בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החזית הבינלאומית נגד התקיפה באיראן

התוכנית של ראש הממשלה ושר הביטחון לצאת למבצע צבאי נגד הגרעין האיראני נתקלת בחזון אחרית הימים, על דרך השלילה

23תגובות

נא להכיר: אלה הישראלים שימריאו בשליחות בנימין נתניהו ואהוד ברק, בפקודת הרמטכ"ל, להפציץ באיראן - אם אכן תתקבל החלטה כזו. מפקד טייסת קרב, עורך דין, מנהל עסק מסחרי, טייס בחברת תעופה אזרחית, טייסים ונווטי קרב. אנשים שפוגשים יום-יום ברחוב, בחנות, באוניברסיטה, גבוהים ונמוכים, בהירים וכהים, קסדותיהם מסתירות בלוריות או קרחות, קציני קבע ומילואים בגיל 25 עד 52, פחות או יותר.

צוותי האוויר בטייסות הקרב מורכבים מסגל קבוע (המפקד, שני סגניו וטייסים נוספים); מטייסים ונווטים בהצבות חירום הנמצאים בתפקידי מטה, בהדרכה או בלימודים, ומאנשי מילואים. כולם שומרים על כשירות ומתאמנים לביצוע חלקם, סביר שגם במשימה האיראנית. אם ייקראו להמריא יעשו זאת ללא סירוב, אם גם ללא חשק - אם לא ישתכנעו שהפקודה ניתנה בתום לב, בשיקול דעת ומתוך כורח, להבדיל מגחמה.

להם, השותפים לסודות הממוקדים של התכנון בגזרה הצרה שאליה ימריאו, אין מידע רב מזה של שאר אזרחי ישראל על סביבת הפעולה שלהם ועל המצב לאשורו. כמו כל הישראלים יש להם עניין מובהק בבירור התשובות, אבל אצלם נוספת לכך חשיבות מיוחדת. הם גם שומעים את בכירי השרים מספקים לאיראן התרעה פומבית העלולה לסכן אותם, משום שהדריכות לקראתם גוברת ומשום שטילי שיהאב עלולים להקדים ולהתרסק בבסיסיהם, על מסלולי ההמראה או על מגורי המשפחות שלהם.

ניר כפרי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

העובדה הניצחת היא שוושינגטון אומרת לנתניהו ולברק "לא", שהיה פעם מנומס וחרישי ונעשה לאחרונה בוטה ורועם. נתניהו וברק, לפי מיטב המסורת הישראלית, מתחכמים. כדי להבהיר זאת אפשר היה לוותר על ביקוריהם של היועץ לביטחון לאומי, טום דונילון, וראש המודיעין הלאומי, ג'יימס קלאפר, השבוע. שניהם דיברו פומבית ומפורשות בחודשים האחרונים. קלאפר נשמע כמו ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, וכמו ראש אמ"ן, אביב כוכבי, כשהעריך שהדרג העליון באיראן, האייתוללה עלי חמינאי, טרם קיבל החלטה ושגם אם זאת תתקבל מימושה יארך שנה נוספת. דונילון, שתפקידו מחייב איזון השיקולים הביטחוניים והפוליטיים של ברק אובמה, היה מפורט ומפורש עוד יותר בחודשים האחרונים, בנובמבר בהרצאה במכון ברוקינגס ולפני כחודש בראיון עם צ'רלי רוז.

דונילון חמק בראיון מתגובה נקודתית על אזהרות ברק ("אנו קרובים מאוד לברק ולממשלת ישראל", אמר) והבהיר שאובמה ממשיך לתת סיכוי לדיפלומטיה ולעיצומים: הלחץ העולמי על איראן עובר לשלב הבא. הלחץ יתמקד בנפט ובכסף, וברקע נשארת האפשרות להשתמש ב"כל יכולת ונכס", קרי לפתוח במבצע צבאי, כדי להעמיד לפני ההנהגה האיראנית את החלופות שביניהן היא אמורה לבחור בתבונה. לדעת ממשל אובמה, גישה רב-כיוונית זו היא שיכולה להניב את ההצלחה הרבה ביותר בסיכול ההתגרענות האיראנית.

דונילון הוסיף כי אל לה לאיראן לערער את היציבות במפרץ הפרסי ובעולם הערבי; אל לה לנהוג בתוקפנות ולנסות לנצל את "האביב הערבי", המשקף קו מנוגד לקו האיראני. יש חלופות לנפט האיראני: סעודיה ועיראק הגדילו את תפוקת הנפט שלהן. אם ממשלת איראן תשיב לפנייתה של קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, ותקבע מועד להידברות - "נפגוש אותם" לדיון שיעסוק גם בסוגיה הגרעינית.

