ל צילמה ואמ"ן ביקשו להתנקש בו מיד. ראש הממשלה אז, אהוד ברק, לא אישר את הפעולה מחשש להבערת הגבול.

בהזדמנויות אחרות, המבצעים לא יצאו לפועל, משום שלא נאסף מספיק מודיעין או שהסכנה בביצוע הפעולה היתה רבה מדי. המצבע להריגתו של מורנייה הצליח בסופו של דבר לאחר שהוא גילה חוסר זהירות לא אופייני. מורנייה חרג מהתנהגותו המבצעית הקפדנית, נחשף ונהרג בפיצוץ ג'יפ המיצובישי שלו בדמשק.

החלטה על הריגתו של עבאס מוסאווי מוזכרת בהכשרות המודיעין כדוגמה שלילית למקרה שבו התקווה להישג מבצעי הכתיבה החלטה לא שקולה. מורנייה הוא מקרה אחר. הוא היה שייך לרשימה המצומצמת של אנשים שישראל תפגע בהם אם רק יתאפשר לה, גם אם היא יודעת שתשלם על כך מחיר בעתיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו