המלכוד של ראש הממשלה

בהשוואת נתאנז לאושוויץ, נתניהו התקרב יותר מאי-פעם למלחמה עם איראן

לדיבורי השואה יש רק משמעות אחת: המתנה ש"העולם" ינטרל את האיום אינה קיימת - אם איראן תגיע לפצצה, נתניהו יזכר כצ'רצ'יל דמיקולו

אלוף בן
אלוף בן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלוף בן
אלוף בן

בנאומו , לפנות בוקר (שלישי), התקרב ראש הממשלה יותר מאי פעם לנקודת האל-חזור בדרך למלחמה עם . נתניהו השווה את איראן לגרמניה הנאצית, את מתקני למחנות ההשמדה, ואת מסעו הנוכחי לבית הלבן לפנייתם הנואשת של יהודי אמריקה אל הנשיא פרנקלין רוזוולט, בתחינה שיפציץ את אושוויץ. הבקשה נדחתה, סיפר נתניהו לקהל האוהד בוועידת איפא"ק, בנימוקים דומים לאלה שמשמיעים היום מתנגדי התקיפה באיראן.

"ישראל המתינה בסבלנות שהקהילה הבינלאומית תפתור את הסוגיה הזו. חיכינו שהדיפלומטיה תעבוד. חיכינו שהסנקציות יעבדו. איש מאיתנו אינו יכול להרשות לעצמו להמתין עוד זמן רב", הזהיר נתניהו, "כראש ממשלת ישראל, לעולם לא אתן לעמי לחיות תחת צל של השמדה". זה היה הנימוק שבו הצדיק מנחם בגין את הפצצת הכור העיראקי ב-1981: מניעת האפשרות שילדים יהודים יעמדו בסכנת שואה נוספת. עכשיו תורו של יורשו, נתניהו, להרחיק את הסכנה מעל הילדים היהודים.

נתניהו נהג להשוות את האיום הגרעיני האיראני לשואה בתקופה שהיה יו"ר האופוזיציה, וטען שמעצמות המערב אינן עושות מספיק לסיכולו. אבל מאז שחזר לשלטון, לפני שלוש שנים, הוא נמנע מהתבטאויות כאלה, העדיף שפה מעורפלת יותר וביקש משריו שלא להתלהם. העמימות שלו התפוגגה אתמול. בנאומו בוועידת איפא"ק, שעות אחדות אחרי בבית הלבן, נתניהו החריף מאוד את הטון, גם בדברו על הזמן האוזל, וגם בביטויי האכזבה מהדיפלומטיה והסנקציות שהובילה ארה"ב.

אובמה ונתניהו בבית הלבןצילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

לדיבורי השואה יש רק משמעות אחת: הם מחייבים את ישראל לצאת למלחמה ולהכות את האיראנים. הנימוקים נגד תקיפה, כבדי משקל ככל שיהיו, מתאיידים מול גטו ורשה, אושוויץ וטרבלינקה. שום חשבון של טילים על תל אביב, מחירי נפט גבוהים ופגיעה כלכלית אינו שקול לרצח-עם. אם זה המצב, האופציה של ישיבה בשקט וציפייה ש"העולם" ינטרל את איראן, או למאזן אימה יציב מול איראן, אינה קיימת. אם נתניהו לא יפעל, ואיראן תגיע לפצצה, הוא ייזכר בהיסטוריה כקשקשן עלוב. כצ'רצ'יל דמיקולו.

נתניהו מילכד את עצמו עוד בדרכו לוושינגטון, כשהציב אולטימטום פומבי לאיראנים: פרקו את ליד קום, חדלו מהעשרת אורניום, והוציאו מארצכם את האורניום שהועשר לרמה בינונית. ברור לו שממשלת איראן לא תסכים לתנאים כאלה, שנראים יותר כהצבת עילות למלחמה, מאשר כדרישות דיפלומטיות סבירות. אבל נאום השואה בוועידת איפא"ק הלך הרבה יותר רחוק מזה.

ביקש מנתניהו שיימנע מהתלהמות מול איראן, כדי לשמור על בנזין זול בתחנות הדלק בארה"ב. זה חשוב לו לשיקום הכלכלה האמריקאית וכמובן גם למסע הבחירות. השיקול של אובמה מובן, אבל הוא חי בעולם אחר מעולמו של ראש ממשלת ישראל. מהבית הלבן נראית איראן כבעיה אסטרטגית, לא כשואה. לכן הזמן לא דוחק, ויש עוד סיכוי לדיפלומטיה ולסנקציות. נתניהו פועל ממניעים אחרים.

אפשר למצוא בנאום נתניהו מספיק פתחי מילוט, שיאפשרו לו לחמוק מהחלטה מיידית על יציאה למלחמה. הוא הרי אמר ש"אין החלטה לתקוף", יש לו אינטרס פוליטי לעזור לחבריו הרפובליקאים נגד אובמה, ואפשר לפרש את דבריו כבחישה בקמפיין הבחירות האמריקאי, יותר מאשר כפקודת מבצע לחיל האוויר. יש הסבורים שהוא פשוט פחדן והססן ולעולם לא יעז לצאת למלחמה יזומה. ייתכן שכל ההסברים האלה נכונים. ובכל זאת, נתניהו קיבל על עצמו אתמול התחייבות פומבית, שתקשה עליו לסגת מהדרך למלחמה עם איראן.

Read this article in English:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