חמינאי יחליט

ניר כפרי

בשיחות בירושלים ובתל אביב לא אמר דונילון את ההיפך, מפני שזאת העמדה הקבועה של נשיאים אמריקאים. את ההכרעות הסופיות מקבל הנשיא לבדו, לא יועציו ולא קציניו ואף לא הקונגרס אוהב ישראל. ג'ורג' בוש, שסימן "קו בחול" לאחר פלישת סדאם חוסיין לכוויית, ערך את הכוחות, גיבש ברית מערבית-ערבית-רוסית, הצטייד בהסכמת האו"ם והסנאט וקבע מועד סופי בהחלט לנסיגה עיראקית, עשה עוד מאמץ אחרון ושלח את ג'יימס בייקר להפציר בטארק עזיז למנוע את המלחמה. אובמה, לפני שייאות לקבוע שאין מנוס ממלחמה עם איראן, ימצה את כל ערוצי ההידברות ויפנה אישית לחמינאי, בקריאה שתכה גלים.

אובמה עוד רחוק מכך מרחק חודשים רבים - עד הבחירות בנובמבר - מפני שאינו רוצה לסבך את אמריקה במלחמה; ברגע שיסכים לתקיפה ישראלית יפקיע מידיו את השליטה בשאלה אם ייגרפו האמריקאים למלחמת ישראל-איראן. חמינאי הוא שיחליט אם כדאי לו להתייחס למבצע של צה"ל נגד איראן כאל פעולה ישראלית-אמריקאית משותפת, שתואמה, בראייתו, בסדרת הביקורים של שרים וקצינים משתי המדינות אלה אצל אלה, ולתקוף בתגובה יעדים אמריקאיים.

אם תעדיף איראן להרחיב את המלחמה ולראות בישראל רק שטן קטן, כהרגלה, התוצאה תהיה שישראל זממה לגרור את אמריקה למלחמה. כל הרוג אמריקאי, כל חורבן כלכלי, כל נפילה של משטר ידידותי, ייתלו בצווארה של ישראל.

משום מה הרבו השבוע לצטט את תרחיש התקיפה הישראלית באיראן, שפורסם ב"ניו יורק טיימס". לא היה בו כל חידוש מקורי. ניתוח מעמיק ונרחב בהרבה, של אנתוני קורדסמן מהמרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון, הופץ לפני שלוש שנים. חשיבות הפרסום ב"טיימס" נעוצה בעיקר באיתות הפומבי לישראל ששיגרו באמצעותו דובריו העלומים של אובמה: ההישג הצפוי אפשרי, אך קשה.

זה, כמובן, אינו הנימוק האמריקאי העיקרי נגד מבצע ישראלי. הנחת העבודה היא שהניתוח יצליח ושהרופא יחלה - לא שיהיה קשה לישראל, אלא לזולתה. לכן הידיעה החשובה ביותר שפירסם "ניו יורק טיימס" קדמה לתרחיש המבצע. נאמר בה שהרפובליקאים, המדשדשים במאמציהם להציב מועמד שווה סיכוי מול אובמה, מצאו סוף-סוף מקל שבאמצעותו יוכלו לחבוט באובמה: מחיר הדלק לצרכן.

מחירי הדלק מדאיגים את יועצי אובמה, שמא תגווע האופטימיות הכלכלית בדיוק כשמערכת הבחירות תתחמם. ישראלי יכול לתמוה על מה בעצם הרעש - הדלק בניו יורק או בקליפורניה זול כדי מחצית מהדלק בישראל. ליטר בנזין נמכר בדולר, לערך; גלון, קצת פחות מארבעה ליטרים, עולה כשלושה דולרים וחצי. אבל בחודשיים האחרונים עלה המחיר ב-30 סנט לגלון בממוצע ובסך הכל כמעט הוכפל המחיר מאז הושבע אובמה לנשיאות.

הרפובליקאים התומכים במבצע אמריקאי או ישראלי נגד איראן, שבעקבותיו עלול הדלק להתייקר עוד יותר, הם גם אלה התוקפים את אובמה על עליית מחיר הדלק. אובמה מוכרח להתגונן מפני הטענות ולמנוע ככל יכולתו התייקרות נוספת, שתעביר בוחרים ממנו אל יריבו.

אפילו המאמץ התעמולתי התואם את הקו הישראלי באמצעות ארגון חדש, "מאוחדים נגד איראן גרעינית", נזהר שלא לעשות נפשות למלחמה עכשיו. הארגון מזכיר את הערכות המודיעין שלפיהן לא יהיה גרעין צבאי לאיראן עד 2015. המשמעות: סכנה בהולה אך לא מיידית. בין עובדי הארגון נמצאים מתן שמיר ונתן קרלטון - אזרחים אמריקאים, מדווח הדובר קרלטון בתשובה לשאלה על הקשרים בין הארגון לישראל ("אין קשרים רשמיים עם מדינה זרה כלשהי").

שאלת הזמן

יש לאמריקאים סיבה נוספת להירתע ממלחמה עם איראן עכשיו: הצבא אינו רוצה בה. אדוארד לוטוואק, משקיף ותיק ובקי במבוכי הפנטגון והבית הלבן, כתב השבוע ב"וול סטריט ג'ורנל" שבתקופה שג'ורג' ו' בוש ישב בבית הלבן סיכל הצבא האמריקאי מבצע אפשרי נגד הגרעין האיראני. הצבא האמריקאי סירב להגביל את המבצע ליעדים גרעיניים והתנה את ביצועו בהרחבתו ליעדים רבים נוספים. זוהי דרך יעילה להרוג מבצע: להסכים לו בתנאי שיגדל למלחמה, שאותה לא יוכל הנשיא לאשר.

בשנתו הרביעית של אובמה הבעיה אינה נעוצה רק בדלות התלהבותה של הקצונה הבכירה, המסכימה לכל היותר להילחם קצת נגד חלשים (כמו מועמר קדאפי), ומסבירה שלא זו העת להילחם בחזקים (כפי שיו"ר המטות המשולבים, הגנרל מרטין דמפסי, תיאר את בשאר אסד וצבא סוריה). החוגרים במארינס ובזרוע היבשה, שייקלעו ללחימה קרקעית אם לא יהיה די בהפצצותיהן של זרועות האוויר והים, עסוקים בשכרם ובביטוח הבריאות של משפחותיהם, וראשם אינו נתון להיעדרויות מחודשות מהבית לאחר שובם מעיראק ומאפגניסטאן. סקרי דעת קהל שנעשו בקרב חיילי הצבא האמריקאי מגלים, כי שני המועמדים המועדפים עליהם הם אובמה, שקיים את הבטחתו לסיים בהדרגה את המלחמות שהושקו בתקופת קודמו, והרפובליקאי הבדלן רון פול.

לא רק אמריקה נגד ברק-נתניהו, אלא העולם כולו. בתוך שבוע התבטאו נגד מבצע צה"ל באיראן ראש ממשלת יפאן, שר החוץ הבריטי, שר ההגנה הגרמני וסגן שר החוץ הרוסי. חזית אחידה בסוגיית איראן, אבל על דרך השלילה. אמנם לא בעד איראן, אבל נגד ישראל. זה היפוכה של הרתעה: בטהראן לומדים שישראל לוחמנית בטרם עת, מבודדת עוד יותר מאיראן.

לספקנות עולמית זו יש שותפים רבים בישראל. בצמרת צה"ל מצביעים על שבריריותו של המבנה האזורי, העלול להזדעזע עוד יותר מגלי ההדף של מלחמת ישראל-איראן. נפילת המשטר בירדן או המוני מפגינים הצובאים על הגדרות בעזה, בגבול המזרחי ובלבנון, הם רק דוגמאות.

חזקה על הרמטכ"ל בני גנץ ועמיתיו בצמרת מערכת הביטחון שידונו בסוגיות כאלה בהדמיות, שבין משתתפיהן יהיו בוודאי אלופים כמו סגנו המיועד, גדי אייזנקוט, ראש אמ"ן כוכבי, ראש אגף התכנון ומפקד חיל האוויר המיועד אמיר אשל, מפקד המכללות יוסי ביידץ וסגן הרמטכ"ל לשעבר דן הראל. קשה לשער שתולדת כל ההתלבטויות הללו, לנוכח תרחישים מלחמתיים בזירות הסובבות את ישראל, תהיה המלצה לתקוף את איראן.

כשאובמה מתבונן במובילי הממשלה הנוכחית, הוא רואה את נתניהו, שלא יוותר על איראן אבל בשאלת העיתוי אפשר לכופפו, ואת ברק. בגישתו לבעיות העולם, להבדיל מחיכוכים אישיים כמו בפרשת מסמך הרפז, ברק קר ומנוכר. הוא מסוגל להשמיע הצהרה בלי להיות כבול אליה ברגע ההכרעה.

על כן התשובה הארעית לתהייתם של הטייסים, אם נגזר עליהם להמריא להפצצה ואם ההקשר ברור במלואו למחליטים, היא שאובמה אינו רואה עצמו עובד קבלן של ברק ונתניהו. המאבק הסמוי הוא על זמן. לכן יבוא נתניהו לבית הלבן בעוד שבוע וחצי, ואז תגיע הילרי קלינטון לישראל והשליחים רמי הדרג יטוסו הלוך ושוב בקו וושינגטון-נתב"ג. בסוף האביב או בתחילת הקיץ ייענה גם אובמה להזמנתו של שמעון פרס, והשבועות ינקפו להם עד נובמבר. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו